ספריית חב"ד ליובאוויטש
- דף הבית /
- ספרי כ"ק אדמו"ר /
- לקוטי שיחות /
- כרך לה /
- הוספות /
- י"ט כסלו — חנוכה /
י"ט כסלו — חנוכה
ב"ה, חנוכה, ה'תשי"ז
ברוקלין, נ.י.
להמתועדים בהתועדות יום הבהיר דגאולת ופדות נפשנו י"ט כסלו ובראשם. . .
ה' עליהם יחיו
שלום וברכה!
בנועם קבלתי מברק הברכה מהמשתתפים והמתועדים בהתועדות יום הבהיר די"ט כסלו במחנם הט', ויהי רצון שתהי' ההתועדות התחלה טובה להפצת מעינות התורה ופנימיות התורה וקיום המצוות בדחילו ורחימו כפי שהן מוארות באור תורת החסידות, בחוגים הכי רחבים של אחב"י במחנם הט'.
כמה ענינים עקריים בהנוגע לחנוכה, ומהם: שנס חנוכה הי' דוקא על ידי שמן טהור, ושהדלקת הנרות צריכה להיות בסדר של מוסיף והולך, והארתן על פתח ביתו מבחוץ להאיר חשכת הלילה.
וככל הדברים הנ"ל הוא בהנוגע להפצת פנימיות התורה היא תורת החסידות מאור שבתורה המחדירה אור וחיות בנגלה שבתורה ובמצוות התורה, וכמבואר בכמה ספרים שהתורה נמשלה למים יין ושמן: מים — נגלה דתורה, יין ושמן פנימיות התורה.
ובימינו אלו בפרט, אשר החושך יכסה ארץ, חושך כפול ומכופל, הנה רק ע"י שמן טהור פנימיות ומאור שבתורה אפשר להאיר חשכת הלילה, וכל אחד צריך להתחיל בביתו ומשם להפיץ בין אלה שעדין הם בחוץ, לחוגים היותר רחבים, באופן של ואהבת לרעך כמוך וכמבואר בתניא פ' לב, ובענין של מוסיף והולך, ככל דבר שבקדושה שמעלין בקדש.
ועל פי מאמר רז"ל הידוע אשר רק כל התחלות קשות, הנה כיון שההתחלה כבר נעשית בכיוון זה, ובפרט ביום סגולה, יום הגאולה די"ט כסלו, הנקרא ראש השנה לחסידות, תקותי וברכתי שיעזור להם השי"ת ויהיו מוסיפים והולכים בהפצת המעינות חוצה, שעל ידי זה ירחיבו הצנורות וכלים לברכות השי"ת לא רק בעניניהם הכלליים אלא גם הפרטיים, בגשמיות וברוחניות גם יחד.
בכבוד ובברכה.
לאחרי הפסק רב נעם לי לקבל מכתבו עם המצורף אליו תזכיר מיום י"ט כסלו.
והתקוה חזקה אף שאינו מזכיר עד"ז, שיודע פרשת יום בשורה זה הוא גאולת אדמו"ר הזקן בעל התניא והשו"ע, שהוא גם גאולתנו ופדות נפשנו, ואולי גם השתתף כ' בהתועדות הנערכת בכל שנה ביום האמור, ומהם כמה בירושלים עיה"ק ת"ו.
ויהי רצון שישפיע היום על כל ימי השנה שלו, בהפצת היהדות המסורתית, תורתנו הק' תורת אמת ואור תורת החסידות ועניני' בפרט.
מובן שבהתענינות קראתי תזכיר האמור, וכנראה שנדון הלוח, עוה"פ הוצב על סדר היום להזירה הבין לאומית, ויהי רצון אשר סו"ס עכ"פ אחב"י לא יתנו יד למהרסי עניני יהדות, וביחוד ע"פ הידוע בדברי ימי ישראל ונרמז בכ"מ במדרשי חז"ל, שלולי נתינת יד האמורה לא היתה יד שולטת אפילו בענינים גשמים ועאכו"כ הרוחנים של עם ישראל, ובסגנון הידוע — לולי אלו ש"ממך יצאו" — לא הי' מקום להירוס.
