229

ישראל וקוב"ה — ע"י אורייתא — כולא חד51.

ה. וכמובן, אַז בכל יום פון די שלשת ימי הגבלה — קומט צו אין דער עבודה פון "והגבלת גו'" אַלס הכנה צו מ"ת. ובנדו"ד — ביום שני פון די ימי הגבלה קומט צו דער ציווי "וקדשתם היום ומחר גו'"52.

[וי"ל ע"ד הרמז אַז יום זה איז אויך דער יום מ"ח לעומר, וואָס איז במיוחד פאַרבונדן מיט תורה53 — שני פעמים כד, כדכד (בגימטריא מ"ח)54. ועוד: דורך דעם איז מען מברר דעם ענין פון "חם", וואָס איז פאַרבונדן מיט מציאות העולם].

וכאמור, דורך דעם — קומט צו דער עילוי אַז "והיו נכונים ליום השלישי"*54 — דער ענין פון מתן תורה — דער גילוי שער הנו"ן, ביז די מדריגה עליונה שבו55, ביז — דאָס וואָס איז העכער פאַר כל גדר שער.

ו. ויש לקשר זה אויך מיט דעם שיעור תהלים פון יום זה (יום רביעי בחודש), וואָס התחלתו56 איז "מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר": אע"פ וואָס ס'איז דאָ דער ענין פון "והגבלת גו' השמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו" — איז "לא אחסר"57, "במדבר הזה שאני הולך בו בטוח אני לא אחסר כלום"58.

ואדרבה — כבסיום השיעור59: "ה' עוז למו ומעוז ישועות משיחו הוא. הושיעה את עמך וברך את נחלתך ורעם ונשאם עד העולם" — וואָס דאָס גייט אויף די גאולה האמיתית והשלימה (וואָס מעין זה איז געווען באַ מ"ת60), ווען עס וועט זיין "ה' ימלוך לעולם ועד"61, און "הושיעה את עמך גו' ורעם ונשאם עד העולם" — שלימות הענין פון "נשא את ראש" (בפרשתנו).

ז. ולסיכום:

וויבאַלד אַז הימים האלה נזכרים ונעשים (כנ"ל ס"ג) — איז אין די ימי הכנה צו זמן מתן תורתנו דאַרף באַ יעדער איד'ן צוקומען אין די הכנות לזה, אָנהויבנדיק פון


51) ראה זח"ג עג, א.

52) יתרו יט, י.

53) ולהעיר שתורה נקנית במ"ח דברים (אבות פ"ו, ו).

54) ראה לקו"ת ראה ד"ה ושמתי כדכד. ובכ"מ.

*54) יתרו יט, יא.

55) ראה לקו"ת במדבר יב, א ואילך.

56) מזמור כג.

57) וראה הכותרת לפני קאפיטל זה בתהלים: כשהי' דוד המלך ביער חרת ולא הי' לו לאכול ולשתות וכמעט יצאה נשמתו והזדמן לו הקב"ה שטעם מעין עולם הבא כו'.

58) פרש"י עה"פ. וראה חדא"ג מהרש"א פסחים קיח, א (הובא ברשימות הצ"צ לתהלים שם (ע' פה)), שה' רועי הוא הלל הגדול, שעם היות שמגביהי לשבת משפילי לראות בארץ.

59) סוף מזמור כח.

60) תניא פל"ו.

61) בשלח טו, יח. וראה אבות ספ"ו.