ספריית חב"ד ליובאוויטש

שיחה ב

165

א. "ונועדתי שמה לבני ישראל"1, ופ­רש"י "ונועדתי שמה — אתועד עמם בדי­בור, כמלך הקובע מקום מועד לדבר עם עבדיו שם".

ויש להבין: תוכן ענין זה כבר נאמר בפסוק שלפניו2, "אשר אועד לכם שמה לדבר אליך שם", ופרש"י "כשאקבע מועד לדבר אליך, שם אקבענו לבא", ועד"ז נאמר לעיל בפ' תרומה3 "ונועדתי לך שם ודברתי אתך גו'" ופרש"י "כש­אקבע מועד לך לדבר עמך, אותו מקום אקבע למועד שאבא שם לדבר אליך" — ומהי כוונת רש"י במשל נוסף זה ד"מלך הקובע מקום מועד לדבר עם עבדיו שם" וכן למה מביאו רק כאן בפסוק "ונועדתי שמה לבני ישראל"?

הרא"ם מפרש, דקשה לי' לרש"י מדוע לא נזכר כאן (אחרי "ונועדתי שמה") ענין של "דיבור" (כמו בפ' תרומה וכן כאן בפסוק הקודם, שמפורש "ודבר­תי אתך", לדבר אליך") — לכן "הוצרך לפרש אתועד עמהם בדיבור שפירושו כאילו אמר ונועדתי שמה ודברתי", ו­"מפני שקשה. . לומר שהוא מקרא קצר וחסר ממנו הדיבור הוכרח לפרש כמלך הקובע כו' שפירושו שמפני שמנהג ה­מלך לקבוע מקום לדיבור אמר ונועדתי במקום ודברתי".

ולכאורה זהו פירוש דחוק, כי (נוסף לזה שמצינו פעמים רבות בפרש"י4 שה­כתוב הוא "מקרא קצר", הרי בנדו"ד) כיון שבפסוק הקודם מפורש "אשר אועד גו' לדבר אליך", אין צורך לחזור על זה עוד הפעם בכתוב הסמוך5.

וגם תוכן הפירוש דחוק, כי קשה לו­מר שאין הכתוב צריך לפרט שה"ונועד­תי" של הקב"ה הוא בשביל "דיבור", מפני שכן הוא מנהגו של מלך בשר ודם, ש"קובע מקום מועד לדבר עם עבדיו שם" — שהרי אדרבא רגיל בחז"ל ש­מפרשים בנוגע להקב"ה "מה מלך ב"ד" או כיו"ב.

בגור ארי' כתב, שהטעם שמביא רש"י המשל, הוא "מפני שקשה למה כתב סתם ונועדתי שמה לבני ישראל ולא כתב ונועדתי לדבר שמה אליך, ועוד הרי כבר כתיב אשר אועד לכם שמה", וע"ז "תירץ כמלך הקובע מקום וכו' כלומר שלא בא הכתוב לומר רק כי מקום זה יהי' מקום קבוע לדבר עמהם כמלך הקובע מקום לעבדים לדבר עמהם לכך כתב עוד ונועדתי לבני ישראל כלומר שזה המקום הוא מקום הקבוע לדבר אתם ולא הוצרך לפרש ג"כ למה הוא מתוועד אתם שכבר הזכיר זה. . ולא בא הכתוב הזה רק לומר שזה המקום הועד בקביעות שדבר זה לא הזכיר ה­כתוב שיהי' שם הדיבור בקביעות".

ודבריו צ"ע, שהרי זה ש"מקום זה יהי' מקום קבוע לדבר עמהם" כבר מפורש בכתוב (ופרש"י) שלפנ"ז ("שם אקבענו לבא") וכן לעיל בפ' תרומה ("אותו מקום אקבע. . לדבר אליך"), כנ"ל.


1) פרשתנו כט, מג.

2) כט, מב.

3) כה, כב.

4) החל מפרש"י בראשית א, א ד"ה בראשית ברא.

5) וראה גו"א כאן (נעתק לקמן בפנים).