והרי גם ימי חנוכה אלו מלמדים לקח זה, פרץ המתיונים אשר דגלו בשם הקולטורה השלטת, ובטענה שככל הגוים עם ישראל ועליהם לחקות מעשי ידי עכו"ם, ובאם מוכרחים לאיזה ענינים שגוון ישראל להם, ז.א. תומ"צ ילמדו תורה (אך רק בשביל חכמה והבנה), [קרבן] — ע"י הכנסת חזיר למקדש ועד למזבח, נר מצוה — יטמאו השמנים (אך לא השמדת השמן) כי אדרבה המטרה היתה שתודלק המנורה
אבל בשמן טמא וכו'. ובעוה"ר ולצערנו הרב, הרי גם בתקופתנו רבת הנסיונות עדיין ענין זה מרחף בינינו, מתיונים מכל הסוגים והגוונים וכו'. וקשה להאריך בדבר המצער ועד לאחת.
דא"ג (ובודאי ידוע זה גם לכ') גם המאסר דפרשת י"ט כסלו בא אך ורק ע"י שמבנ"י נתנו יד וכו' וכידוע, וביחד עם זה הנה מזהיר בעל הגאולה רבנו הזקן באגרת הקדש שלו הידועה בעניני השחרור והגאולה ובלשונו, על ריבוי החסדים אשר הגדיל ה' לעשות עמנו וכו' — בכל זה — לבלתי רום לבבם מאחיהם וכו' וכולי האי ואולי יתן ה' בלב אחיהם כמים הפנים וגו',
שזוהי שיטת חב"ד מאז לקרב וכו' לקרבם לתורה ולמצות (ולא ח"ו השפלת התורה והמצוה) מיוסד על אהבת ישראל שחד הוא עם אהבת השם ותורתו.
בכבוד ובברכת חנוכה שמח.
(ממכתב כ"ז כסלו תשכ"ד)
בתודה מאשר הנני קבלת נרות חנוכה כמנהגו הטוב בכל שנה ושנה.
אשר נתקבלו בימים הסמוכים לי"ט כסלו, ראש השנה ללימוד החסידות ודרכי החסידות.
והרי הצד השוה בשניהם, דענין פנימיות התורה שבדורנו נתגלתה בתורת החסידות, רזין דאורייתא, שמן דתורה נקודתה להפיץ המעינות ולהאיר ועד שיאירו גם ברשות הרבים וכדוגמת דרז"ל על בית המקדש שהיו חלוני שקופים אטומים דוקא, ונשתלשל בנרות חנוכה שצריכה להיות הדלקה על פתח ביתו מבחוץ דוקא.
והסדר באופן כזה הוא גם בפנימיות התורה, שמתחלה היתה ליחידי סגולה ולאחרי זה הענין דמצוה לגלות זאת החכמה, כדברי האריז"ל החי ומובא בתניא קדישא לרבנו הזקן בעל השמחה והגאולה די"ט כסלו ועד להפצת המעינות חוצה, וק"ל.
ויהי רצון שיעשה כאו"א מאתנו בכל שלשת הפרטים: א) באופן דהפצה, ב) המעינות, ג) — עד שיגיעו גם — חוצה, ומתוך שמחה חיות והתלהבות.
בברכת חג הגאולה ונרות חנוכה מאירים.
נ. ב. כדרכי ומיוסד ע"פ דברי הזהר מצו"פ המחאתי בקשר לנר חנוכה.
(ממכתב ט"ו כסלו תשכ"ג)
במענה על מכתבו מג' כסלו בבשורה הטובה אודות קביעות שיעור בלימוד תורת החסידות, ויהי רצון שלא רק יצליח בזה אלא שגם יוסיף בלימוד זה, והרי הובטחנו מחז"ל שגדול תלמוד שמביא לידי מעשה ובמילא מביא להוספה בהליכה בדרכי' ומנהגי' של תורת החסידות, ואין לך דבר העומד בפני הרצון והחלטה בתוקף.
