בראשית

232

לא ניתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות, וכאן להלן6 — מחשבתן של ישראל קדמה לתורה, הפי' הב' מבאר הפרט, דהתורה עיקר.

(ממכתב ח"י כסלו תשי"ח)


... ובהמשך לסיום מכתבם אשר חותמים בשעת לימוד הזהר הק', בטח מפרשת השבוע פרשה בראשית,

ידועים דברי הזהר (י"א ע"ב) בראשית ברא אלקים הדא הוא פקודא קדמאה דכלא, ואקרי פקודא דא יראת ה' וכו' יראה דאיהי עיקרא למדחל בר נש למאריה בגין דאיהו רב ושליט עיקרא ושרשא דכל עלמין, וכולא קמיה כלא חשיבין כו' ראשית דעת אקרי וכו' ודא עיקרא ויסודא לכל שאר פיקודין דאורייתא וכו' עיין שם בארוכה.

שעל פי האמור מובן וגם פשוט, שצריכה להיות הידיעה ובלשון הזהר יראת ה' ראשית דעת, איך דאיהו רב ושליט עיקרא וכו' ידיעה במדה שהתורה קוראה לזה ידיעה, שזה בא אך ורק בלימוד באופן דקביעות עתים בלימוד, כלימוד כל חלק מתורתנו תורת חיים.

והרי זהו ענין תורת חסידות חב"ד, וכמבואר בכ"מ ומהם בקונטרס לימוד החסידות לכ"ק מו"ח אדמו"ר, עיין שם בארוכה.

ויהי רצון אשר יבשרו טוב בכל האמור וכסיום וחותם מכתבי זה,

והרי קביעות עתים בלימוד פנימיות התורה דברי אלקים חיים מוסיפה בברכת ה' מחיי החיים בהמצטרך לכל אחד ואחת עליהם נאמר ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום.

בברכה.

(ממכתב ו' מ"ח תשכ"ד)


... שאלה ד. אם יכולים לומר בהסברת הפלאת הבורא מהנברא, הדוגמא דבשתי אותיות נבה"ע, ואין כל מבוא לידיעת שכל המתבאר בספר שלם ע"י ידיעת שתי אותיות ממנו.


6) ב"ר פ"א, ד. המו"ל.