ספריית חב"ד ליובאוויטש

שיחה ב

182

אבות כל התורה כולה עד שלא ניתנה, שנחלקו המפרשים15 אי יצאו האבות מכלל בני נח או לא יצאו מכלל ב"נ — שע"ד הפשט מסתבר לומר שקיום כל ה­תורה ע"י האבות הי' חומרא שקיבלו על עצמם, ואין בכלל (ובכח) קבלה זו להפ­קיעם מדין ב"נ (והלשון "גירות" שמצינו אצל האבות היא רק בנוגע להוסיף על הנהגת ב"נ — ע"ד שם המושאל16).

ועפ"ז י"ל דהפסול של שחיטת נכרי (כשנעשתה כדין) לא שייך לפני מ"ת, כיון שהאבות לא יצאו מכלל בני נח17. וא"כ יוסף שצוה "לאשר על ביתו" ש­ישחט כדין, שחיטתו כשירה אף שהוא מצרי.

אבל דוחק קצת לומר שהאיש המצרי שעל בית יוסף הי' בקי בדיני שחיטה ורגיל בשחיטה שלא ידרוס וכו'.

ועוד: לכמה דיעות18, עיקר הפסול של שחיטת נכרי הוא להיותה שחיטת עכו"ם19 (והפסול בשחיטת נכרי שאינו עובד ע"ז הוא רק מדרבנן), ופסול זה שייך גם לפני מ"ת20, שהרי המצרים עובדי ע"ז היו21.

ג. יתירה מזו: ע"ד הפשט — אין מקום לפרש שצוה יוסף לשחוט כדין (והממונה על ביתו הי' מנשה) — כי בין כך לא היו אחיו יכולים לאכול מטבח זה, שהרי הם לא ידעו שהוא יוסף, ולדעתם הי' (יוסף ו)השוחט עכו"ם.

[ובחדא"ג מהרש"א22 מבאר שזהו דיוק ל' הגמ' "פרע להם בית השחיטה", ד"אם הי' שוחט אחד מבית יוסף אפי' לפניהם לא הי' מועיל כיון דשחיטת עכו"ם פסולה אפי' בעומד ע"ג, ופרע להם בית השחיטה היינו שיניח אותן ש­יפרעו להן בעצמן", ומציין לדבריו בחי­דושי הלכות, ששם מחלק בין לשון "וטבוח" ול' "והכן", ד"וטבוח אינו לשון ציווי"23, והיינו שלא צוה לאשר על ביתו לשחוט, אלא שיניח אותן לשחוט.

אבל בפרש"י עה"ת אין כל רמז לזה, והרי אין זה כלל לפי פשוטו של מקרא, שאחי יוסף הם ששחטו זבח זה].

ויש לומר יתירה מזו, שגם ליוסף אסור להאכיל את אחיו מטבח זה. דאף שנשחט כדין, מ"מ, כיון שהם חושבים שהוא נבילה, הרי אם יאכלוהו צריכים כפרה (כמפורש בגמ'24 "מי שנתכוון לע­לות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה טעון כפרה וסליחה", וגם ע"פ פשו­טו של מקרא כן הוא, כפרש"י עה"פ25 "וה' יסלח לה" — "במה הכתוב מדבר, באשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה והפר לה והיא לא ידעה ועוברת על נדרה כו' זו היא שצריכה סליחה") — וא"כ גם


15) ראה פרשת דרכים ובית האוצר שבהערה 5. וש"נ.

16) רש"י לך יב, ה. וראה בפרטיות לקו"ש שם ובהערות.

17) ראה גם בית האוצר שם אות יט.

18) ראה נ"כ הרמב"ם הל' שחיטה פ"ד הי"ב.

19) כלשון המשנה חולין שם.

20) וראה השקו"ט בבית האוצר שם, איך אכל יצחק משחיטת עשו, שפירש לע"ז (רש"י תולדות כה, כז).

21) אלא שבזה י"ל שהממונה על ביתו דיוסף לא הי' עובד ע"ז (ולכאורה הי' מפורסם לכל שיוסף לא עבד ע"ז). וראה הערה 33.

22) חולין שם.

23) ומציין לפרש"י כאן. וי"ל שכוונתו רק לזה ש"וטבוח אינו לשון ציווי", אבל בנוגע ל"והכן" הרי ברש"י כאן שפירושו "ולהכן", משא"כ לפי' התוס' שם (ע"ד ההלכה) שהוא ל' ציווי. ואכ"מ.

24) נזיר כג, א.

25) מטות ל, ו (מנזיר שם).