ספריית חב"ד ליובאוויטש

52

לחמכם לשובע" — "אוכל קימעא והוא מתברך במעיו" — אין ברכה זו מגיעה להפלאת הברכה "שיתברכו נכסיך": זה שהמזון מתברך שלא ע"פ טבע ב"מעיו" של אדם המקיים תומ"צ, א) אינו גלוי לעין כלל, ב) פעולת הברכה היא בגופו של זה שעמל בתורה ושמר המצוות; אבל בברכת כהנים א) הברכה גלוי לכל ב) גם נכסי האדם, שהם חוץ להאדם המקיים תומ"צ, יתברכו ויתרבו שלא ע"פ טבע.

והטעם שרש"י מדייק "(שיתברכו) נכסיך" — ולא "ממונך" — הוא לפי ש­"נכסים" כוללים כל סוגי הרכוש20, שב­כולם תשרה ברכה נוספת זו.

ד. פירוש רש"י על סיום הכתוב "וישמרך": שלא21 יבואו עליך שודדים ליטול ממונך שהנותן מתנה לעבדו אינו יכול לשמרו מכל אדם וכיון שבאים לסטים עליו ונוטלין אותה ממנו מה הנאה יש לו במתנה זו אבל הקב"ה הוא הנותן הוא השומר. והרבה מדרשים דרשו בו בספרי22.

והנה הטעם שרש"י מוציא פירושו של "וישמרך" מידי פשוטו — שמירת גוף ה­אדם עצמו23 [ע"ד ברכת הקב"ה ליעקב "ושמרתיך בכל אשר תלך"24 (וכפשטות הלשון "וישמרך"25, שקאי על האדם עצמו)] — ומפרשו בענין שמירת ממון ה­אדם — יש לומר:

את"ל שזוהי ברכה על שמירת גוף האדם, הו"ל להקדים ברכה זו ל"יברכך" (שהיא ברכה רק על נכסי האדם), כמובן בפשטות, שראשית כל צריך האדם להיות שלם ובריא, ורק אח"כ יש מקום לברך אותו בנכסים וממון;

ולכן פרש"י ש"וישמרך" כאן הוא המשך ל"יברכך", והיינו שהנחיצות ב­שמירה זו היא מחמת ברכת "יברכך": לאחרי שנכסי האדם נתברכו ("יתברכו נכסיך") ונתרבו שלא ע"ד הרגיל, ה"ז עלול לעורר תאותם של שודדים, בראו­תם אצלו עשירות כזו.

והנה נכסים בכלל נחלקים לשנים: קרקעות ומטלטלין, ובמטלטלין עצמם הכי קל ליטול ה"ז ממון. וע"ז באה ה­ברכה שגם מזה נשמר, שלא יבואו ויגזלו ממונו. ולכן באה ברכה מיוחדה נוספת — "(יברכך ה') וישמרך", שהקב"ה ישמור מתנה זו26 מן השודדים.


20) בשני כת"י רש"י שתח"י "שיתברכו כל נכסיך".

21) תוכן פירוש זה נמצא בתנחומא ובמדב"ר כאן, אבל בכמה שינויים, וז"ל: עם הברכה שמירה, מלך ב"ו יש לו אוהב בסוריא והוא יושב ברומי שלח המלך אחריו עלה ובא אצלו נתן לו מאה ליטרין של זהב טענו יצא לדרך נפלו עליו לסטין ונטלו כל מה שנתן לו המלך וכל מה שהי' אצלו שמא יכול לשמרו המלך מן הלסטין לפיכך כתיב יברכך ה' וישמרך.

— טעם השינויים בפרש"י [א) לא נקט "מלך", ב) כ' "עבדו" (כהגירסא בבמדב"ר כאן), ולא "אוהבו", ג) לא הדגיש שינוי המקומות "בסוריא. . ברומי", ואשר חשש הלסטים הוא בהליכתו בדרך, ד) משמיט שנטלו "כל מה שנתן לו המלך. . שהי' אצלו", ו­עוד] — נת' בההתועדות.

22) הטעם שנקט רש"י "ספרי" דוקא (אף שישנם פירושים גם בתנחומא ובמדב"ר כאן) — י"ל, נוסף על העיקר שהספרי קדום להם, שזהו לשלול טעות שכוונתו להמשל שם (הובא בהערה הקודמת).

23) וראה כמה פירושים בספרי, תנחומא ובמדב"ר כאן (כסיום ל' רש"י עצמו "והרבה מדרשים כו'").

24) ויצא כח, טו. וכן בתפלת יעקב שם (פסוק כ). וראה פרש"י שם, יא ד"ה וישם.

25) ראה באר בשדה על פרש"י כאן.

26) והטעם שכ' רש"י "ליטול ממונך" (סתם) — ולא ע"ד שכ' הראב"ע כאן "שישמור התוספת" (כלשונו שם לפנ"ז), וכלשון המשל בפרש"י "נוטלין אותה" (המתנה) [וראה ל' המדרש, הובא לעיל הערה 21] — יש לומר, כי רש"י לשיטתו, שהברכה (מתנה) היא "שיתברכו נכסיך", דהיינו (כנ"ל) לא נתינת נכסים חדשים, אלא שהנכסים עצמם יתברכו ויתרבו, ומתנה זו א"א ליטול מן האדם, ויכולים רק ליטול הממון שבו שורה ברכה זו.