ובפרט מסוגלים ימים אלו לזה, יו"ד י"ט כסלו והימים שבינתים וימי חנוכה עוד יותר משאר ימות השנה, שהרי ביו"ד וי"ט כסלו הי' גאולת אדמו"ר הזקן ובנו מ"מ אדמו"ר האמצעי והגאולה למטה הוכחה לנתינת כח נוסף להפצת תורה זו מלמעלה כמובן, גם ענין ימי חנוכה הרי הי' הנצחון לא על ההתנגדות לתורה סתם ולמצות סתם, אלא כהדיוק בהלשון שקבעו בתפלת ישראל, להעבירם מחוקי רצונך, ז.א. שמקיים זה מפני שזהו רצון הבורא (ואין נפק"מ המבין בשכלו או לא), ולהשכיחם תורתך דוקא, כי לימוד התורה סתם לא איכפת להו, שהרי חכמה נפלאה היא כמ"ש כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, אלא שלא רצו הלימוד ע"פ קדושת התורה ופנימיות התורה, תורתך דוקא, וראה ג"כ באריכות בהמשך לזה בהב"ח לשו"ע או"ח סי' מ"ז ד"ה ומה שכתב דאמר ר"י, שמצוה לפרסמם בכלל ובפרט בתוככי היושבים באהלה של תורה ולומדי'.
אף שאינו מזכיר אודות זוגתו תחי', תקותי שגם היא עוסקת בענינים דהפצת היהדות.
(ממכתב ו' כסלו תשי"ח)
ב"ה, אין די טעג צווישן י"ט כסלו און חנוכה, ה'תשל"א
ברוקלין, נ.י.
צו די נשי ובנות חב"ד — סניף לונדון
ה' עליהן תחיינה
ברכה ושלום!
אין די דאָזיגע טעג צווישן י"ט כסלו — דער חג הגאולה פון אַלטן רבי'ן, מייסד תורת חסידות חב"ד — און די טעג פון חנוכה הבע"ל,
קום איך אויסצודריקן די האָפנונג, אַז יעדע איינע פון אייך, בתוככי כלל ישראל, וועט אויסנוצן די דאָזיגע סגולהטעג צו פאַרשטאַרקן די טעטיקייט צו פאַרשפּרייטן תורה ומצוות באַלויכטן מיט חסידישער ליכטיקייט און לעבעדיקייט, סיי באַ זיך און אין דער היים, און סיי אין דער דרויסנדיגער סביבה, לויט די אָנווייזונגען פון די דאָזיגע טעג.
און זיכער איז אייך באַוואוסט, אַז איינע פון די עקריות'דיגע אָנווייזונגען פון י"ט כסלו, חג הגאולה, איז הפצת המעינות חוצה ("פאַרשפּרייטן די קוואַלן אינדרויסן"), וואָס נעמט אַריין דריי ענינים:
א) צו משפיע זיין אויף די — יחידים און קרייזן — וועלכע זיינען נאָך "אינדרויסן";
ב) צו באַלעבן זיי מיט די מים חיים פון די מעינות פון תורה און חסידות;
ג) און טאָן דאָס אין אַן אופן פון הפצה — פאַרשפּרייטן אַלץ מער און מער.
און דאָס איז דאָך איינע פון די עקריות'דיגע אָנווייזונגען פון די טעג פון חנוכה, אין דער מצוה פון נר חנוכה, וואָס מ'צינדט אָן "על פתח ביתו מבחוץ" ("ביים אַריינגאַנג פון הויז אינדרויסן"), צוגעבנדיג נאָך אַ ליכטל יעדע נאַכט פון חנוכה. וואָס כאָטש ווען מ'צינדט אָן איין ליכטל די ערשטע נאַכט חנוכה איז מען מקיים די מצוה לויטן דין און פולשטענדיג, דאַרף מען אָבער צוגעבן נאָך אַ ליכטל די צווייטע נאַכט, און אַזוי ווייטער מיט אַ ליכטל מער. וואָס דאָס ווייזט, אַז אַזוי דאַרף מען אויך פאַרשפּרייטן די ליכטיקייט פון נר מצוה ותורה אור.
און אַ ספּעציעלע באַדייטונג איז פאַראַן אין דעם פאַר אידישע פרויען און טעכטער בכלל, און פאַר נשי ובנות חב"ד בפרט, לויט ווי אונזערע חכמים האָבן געזאָגט: "אויך זיי (די פרויען) האָבן אַ חלק אין דעם דאָזיגען נס".
מיט וואונש צו הצלחה בכל האמור און אַראָפּברענגען פון דער השפעה פון די דאָזיגע טעג אין אַלע טעג פון יאָר — מוסיף ואור.
ב"ה, י"ט כסלו, ה'תשמ"ה
ברוקלין, נ.י.
