ספריית חב"ד ליובאוויטש

שיחה א

46

א. בסיפור מכת חושך נאמר בכתוב1 "ויט משה את ידו גו' ויהי חושך אפילה בכל ארץ מצרים שלשת ימים. לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים ולכל בני ישראל הי' אור במושבותם". ואי' במדרש רבה2 "ובג' ימי אפלה נתן הקב"ה חן העם בעיני מצרים3 והשאילום שהי' ישראל נכנס לתוך בתי­הן של מצרים והי' רואין בהן כלי כסף וכלי זהב ושמלות4 אם היו אומרים אין לנו להשאיל לכם היו ישראל אומרים להן הרי הוא במקום פלוני, באותה שעה היו המצריים אומרים אם היו אלה רוצים לשקר בנו היו נוטלין אותן בימי החושך ולא היינו מרגישין שהרי ראו אותן כבר אחר שלא נגעו חוץ מדעתנו כמו כן לא יחזיקו והיו משאילין להן, ל­קיים מה שנאמר5 ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, הה"ד ולכל בני ישראל הי' אור וגו', בארץ גושן לא נאמר אלא במושבו­תם שכל מקום שהי' יהודי נכנס הי' אור נכנס ומאיר לו מה שבחביות ובתיבות ובמטמוניות".

וכן איתא (בקיצור) בתנחומא6 "וכן במצרים הענן מאיר לישראל ומחשיך למצרים שנאמר לא ראו וגו' ולכל בני ישראל הי' אור והי' מאיר לישראל ו­מראה להן כל כלי כסף וזהב ושמלות וכל טוב מצרים ומה שבתיבות ובחביות ובמטמוניות הי' מראה להן והיו שואלין ונותנין להן בעל כרחן שהיו אומרים להם ישראל הרי לך במקום פלוני כלי כך וכך".

תוכן דרש זה הובא בקיצור בפרש"י7 "ולמה הביא עליהם חושך שהיו. . ועוד8 שחפשו ישראל וראו את כליהם וכשיצאו והיו שואלין מהן והיו אומרים אין בידינו כלום אומר לו אני ראיתיו בביתך ובמקום פלוני הוא".

והנה לפום ריהטא נראה, שכוונת רש"י לפרש הכתוב כמו בפירוש ה­מדרש, דזה שבנ"י ראו את כלי המצריים


1) פרשתנו י, כב­כג.

2) שמו"ר פי"ד, ג.

3) לשון "ובג' ימי אפילה נתן הקב"ה חן העם. . והשאילום" — אין הכוונה שזה הי' בג' ימי אפי­לה, אלא בתר הכי, וכמובן מהמשך לשון המדרש, והכוונה ב"ובג' ימי אפילה" היא — שע"י (מה שארע ב)ג' ימי אפילה נתן הקב"ה כו', וכמ"ש במפרשי המדרש (וכן צריך לפרש לשון התנחומא (וארא יד בסופו) "אם היו אומרים אין לנו להשאיל הי' מאיר הקב"ה את המקום שהיו שם והי' אומר לו כו'" — ראה עץ יוסף שם). וכבר העירו שבמדרש לקח טוב (כאן ולקמן יא, ב) מפורש שלקחו בג' ימי אפילה (וכפשטות לשון התנחומא). וצ"ע. ואכ"מ.

4) ראה פרשתנו יב, לה (ובפרש"י).

5) לך טו, יד.

6) פרשתנו ג. וראה גם תנחומא וארא שם.

7) פרשתנו שם, כב.

8) ולא כתב ע"ז "ורבותינו דרשו" וכיו"ב, והיינו שזהו ענין המובן ומוכרח ע"פ פשוטו של מקרא. וגם לא כתבו בתור פירוש שני ("ד"א"), אלא "ועוד" — כי לפרש"י היתה מכת חושך בגלל שני הטעמים. וראה בארוכה במפרשי רש"י כאן (וראה גם יפה תואר (השלם) לשמו"ר שם), שמפרשים שב' הטעמים הם על ב' אופני החושך, טעם הא' ברש"י הוא על ג' ימים הראשונים שלא ראו איש את אחיו, וטעם הב' על ג' ימים אחרים שהי' חושך כפול ומכופל שלא קמו איש מתחתיו. ואכ"מ.