ספרי כ"ק אדמו"ר > לקוטי שיחות > כרך לה > ויחי > שיחה ב > 217

ובמעדני יו"ט16 כתב "דהא דקאמר כתנאי לא לענין פלוגתא קאמר17 אלא לומר דמצינו תנא דמסייע18 להו לרב ורב הונא דתנא דממהרין למברך כו'. ומשו"ה הוא דאמרי לבנייהו חטוף ובריך למהר הברכה עליהם אבל לא שהם נח­לקים על רבי יוסי שאמר דגדול העונה כו'19. דהא רבי נהוראי אסברה לה בטע­מא מעלייתא. אלא דברי שניהם אמת דהעונה הוא גדול מצד שהוא מנצח וגומר הענין אבל כמו שהמברך קודם להעונה כן ממהרין [לו] השכר קודם להעונה ורב ורב הונא השגיחו במהירות השכר ולא השגיחו על שהוא גדול כו'".

אבל ג"ז דוחק לכאורה, שהרי מפש­טות הלשון "אחד המברך ואחד העונה אמן במשמע" משמע, דשניהם שווים גם בגודל השכר, ואילו לדברי המעדני יו"ט הרי לכו"ע "גדול העונה אמן יותר מן המברך", וכל מעלת המברך היא רק ב­מהירות השכר.

ולכן לכאורה נ"ל באו"א קצת, ד­לכו"ע יש פרט שבו גדלה מעלת המברך ויש פרט שבו "גדול העונה אמן יותר מן המברך", וזהו שאמר התנא "א' המברך וא' העונה אמן במשמע", דשווים ב­שכרם, כי בכ"א יש מעלה וגדלות שאין בזולתו (ושקולים הם) — "אלא שממהרין למברך תחילה", כי תוכן המעלה של המברך גורם שיוקדם שכרו, ומצד זה גופא יש לחזור לברך (אלא שכיון שגם העונה אמן יש לו שכר שווה, הרי כשחטף הברכה לא הפסידו מידי שיהי' חייב לשלם עבור זה, כנ"ל ממג"א).

ב. ויובן זה בהקדם הביאור בהא ד­"גדול העונה אמן יותר מן המברך", דלכאורה תמוה, כיצד אפשר לומר שזה שרק "מסכים" לדברי המברך ועונה "אמן" יהי' גדול יותר מהמברך עצמו? ובפרט שכל ענין עניית אמן לא יתכן בלתי הקדמת הברכה ע"י המברך.

ואף שר"נ הביא משל ע"ז מ"גבורים נוצחין", וכמ"ש התוס'20 ד"שם נצחון ה­מלחמה על הפרשים הגומרין", וכן בעני­נינו, ד"גמר הברכה היא עניית אמן"21 — הרי הא גופא טעמא בעי, דאף שאמן הוא "גמר הברכה", מ"מ מהו הדמיון בין "גמר הברכה" לענין נצחון המלחמה ע"י הגבורים, דבשלמא במשל של מלחמה מובן, דאף אם עיקר המלחמה מתנהל ע"י ה"גוליירים", מ"מ, כיון שתכלית המלחמה היא לנצח האויב, לכן, העיקר הם "הפרשים הגומרין" ומביאים הנצחון בפועל; אבל בענין הברכה — הרי ה­עיקר הוא המברך (בשם ומלכות) בפועל, ומדוע יהי' העונה אמן (אף שהוא הגומר) גדול יותר מן המברך?