ספריית חב"ד ליובאוויטש

שיחה ב

181

א. גרסינן במס' חולין1 "מאי דכתיב2 וטבוח טבח והכן3 פרע להן בית ה­שחיטה, והכן טול גיד הנשה בפניהם". ובפרש"י "פרע להן בית השחיטה — ש­לא יאמרו בשר הנחירה אני אוכל4, לפי שבני יעקב שומרי מצות היו5, דאע"פ שלא נתנה תורה מקובלין היו מאבותי­הם".

ובפרש"י עה"ת כותב "וטבוח טבח והכן — כמו ולטבוח טבח ולהכן, ואין טבוח לשון ציווי שהי' לו לומר וטבח", ולא רמז אפילו שהכוונה לשחיטה כשי­רה6.

וכן לא פירש ורמז לעיל7 מ"ש (גבי יעקב ולבן) "ויזבח יעקב זבח בהר ו­יקרא לאחיו לאכל לחם" שהיתה שחיטה כשירה8.

ובפשטות י"ל שרק לעיל9 גבי יצחק שנדגש "שא נא כליך", ד"שא" הוא "ל' השחזה. . חדד סכינך ושחוט יפה שלא תאכילני נבילה" (כפרש"י שם), שזהו הפירוש דלשון זביחה וטביחה, ידעינן שאצל האבות (כולל יעקב) היתה שחיטה כשרה. משא"כ (ע"ד פשש"מ) בשבטים, כדלקמן סעיף ה.

ובנדו"ד הרי אמר יוסף "לאשר על ביתו" לטבוח, וא"כ ה"ז שחיטת נכרי10, שגם אם נעשתה כדין (וישראל עומד ע"ג) שחיטתו נבילה11.

ולהעיר שבתיב"ע מפרש שהממונה על ביתו הי' מנשה, ובבחיי מפורש "צוה זה למנשה בנו שהרי בני יעקב נזהרים היו על השחיטה",

אבל רש"י לשיטתי' שלא היתה שחי­טה כשירה ולא פירש שהממונה על ביתו (שבכתוב זה) הוא מנשה12 (ע"ד שפי' לעיל13 "שהמליץ בינותם — זה מנשה בנו"), כי בפשטות הי' זה מצרי, כפשטות הענין.

ב. לכאורה יש מקום לומר שהיתה שחיטה כשירה (אף שהשוחט הי' מצרי), בהקדם המבואר במ"א14 בהא דקיימו ה­


1) צא, סע"א. וכ"ה בתיב"ע עה"פ.

2) פרשתנו מג, טז.

3) ראה הג"ה על גליון הש"ס דפוס ווילנא.

4) צע"ק ההדגשה "אני אוכל", ולא שלא לה­אכיל את אחיו בשר נחירה (וברש"י בע"י הגירסא "אנו אוכלים"). ואולי י"ל כי תמורת זה שהוא חשדן באבר מן החי (רש"י וישב לז, ב מתנחומא וב"ר שם) לא רצה שיחשדו אותו (אפילו) בבשר נחירה. — וראה לקמן הערה 29.

5) ראה ויק"ר פ"ב, יו"ד. וראה פרשת דרכים ובית האוצר בתחלתו. וש"נ.

6) זה שרש"י לא פי' ש"והכן" קאי על נטילת גיד הנשה י"ל כי (ע"ד הפשט) זה יכול כאו"א ליטול בעת אכילתו. אבל עדיין מקום לפרש שקאי על שאר הכנות הדרושות (כמו מליחה כו'). ובבחיי כאן "והכן זה ניקור חלב".

7) ויצא לא, נד.

8) ומ"ש שם "שחט בהמות למשתה" י"ל כוונתו לשלול שלא הי' לקרבן (רא"ם שם).

9) תולדות כז, ג. ולהעיר מרש"י וירא כב, ו.

10) וראה חדא"ג מהרש"א (הובא לקמן ס"ג), חי' חת"ס ועוד חולין שם.

11) משנה חולין יג, א. וראה לקמן בפנים ס"ב ובהנסמן בהערה 18.

12) והוא היפך הפשט — שהרי הי' אז קטן (ראה דעת זקנים מבעה"ת פסוק יז. ועוד).

13) מב, כג. וכ"ה בתיב"ע שם.

14) לקו"ש ח"ה ע' 143 ואילך.