ספרי כ"ק אדמו"ר > לקוטי שיחות > כרך לה > הוספות > לך לך > 256

מישראל הציל עולם מלא — שמזה מובן שאפילו באם עלה בידה רק להצלת נפש אחת מביניהם — כדאי להשתדלות זו ולכהנה וכהנה [ובפרט שאין אתנו יודע מי הוא הנפש האחת], עאכו"כ כשראתה הצלת כו"כ נפשות ועל ידם השפיעה גם על ההורים. והרי בכגון דא מתאים ומבטל כל הספיקות קיום מאמר חז"ל הידוע בהנוגע לפעולה אחת, שיראה אדם עצמו שקול וכל העולם שקול ובפעולה אחת יכול להכריע לכף זכות וכו'. והובא מאמר זה לפסק דין בהלכה ברמב"ם וכו'.

בברכה לבשו"ט בכל האמור ולהשפיע על כל סגל המורים­ות שי' בכיון האמור.

(ממכתב ה' מנ"א תש"כ)

הנני מאשר בתודה קבלת מכתבו מכ"ד אב, שהגיע באיחור קצת, ואתו הסליחה על איחור המענה.

בתוכן מכתבו, כפי שדברנו כאן — תמים דיעה אני עמו בנוגע לשטחים המשוחררים וכו' וכו', וכפי שעמדנו על הענין בארוכה, אבל, לצערי, אינני מסכים עמו אשר ההזזה בתגובת הציבור בארצנו הק' תשפיע לשנות העמדה של החוגים הקובעים בזה. וכפי הידיעות שלי — ממקורים שעד עתה היו נאמנים — אין כל שנוי בנוגע לפועל בדעת החוגים האמורים, והלואי ותפעול ההזזה בדעת הציבור לש?נות, על כל פנים העמדה הבלתי רשמית אבל המתגשמת בפועל בשמירת צביונה הערבי של ירושלים העתיקה (בהסברה שצריך לשמור על הסטאַטוס קווא, כפי שהי' ציורו של חלק זה של העיר בעת כיבושה בשנה העברה, שהרי זהו נגד "הצדק והיושר" וכו' לנצל את הכיבוש לכפות משהו על התושבים שנמצאו בה בעת הכיבוש). ומובנות התוצאות מעמדה זו בהנוגע לפועל ועד למעשה יום­יום, ובפרט שלדעתם יוצאים ידי חובת הצבור היהודי על ידי שיושיבו גם מאחינו בני ישראל בסביבות חלק העיר האמור.

מובן שכותב אני זה למר באופן בלתי רשמי ובאופן אישי, כי אין זה מעניני לדבר בגנותם של בני ישראל, ובפרט כאלו אשר בידם לפעול גדולות ונצורות בענינים האמורים לעיל ואין עושים זה מטעמים שונים ומשונים, ואדרבה.

מובן גם כן שאין כוונת מכתבי זה להאשים את מישהו, ומה תועלת בהאשמה זו, כי אם להביע צערי עכ"פ בכתב למר ולאלה אשר לפי הבנתו תהי' תועלת להודיע להם מתוכן שורותי אלו.

באם כך הוא המצב בנוגע לירושלים עיר הקדש, על אחת כמה וכמה — עד כמה גרוע המצב בנוגע לחברון, שאך ורק ערבים יושבים בה ולא היתה מעולם מקום למקדש וכו' והישוב הערבי בה הוא מבוסס ומפותח ועל פי השמועות — גם מסודר,