ספריית חב"ד ליובאוויטש

שיחה א

1

א. "ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה"1 — ולא נזכרו דגים. ומצינו בזה ב' דיעות2: יש מפרשים3 שלא קרא להם שמות (ובטעם הדבר כתב הרד"ק4 "ולא זכר דג הים כי לא יתכן לפי הטבע שנתן בהם הא­ל שיבואו לפני האדם כי אין חיותם כי אם במים וכשיוצאים מן המים ימותו, גם אין להם כלי הליכה אלא כלי השיטה"), ויש אומרים5 שגם לדגים קרא אדה"ר שמות (אלא שלא נתפרש בקרא).

ולכאורה יש לומר, שב' דעות אלו תלויות בהגדרת ענינה של קריאת שמות. ובהקדם:

איתא במדרש6 שאמר הקב"ה למלאכי השרת שחכמתו של אדם מרובה משלהם, "הביא לפניהם את הבהמה ואת החי' ואת העוף א"ל זה מה שמו ולא היו יודעין העבירן לפני אדם א"ל זה מה שמו (אמר) שור זה חמור זה סוס זה גמל כו'".

ותוכן הענין שחכמת אדה"ר היתה שהכיר את תכונתם וטבעם של כל ה­נבראים וקרא להם שמות המורים על מהותם וטבעם של הנקראים בשמות אלה, וכמבואר בארוכה במפרשי התו­רה7 ומפרשי המדרש.

ויש לפרש זה בשני אופנים8: א) קריאת השמות היא לתועלת האדם, שע"י השמות יכיר ויודיע את תכונות הנקראים בשם9. ב) קריאת השמות היתה בשביל הנבראים עצמם, דלפני שיש לנברא שם מיוחד הרי תכונות שלו אינן בגילוי (כ"כ), וע"י שנקרא בשם מיוחד הרי הם מתגלים וכו'10. ולפי זה, השם הוא (גם) לתועלת הנקרא בשם (וי"ל שקריאת ה­שמות עצמה פועלת גילוי טבעו ותכונתו של הנקרא בשם).

ולכאורה י"ל שזהו טעם החילוק בין הדיעות, אם קרא אדם שמות גם לדגים או לא:

להדיעה שלא קרא שמות לדגים — טעם הדבר הוא, לפי שקריאת השמות היא בשביל האדם, בשביל שיוכל ל­השתמש בהם וכו', וזה לא שייך (כ"כ) בדגים, וכמ"ש בחזקוני11 "דגים לא הביא כי בתוך המים הם ואינם יוצאים ואם יוצאים מתים ואין לו רדיי' עליהם" [ד­


1) פרשתנו ב, כ.

2) ראה תוד"ה כל שיש לו — חולין סו, ריש ע"ב, שנסתפקו בדבר.

3) רד"ק, חזקוני עה"פ ב, יט. פענח רזא פ' שמיני. ועוד.

4) ועד"ז בחזקוני שם (כדלקמן בפנים).

5) מדרש חסר ויתיר, הובא בתו"ש כאן (אות רסה). וראה בהנסמן שם מתנחומא שמיני ועוד, שקרא שמות "לכל הבריות" (אלא שאינו מפורש שם בנוגע לדגים במיוחד).

6) ב"ר פי"ז, ד.

7) ראה רמב"ן ובחיי כאן פסוק כ. רד"ק ומנחה בלולה פסוק יט. ועוד.

8) ראה צפע"נ עה"ת כאן ב, יט.

9) ראה גם פי' ר"י בכור שור כאן. — נוסף לזה שנוגע לכמה דינים דאיסור והיתר וטומאה כו'. וראה פרש"י שמיני (יא, כא): וצריך שיהא שמו חגב. פ' ראה יד, יג. ועוד.

10) ראה נזר הקדש (השלם) לב"ר שם.

11) כאן יט. וראה גם רד"ק שם בתחלתו. ול­העיר שבחזקוני שם מסיים "וכל אשר יקרא לו גו' כדי שידע מעצמו להזכיר שמותם כשיצטרך להם, שאילו קרא להן הקב"ה שמות ומלמד אותם לאדם לא הי' יודע הדבר מהר וקשה לו ליכנס בדבר", והיינו דהשם הוא לתועלת האדם.