צו אַלע אָנטיילנעמער אין דעם יערלעכן דינער פון מרכז הישיבות תומכיתמימים ליובאַוויטש
ה' עליהם יחיו
שלום וברכה!
די יערלעכע מסיבה קומט הייאָר פאָר אין אָנהייב פון דער וואָך פון חנוכה, צווישן דעם יום הגאולה (י"ט כסלו) פון דעם אַלטן רבי'ן, בעל התניא והשולחןערוך, דער מייסד פון חסידות חב"ד — פון איין זייט, און חנוכה — פון דער צווייטער. און ווי ס'איז שוין באַמערקט געוואָרן, האָט דער מרכז הישיבות תת"ל אַ נאָענטע שייכות מיט ביידע דאָזיגע היסטאָרישע געשעענישן, וואָרום אין דעם מוסד חינוך ווערט
דער טראָפּ געשטעלט אויף לערנען און פאַרשפּרייטן תורה און מצוות דורכגעדרונגען מיט דער אינערלעכער ליכטיקייט און לעבעדיקייט פון פנימיות התורה — נשמתא דאורייתא, ווי באַצייכנט אין זוהר הק' — וואָס דער בעל הגאולה האָט אויפגעקלערט און געמאַכט צוגענגלעך פאַר אַלעמען.
דער מרכז הישיבות תומכיתמימים פאַרקערפּערט אין זיך — אין דער פולסטער מאָס — דעם גייסט פון חנוכה און די אייגנאַרטיקייט פון דער מצוה פון נר חנוכה, וואָס אונטערשטרייכט דריי עיקרדיגע נקודות אין דעם כללות הענין פון נר מצוה ותורה אור: ערשטנס, וואָס מ'זעט בעיני בשר ממש ווי אַ איד מאַכט ליכטיג באַ זיך און אַרום זיך בשעת ער טוט אַ מצוה; צווייטנס, אַז אין אַלע ענינים פון אידישקייט, תורה און מצוות, טאָר מען זיך ניט באַגנוגנען מיט דעם מצב וואו מ'האַלט, ווי גוט דאָס זאָל זיין, נאָר מ'דאַרף טאָן אין אַן אופן פון מוסיף והולך, אַלץ מער און ליכטיגער; דריטנס, מ'טאָר זיך ניט באַגנוגנען וואָס באַ זיך אין שטוב איז ליכטיג, נאָר מ'דאַרף טאָן אין אַן אופן פון על פתח ביתו מבחוץ — ליכטיג מאַכן אויך פאַר די וועלכע בלאָנדזשען אין דער פינצטערניש "אין דרויסן", ביז אויך זיי און זייערע הייזער וועלן דורכגעדרונגען ווערן מיט דעם גייסט פון חנוכה און מיט דער ליכטיקייט פון נר מצוה ותורה אור אין טאָגטעגלעכן לעבן.
און דאָס זיינען אויך די יסודות פון דעם תורהחינוך וואָס די תלמידים פון די ליובאַוויטשער ישיבות — די "תמימים" — באַקומען; וואָס אויך נאָכדעם ווי זיי גייען אַרויס פון דער ישיבה, און ניט קוקנדיג וואָס זייער פרנסה איז, זיינען זיי שטענדיג "נרות להאיר" — שיינענדיגע ליכט, וואָס באַגייסטערן אידישע נשמות, דערוואַרעמען אידישע הערצער און מאַכן ליכטיג אידישע היימען מיט דער ליכטיקייט פון תורה און מצוות, אין פולן איינקלאַנג מיט דעם אינהאַלט פון די חנוכה ליכט.
איך האָף און בין זיכער, אַז די חשובע טשערלייט, געערטע געסט און אַלע איבערגע[גע]בענע פריינד פון דער צענטראַלער ישיבה תומכיתמימים וועלן — אין גייסט פון חנוכה און פון די חנוכה ליכט, ווי אויבנדערקלערט — נאָכמער פאַרגרעסערן זייער באַטייליגונג אין דער לעבנסוויכטיגער אַרבעט פון דעם דאָזיגען תורה מוסד. אין צוגאָב צו דעם עצם ענין און אייביגען זכות, וועט מען דערמיט אויך נאָכמער פאַרגרעסערן די צנורות צו באַקומען דעם אויבערשטנ'ס ברכות — אויך אין אופן פון מוסיף והולך — אין אַלץ וואָס מ'נויטיגט זיך, אין דער פולער מאָס.
