127

אל (שהרי "קיבל עליו" הוראות תורת ישראל השייכות אליו)56, יש מקום לומר שיום השבת אצלו אינו יום סתם שיש אז ציווי, אלא יש לו חלות ושם של "שבת" דישראל57.

והכי ס"ל להמגיד משנה, שלדעת ה­רמב"ם, שביתת העבד וגר תושב היא לא (רק) מפני שייכותם לנכסים, ממון ד­ישראל, אלא גם מצד שייכותם לדיני ותורת ישראל (וכמ"ש הרמב"ם עצמו ב­גדר קבלת ז' מצות של גר תושב). ולכן, בענינים השייכים לישראל58 (היינו כש­עושה מלאכה עבור ישראל) נמשך גם עליו הענין דשביתת שבת.

ולכן מפרש המ"מ שלדעת הרמב"ם שכירו ולקיטו לאו דוקא, אלא כל ש­עושה מלאכה בשביל ישראל אסור — כי טעם האיסור הוא מצד עצם שם "גר תושב" (או "עבדים. . (ש)קיבלו עליהן שבע מצות שנצטוו בני נח. . (ש)הרי הן כגר תושב"). ולאידך, עכו"ם שלא קיבל עליו ז' מצות ב"נ אינו אסור במלאכתו עבור ישראל, כי אי אפשר שיחול עליו דין שביתה (משא"כ להרשב"א אין צורך שיחול עליו דין זה, כי לשיטתו כל האיסור הוא מפני שביתת הישראל, כנ"ל בארוכה)59.

(משיחות ש"פ מצורע וש"פ אחרי תשמ"ו)


56) ראה ט"ז יו"ד ס"ב סוסק"א דלהרמב"ם גר תושב "יצא מכלל העמים"*. וראה גליוני הש"ס להר"י ענגל ע"ז סד, ב: מגמ' סנהדרין שם מוכח דגירות של גר תושב הוא שמקבל עליו מצות גר תושב בתורת ישראליות ונעשה ישראלי למצוות אלה. וראה אוצרות יוסף להנ"ל (חידושי יו"ד ח"א אות יו"ד בארוכה) בביאור דברי הט"ז. ערוך לנר שבהערה הבאה. וראה לקו"ש חכ"ו שם (ע' 9­138 ובהערות שם).

57) להעיר ממ"ש בשו"ת חת"ס (הנ"ל הערה 46) בדעת רש"י. וראה ערוך לנר יבמות שם, כי גר תושב צריך לקבל עליו ז' מצות, דאי משום נכרי אין צריך לקיים רק ז' מצות ולא יותר, אבל כשנעשה גר תושב צריך לקבל ז' מצות כמו שמקיים אותן ישראל, וכיון דבישראל שוה מחלל שבת לעוע"ז כו' צריך לקיים שבת ג"כ.

58) להעיר משו"ת חת"ס שם.

59) וע"פ הנ"ל בפי' דעת המ"מ יש לתרץ גם המשך ל' הרמב"ם בהלכה זו, שתיכף לאחרי אמרו הדין ש"עבדים שלא מלו ולא טבלו כו' הרי הן כגר תושב ומותרין לעשות מלאכה בשבת לעצמן כו'", ממשיך "ואין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג" — דלכאורה תמוה, מה זה שייך כאן, ובפרט שהרמב"ם לא איירי כאן בגר תושב אלא ב"עבדים שלא מלו ולא טבלו אלא קיבלו עליהן שבע מצות"*, ולמאי נפק"מ כאן הדין ד"אין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג" (ראה תהלה לדוד לשו"ע או"ח סי' דש)?

וע"פ הנ"ל י"ל**, כי בזה מדגיש הרמב"ם דזה שהעבדים אסורים במלאכת רבם (כפי המשתמע מדיוק ל' הרמב"ם, שרק "לעצמן" מותרים במלאכה, הא לרבם אסורים) — זהו מפני שם "גר תושב" שחל עליהם (כלשון הרמב"ם "הרי הן כגר תושב"), ששייך לדיני ותורת ישראל, כמודגש בכך ש"אין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג".


*) ברגמ"ה כריתות שם (נדפס שם יוד, ב) כ' בנוגע לגר תושב "שיש בו קצת גירות". אבל כ' כן בדעת הת"ק ורע"ק שלכן "אינו עושה כל מלאכה בשבת כו'", ולא בדעת (ר"י ו)ר"ש דעושה כישראל בחול.

*) משא"כ בהל' ע"ז (פ"י סה"ו) והל' איסורי ביאה (פי"ד ה"ח) שנוגע להלכה בפועל (וראה הל' איסורי ביאה שם סה"ט). וראה הל' מילה פ"א ה"ו. וראה לקו"ש חכ"ו שם (ע' 6­135 ובהערות שם).

**) בתהלה לדוד שם מקשה עוד לדברי אדה"ז בהרמב"ם דבשכירו ולקיטו אף בלא קבל ז' מצות, דלפ"ז צ"ע למאי נפק"מ כתב הרמב"ם דאין מקבלין ג"ת אלא בזמן שהיובל נוהג. ולכאורה לפי דברי אדה"ז שם ה"ז המשך מאמר המוסגר למ"ש הרמב"ם לפנ"ז, כלשון אדה"ז שם, "ומה שהזכיר הרמב"ם ז"ל מצות ב"נ גבי עבד ואמה היינו משום דבלא"ה אסור לקיימן כלל אפי' בח"ל ובזה"ז". וצ"ע.