ספריית חב"ד ליובאוויטש

213

טיח אותו על הקבורה ולפיכך השתחווה לו, דאין זה קשיא דאפ"ה לא הי' להש­תחוות לבנו".

ומדבריו משמע, שהשתחוואת יעקב ליוסף אינה שייכת (כ"כ) לבקשתו של יעקב21, אלא (בעיקר) למעמדו של יוסף באותה שעה, "שהשעה עומדת לו" (וכדי שלא יהי' גנאי ליוסף כו', השתחווה לו רק כשהבטיח אותו על קבורתו)22.

וצ"ע: כיון שמשתחווים למי שהשעה עומדת לו, מנ"ל עוד טעם על זה ש­"ויתחזק ישראל וישב על המטה" ("מכאן שחולקים כבוד למלכות", היינו שזהו טעם חדש).

ונ"ל, שלפרש"י "תעלא בעידני' סגיד לי'" הוא סוג מיוחד בהשתחוואה שלא למדנו עד כה, כדלקמן.

ד. ויובן זה בהקדם תמי' בכתוב זה ("ויאמר השבעה לי וישבע לו") שלכאו­רה הו"ל לרש"י לתרצה23:

בפסוק שלפנ"ז מסופר שעל בקשת יעקב מיוסף "ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם" ענה לו יוסף "אנכי אעשה כדברך", ואח"כ24 אמר לו יעקב "השבעה לי — וישבע לו". ותמוה — וכי חשד יעקב את יוסף שלא יקיים את דברו "אנכי אעשה כדברך", עד שהוצרך ל­השביעו על זה? ופירשו במפרשים25 שטעם שבועה זו לא הי' כדי לזרז את יוסף, אלא להבטיח שפרעה לא ימנע את יוסף מלקיים את הבטחתו, וכפי שפרש"י לקמן עה"פ26 "ויאמר פרעה עלה וקבור את אביך כאשר השביעך" — "ואם לא בשביל השבועה לא הייתי מניחך, אבל ירא לומר עבור על השבועה שלא יאמר א"כ אעבור על השבועה שנשבעתי לך שלא אגלה על לה"ק שאני מכיר. . ואתה אינך מכיר". ונמצא, שאילולי שבועה זו לא הי' פרעה נותן לו רשות.

אבל לכאו' דוחק ליישב כן בפרש"י, שכאן על אתר (במקום שמתעוררת שאלה זו) לא נחית לפרש שהשבועה היתה רק בשביל פרעה; ומשמע, שלפי שיטת רש"י (בפשש"מ) לא זה הי' טעם השבועה.

כלומר: לפרש"י, מטרת השבועה הי­תה כפשטות ענינה — לזרז את יוסף, והטעם שהוצרך יעקב לזה פשוט כ"כ עד שאין צורך לפרשו.

ויש לומר הביאור בזה:

אע"פ שיוסף "הוא השליט על הא­רץ"27, "ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים"28, מ"מ הי' רק משנה למלך, ו"הכסא (של פרעה)


21) בחי' ופי' מהרי"ק על פרש"י (לבעהמח"ס שו"ת מהרי"ק) צירף שני הענינים, ד"בשעה ש­השעה משחקת לו", "בשעה שאתה צריך לו" (וראה באר מים חיים שם). אבל בגו"א משמע שאינו שייך להא שהי' צריך לו.

22) אבל י"ל שגם כוונת הגו"א שהשתחוואה זו היא הודאה על הבטחתו (וכן משמע מדבריו לקמן בפסוק זה סד"ה שהשכינה. ע"ש), דכיון שהשעה עומדת לו, יש להודות לו ע"י השתחוואה ("סגיד לי'").

אבל גם לפ"ז קשה, דסו"ס ההשתחוואה (שבהו­דאה זו) היא נתינת כבוד למי שהשעה עומדת לו, ע"ד הא ד"חולקין כבוד למלכות", ולמה כ' רש"י שם "מכאן כו'".

23) לכללות סעיף זה ראה גם לקוטי שיחות חכ"ה ע' 271.

24) ולפרש"י (שם, כט, וכן שם, ל) מלכתחילה ביקש יעקב מיוסף "(שים נא ידך גו' —) והשבע".

25) ראה רמב"ן, ספורנו, כלי יקר (בפי' הא'), אוה"ח ועוד כאן.

26) פרשתנו נ, ו.

27) מקץ מב, ו.

28) שם מא, מד.