בכבוד ובברכה להצלחה בכל האמור.
בנועם קבלתי מכתבו מנר הראשון דחנוכה עם המוסגר בו.
ויהי רצון אשר עוד רבות בשנים יתעסקו בעניני תורה ומצותי' מתוך הרחבה ובאופן דהרחבה וכמ"ש ואתהלכה ברחבה, וכהוראת ימי חנוכה אלו, דמוסיף והולך מיום ליום.
אשר אז אף שבחוץ שקעה החמה, הנה לא זו בלבד אשר לבני ישראל הי' אור במושבותם, אלא שניתן להם הכח והיכולת להדליק נר על פתח ביתם מבחוץ ולהוסיף גם בזה, עד שיגיעו ל?מ?טרה וכרמז המבואר בתורת החסידות מלשון רז"ל דשיעור נר חנוכה עד דכליא ריגלא דתרמודאי (שבת כא, ב) שאיש ואשה הישראלים על ידי הנהגתם האמורה, מכלים את הרגל (אפילו מדריגות האחרונות) דתרמודאי — אותיות מורדת — בה' ובמשיחו בתורתו ובמצותיו — שזה הי' ג"כ ענין תרמוד בעת ההיא דידם תקיפה וכמובא ברז"ל.
ואם בכאו"א אמר כ"ק מו"ח אדמו"ר שיחיד הוא רבים, ז.א. שיכול לפעול על רבים להעלותם מדרגא לדרגא ומחיל אל חיל, עאכו"כ אלו שהשגחה עליונה העמידתם בשטח החינוך על טהרת הקדש, שרבים צריכים להם, שראוים הם להצלחה מיוחדת בעניניהם הכללים והפרטים, וכהוראת הכתוב דיום הבהיר י"ט כסלו, פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי, אשר הפדי' בעניניהם כיון שרבים צריכים להם תהי' באופן דשלום אמיתי, ז.א. שלום בגשמיות ושלום ברוחניות.
בברכת הצלחה בכל הנ"ל ולבשו"ט בכל הנ"ל.
(ממכתב כ"ה כסלו תשי"ח)
מאשר הנני קבלת מכתבו מאדר"ח כסלו, בו כותב אודות ביקורו בהשכונה. . ואשר לא מצא כמה מהם בבתיהם עתה, וכיון שבטח רובם כבר חזרו, מהנכון שיבקרם עוד הפעם ולהסבירם מעין המאורע אשר בימים ההם בזמן הזה, וכמבואר בתפלת ועל הנסים — בתוספת אור וחיות ע"פ עיקרי ויסודות תורת חסידות חב"ד. והשי"ת יהי' עם פיהו שיתקבלו דבריו וישפיעו פעולתם בהנוגע למעשה בפועל ובחיי היום יומים, כי זה כל האדם במלחמתו עם הקליפות וסט"א ע"י מלחמתו בגופו ונפשו הבהמית (באופן דעזב תעזב עמו — כפירוש הידוע של הבעש"ט בזה) אשר עי"ז כובשים חלקו בעולם וסו"ס גם כללות העולם, כמבואר בתניא בכ"מ ומהם בפרק ל"ו ל"ז, ומרומז גם בהמאמר הידוע בתורת הנגלה חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם (אשר פשיטא שזהו אמת ומתאים להציווי מדבר שקר תרחק) ולעולם יראה אדם עצמו שקול וכל העולם כולו שקול כו'.
בודאי ינצלו ימי י"ט כסלו וחנוכה הבע"ל להפצת המעינות תורת החסידות
הדרכותי' ומנהגי' — בכל מקום שידם מגעת. והיינו הך עם האמור לעיל, כיון שבהפצת המעינות תלוי' ביאת משיח צדקנו, שאז מתחיל קיום היעוד המוזכר בתניא בפרק ל"ו ל"ז, ומה שתלו זה בהפצת המעינות אינו באופן סגולי אלא מפני השייכות שביניהם, וכמבואר גם בשיחת שמח"ת תר"ץ* ובכ"מ, והשי"ת יצליחו לבשר טוב בפרטיות בכל האמור — מתוך בריאות מנוחת הנפש והרחבת הדעת.
