ספריית חב"ד ליובאוויטש

בראשית

231

... הערות1: [ב"ר] א. א, וע"פ מרז"ל ע' פנים לתורה.

שאלות: השייכות דפי' הא' דרה"ו ופי' הב': ד"א כו'2 (ע"פ מש"כ בתפא"צ3 לא הו"ל להביא אלא פי' הב'), טעם וסידרן, שלכאורה פי' הב' פשוט יותר והו"ל להקדימו, איך אפ"ל על פדגוג שהוא ענין של קטנות, — שהייתה אצלו (וע"פ תפא"צ4 אצלו — הוא רק מכוסה ומוצנע), מהו ענין דרבתא בפ"ע, שהרי הפדגוג המכוסה ומוצנע, עצמו רב הוא, אלא שזהו תושבע"פ (כשמ"ר פמ"ז, ס"א שהובא בתפא"צ, ול"ד בשמים). ועוד.

והפי' בכהנ"ל: פדגוג — חינוך היונק והקטן שהוא רק בדברים פשוטים וקלים, מכוסה — כאן הוא כל הדבר אלא שמכוסה בלבוש של ענין אחר, כגוף האדם, האמון עלי תולע, מוצנע — הדבר הוא במק"א, וכמרדכי שהצניע להדסה, רבתא פי' גדול ולא, הרבה וכמו אלכסנדריא רבתא, עיר אחת אבל גדולה, ומפרש רה"ו הכתוב, ואהי' אצלו, שבזה מרמז על כל חלקי התורה, פשט — גלוי ופשוט, מכוסה, — דרוש, מוצנע — רמז (בלבד ולא הענין עצמן) סוד — שרק הוא דבר גדול וכהודעת חז"ל (סוכה כח, א) ולכן בא בחלוקה בפ"ע, ואומרת התורה שכל חלקי' היו אצלו, ומזה משתלשל: ד"א כו' מביט בתורה ובורא את העולם כולו, עלמין דאתגלין ועלמין סתימין דלא אתגלין, וכללותו ג"כ ד': עשי', יצירה, בריאה, אצילות (שהם מכוונים לפרדס דתורה).

א, ב. פי' המד"ר: בראשית עם התורה הנק' ראשית, או — בשביל התורה5 — הפכיים הם, הפי' הא' מבאר הפרט דהעולם (הבריות) עיקר וכמרז"ל (ב"ר ריש פמ"ד)

1) לפירוש תפארת ציון על מד"ר. וראה לקמן ע' 289. המו"ל.

2) במדרש שם: ר' הושעי' רבה פתח ואהי' אצלו אמון כו' אמון פדגוג אמון מכוסה אמון מוצנע ואית דאמרי אמון רבתא אמון פדגוג. . ד"א אמון אומן התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה בנוהג שבעולם כו' כך הי' הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם כו' אין ראשית אלא תורה. המו"ל.

3) דכוונת רבי הושעי' לפרש על מה שלא התחיל הקב"ה את התורה בתיבת בראשונה דבראשית צריך להיות דבוק לתיבה שלאחריו (כדפי' רש"י ז"ל על התורה) ע"ז פתח בהכתוב ואהי' אצלו אמון דמזה הכתוב למד (לקמן ס"ב) לפרש מלת בראשית עם ראשית. המו"ל.

4) מפני דלא שייך על התורה לשון אימון וגידול לכן פירש דכוונת הכתוב הוא דהתורה מתפארת דמה שאני מתגדלת בכל יום ע"י הת"ח שמחדשים בי חדושים. . הייתי אמון מכבר אצלו היינו מזמן שברא אותי אלא ברא אותי מכוסה ומוצנע דכל הדינים הם מכוסים כו'. המו"ל.

5) על מ"ש במדרש "כך הי' הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם", פי' בתפא"צ דעיקר בריאת העולם הוא בשביל התורה, לכן הביט בה לברא העולם על זה האופן שיהי' יכול להתנהג בה כל דיני התורה וגם שתהי' מתנהגת על ידי התורה שתצליח בזמן קיומה כו'. המו"ל.