ספריית חב"ד ליובאוויטש
- דף הבית /
- ספרי כ"ק אדמו"ר /
- לקוטי שיחות /
- כרך לה /
- ויחי /
- שיחה ג /
- 223 /
ספרי כ"ק אדמו"ר > לקוטי שיחות > כרך לה > ויחי > שיחה ג > 223
שיחה ג
א. איתא בגמרא1: "רב נחמן ורב יצחק הוי יתבי בסעודתא, אמר לי' רב נחמן לרב יצחק לימא מר מילתא, א"ל הכי אמר רבי יוחנן אין מסיחין בסעודה שמא יקדים קנה לושט ויבא לידי סכנה (כשיוצא הקול נפתח אותו כובע שעל פי הקנה ונכנס בו המאכל ומסתכן. . מאכל ומשתה הולך דרך הושט2), בתר דסעיד3 א"ל הכי אמר רבי יוחנן יעקב אבינו לא מת (אלא2 חי הוא לעולם4), א"ל וכי בכדי ספדו ספדנייא וחנטו חנטייא וקברו קברייא5, א"ל מקרא אני דורש שנאמר6 ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים, מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים".
וכבר עמדו מפרשים7 על כמה דיוקים בזה:
א) מה הרויח רב יצחק בזה שאמר "אין מסיחין בסעודה", הרי לכאורה גם על אמירה זו חל זה ש"אין מסיחין בסעודה"8, ואדרבה, כיון שרצה לומר לו "יעקב אבינו לא מת", שהוא דיבור מועט יותר מהדיבור "אין מסיחין בסעודה שמא יקדים קנה לושט ויבוא לידי סכנה", הול"ל מאמר זה ("יעקב אבינו לא מת") תיכף כשביקשו "לימא מר מילתא"?
יש מפרשים9, שבאמרו "אין מסיחין בסעודה" לא היתה כוונתו לבאר למה אין הוא (רב יצחק) יכול "לימא מילתא"10, אלא להוכיחו על שדיבר אליו בתוך הסעודה11, וע"פ הידוע דלאפרושי מאיסורא יש לו דין קדימה12 לגבי שאר ד"ת13
2) פרש"י תענית שם. וידועה השקו"ט אם הפירוש לתענית הוא מרש"י (ראה מהר"ץ חיות סוף מס' תענית. שם הגדולים (להחיד"א) מערכת גדולים ערך רש"י קרוב לסופו).
3) כ"ה הגירסא בע"י. ובגמ' "בתר דסעוד". ופשוט דשניהם היו יושבין בסעודה. ואולי לפי גירסת הע"י מוכח דלפנ"ז כבר הפסיק ר"י מלסעוד — ראה לקמן סוף הערה 28.
2) פרש"י תענית שם. וידועה השקו"ט אם הפירוש לתענית הוא מרש"י (ראה מהר"ץ חיות סוף מס' תענית. שם הגדולים (להחיד"א) מערכת גדולים ערך רש"י קרוב לסופו).
4) ובתוס' שם: וכן משמע דכתיב (פרשתנו מט, לג) ויגוע ולא כתיב וימת כדמפרש בסוטה (יג, א) גבי מעשה דחושים. ועד"ז הוא ברש"י עה"ת פרשתנו שם "ויגוע ויאסף, ומיתה לא נאמרה בו ואמרו רז"ל יעקב אבינו לא מת".
8) וגם על אמירה דתיבה אחת, אמן — ראה ברכות מג, א. רמב"ם הל' ברכות פ"ז ה"ו. רא"ש ברכות שם פ"ו סל"ד, ע"פ ירושלמי שם פ"ו ה"ו. טושו"ע (ודאדה"ז) או"ח סקע"ד ס"ח (סי"א).
11) ולכאורה כן מוכרח להגירסא שהובאה בדק"ס "לימא לן מר מלתא דאגדתא*", ובתר דסעיד "א"ל (עוה"פ) לימא לן מר מילתא (דאגדתא)". וראה הערה 14.
12) ועד שדוחה כמה איסורים כמו להורות לפני רבו (ראה עירובין סג, א. רמב"ם הל' ת"ת פ"ה ה"ג. טושו"ע יו"ד סרמ"ב סי"א), איסור אמירת ד"ת בבית המרחץ (שבת מ, ב. רמב"ם הל' ק"ש פ"ג ה"ה. שו"ע (ודאדה"ז) או"ח ספ"ה ס"ב (ס"ד)). ועוד.
13) ראה פרי מגדים או"ח סק"ע (א"א) סק"א שמביא דברי הגמ' כאן, ומסיים: הא לאפרושי מאיסורא יראה משיחין אע"ג דחמירי סכנתא מאיסורא. וראה לקמן בפנים.
*) ולהעיר מר"ח לתענית שם "אין אומרים דבר הלכה בסעודה".