בברכה לבשו"ט.
(ממכתב יו"ד כסלו תשי"ז)
... כבקשתו אזכיר את כל אלה שכותב אודותם על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, וכיון שנכנסים זה עתה בחדש כסלו הוא חדש הגאולה, אשר לא אותנו בלבד פדה בשלום אלא גם נפשנו ואור וחיות נפשנו ניתן לנו (לשון כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע במכתבו הידוע), הנה חדש הסגולה הוא לנסים בהנוגע להנשמה ובד"מ לנסים גם בהנוגע להגוף. וכידוע אשר הנס דחנוכה בעיקר הענינים היו בהנוגע להנשמה, כי ישבו ישראל על אדמתם וכו', אלא שהמסובב מזה* הי' גם מלחמה כפשוטה ופשטו ידם בממונם וכו', וכלשון הרמב"ם, וידוע ומפורסם פירוש הכתוב, והימים האלה (כשהם) נזכרים (בכל שנה ושנה הרי גם כל ההמשכות האלו בד"מ) ונעשים וגו', ובפרט שבריאות הגוף ג"כ ענין רוחני דקדושה כי היות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא. . .
(ממכתב י"ב כסלו תשט"ז)
במענה על מכתבו המהיר — שנתקבל באיחור זמן — ובו כותב ע"ד מצב בריאות בתו. . תחי'.
הנה צריכים להיות חזקים בבטחונם בהשי"ת אשר בלי שום ספק יעזור השי"ת ויהי' הכל כשורה, ובאשר עתה הוא חדש כסלו, דער חסידישער חדש, בימי החנוכה שנצח פך של שמן שהי' חתום בחותמו של כהן גדול, דער רבי פון יענעם דור, ואחר
כמה שנים נצח אדמו"ר הזקן ועמו כל החסידים ויו"ח עד ביאת המשיח וגם אחרי כן, במילא זהו גאולה גם בגשמיות כפשוטו להמשיך בריאות לכל אחד באופן הדרוש לו. מובן מעצמו שצריכים לשמוע להוראת הרופא ולעשות כהוראתו, אבל לשלול לגמרי ענין המרה שחורה, ואז יראו בעיני בשר שיש ממה להיות שבעי רצון ובשמחה.
מוסג"פ הקונטרס שהו"ל זה עתה ובטח יזכה בו את הרבים.
בברכת חג גאולת אדמו"ר האמצעי ובברכת גאולת אדמו"ר הזקן הבע"ל בימים הקרובים ובפ"ש כל אנ"ש שי'.
המחכה לבשו"ט ואשר מתחיל לעבוד ה' בשמחה.
(ממכתב יו"ד כסלו תשי"ג)
זה זמן רב ביותר שלא נתקבלו ממנו כל מכתבים, ובפרט — שמכתבו האחרון מט' תמוז כתוב הי' כנראה במצב רוח בלתי רצוי, וארשה לי לומר בלתי חסידותי כלל, וכמבואר באריכות בחסידות שעצבות מופרכת מעיקרא, ואפילו מרירות רק לעתים זמנו הוא, וק"ל, ותקותי חזקה שמאז ועד עתה הוטב מצב רוחו ובחלק מהנקודות שגרמו לנמיכות רוח, חלה ג"כ הטבה, ואשמח אם יודיעני בזה, ובפרט שבאים אנו מימים הבהירים של י"ט כסלו — ראש השנה לתורת החסידות ולדרכי החסידות — ובסמיכות לו — ימי חנוכה דתמניא אינון (יעוין תשובת הרשב"א סי' ט' במעלת דשמונה ימים דוקא ומבואר היטב בדרוש חנוכה דבעל התניא בתורה אור (לד, ג)) שהנר והמצוה הוא בשמן, רזא דרזין דאורייתא כמבואר בזהר הק'.
ויה"ר שיומשך מהם על כל השנה כולה — מרזא דרזין ועד לנגלה דאורייתא והמעשה הבא מלימוד זה וכפסק תורתנו שהשמן מפעפע בכל מקום — לקיים מ"ש תמים תהי' הנגלה הנסתר והמעשה כולם יחד.
בברכה לבשו"ט ולהצלחה בעבודתו הק'.
(ממכתב ב' טבת תשי"ח)