ספרי כ"ק אדמו"ר > לקוטי שיחות > כרך לה > הוספות > לך לך

לך לך

מאשר אני קבלת מכתבו מכ"ה תמוז, ות"ח על שימת לבבו לכתוב לי רושמיו מעסקני חב"ד שפגש בעת ביקורו בכמה ערים בצרפת.

ולמותר להדגיש שראויים וזקוקים הם לעידוד, כיון שמקיימים בעצמם, כלשון הכתוב, "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך", במדינה זרה ולשון זרה ותנאים קשים וכו' בשליחות מצוה להפיץ היהדות, התורה ומצותי' במקומות נידחים מבחינת מצב היהדות שם.

אביע תקותי חזקה שעושה כל התלוי בו לעודד גם עסקני חב"ד באה"ק ת"ו, כולל הנמצאים בירושלים עיה"ק, שאע"פ שהמצב שם לא חמור ח"ו כמו במדינה שביקר והדומות לה, עם כל זה זקוקים לעידוד וחיזוק. ובפרט על פי מאמר חכמינו ז"ל שרבב שנמצא על בגד תלמיד­חכם אה"ק הוא ענין חמור ביותר משא"כ כשנמצא בבגד עם הארץ חו"ל והנמשל מובן.

וכיון שהכרתי את חותנו ז"ל (יבדל"ח טובים וארוכים), בודאי אין צורך להרחיב את הדיבור בכהנ"ל.

בכבוד ובברכה.

(ממכתב ערב שבת נחמו ה'תשל"ט)

נעם לי לקבל מכתבה מכ"ד תמוז מסיום שנת הלימודים בהצלחה ובצירוף התמונה, ות"ח על הקורת רוח ביחוד הנגרם ע"י תמונה זו. ויהי רצון שגם בעתיד יהיו ענינים של תענוג מהתפתחות ביה"ס בכל המחלקות מתחיל מהגן ועד לכתה הכי גבוה, ולעשות בכל זה מתוך שמחה וטוב לבב ובריאות הנכונה, ואשרי חלקו של כאו"א שיכול לקחת חלק פעיל בזה.

ומובנת הפליאה לכתבה בסיום מכתבה ע"ד יאוש ח"ו, כי נוסף שזהו בהיפך הגמור מיסודי תורתנו תורת חיים, הנה ביחוד הרי מודגשת שלילת זה באופן הכי מוחלטי — בתורת הבעש"ט שהיא היא תורת החסידות, ואין להאריך בדבר הפשוט, ומה ששמעה שפלוני לא התנהג כראוי וכו' — ידוע הכתוב אחד הי' אברהם וירש את הארץ. ואם כזאת היתה לפני מתן תורה וכשהי' אחד ממש, עאכו"כ כשהודיעה התורה הבא לטהר מסייעין אותו והסיוע הוא מבורא עולם ומנהיגו. ואם המציל נפש אחת

מישראל הציל עולם מלא — שמזה מובן שאפילו באם עלה בידה רק להצלת נפש אחת מביניהם — כדאי להשתדלות זו ולכהנה וכהנה [ובפרט שאין אתנו יודע מי הוא הנפש האחת], עאכו"כ כשראתה הצלת כו"כ נפשות ועל ידם השפיעה גם על ההורים. והרי בכגון דא מתאים ומבטל כל הספיקות קיום מאמר חז"ל הידוע בהנוגע לפעולה אחת, שיראה אדם עצמו שקול וכל העולם שקול ובפעולה אחת יכול להכריע לכף זכות וכו'. והובא מאמר זה לפסק דין בהלכה ברמב"ם וכו'.

בברכה לבשו"ט בכל האמור ולהשפיע על כל סגל המורים­ות שי' בכיון האמור.

(ממכתב ה' מנ"א תש"כ)

הנני מאשר בתודה קבלת מכתבו מכ"ד אב, שהגיע באיחור קצת, ואתו הסליחה על איחור המענה.

בתוכן מכתבו, כפי שדברנו כאן — תמים דיעה אני עמו בנוגע לשטחים המשוחררים וכו' וכו', וכפי שעמדנו על הענין בארוכה, אבל, לצערי, אינני מסכים עמו אשר ההזזה בתגובת הציבור בארצנו הק' תשפיע לשנות העמדה של החוגים הקובעים בזה. וכפי הידיעות שלי — ממקורים שעד עתה היו נאמנים — אין כל שנוי בנוגע לפועל בדעת החוגים האמורים, והלואי ותפעול ההזזה בדעת הציבור לש?נות, על כל פנים העמדה הבלתי רשמית אבל המתגשמת בפועל בשמירת צביונה הערבי של ירושלים העתיקה (בהסברה שצריך לשמור על הסטאַטוס קווא, כפי שהי' ציורו של חלק זה של העיר בעת כיבושה בשנה העברה, שהרי זהו נגד "הצדק והיושר" וכו' לנצל את הכיבוש לכפות משהו על התושבים שנמצאו בה בעת הכיבוש). ומובנות התוצאות מעמדה זו בהנוגע לפועל ועד למעשה יום­יום, ובפרט שלדעתם יוצאים ידי חובת הצבור היהודי על ידי שיושיבו גם מאחינו בני ישראל בסביבות חלק העיר האמור.

מובן שכותב אני זה למר באופן בלתי רשמי ובאופן אישי, כי אין זה מעניני לדבר בגנותם של בני ישראל, ובפרט כאלו אשר בידם לפעול גדולות ונצורות בענינים האמורים לעיל ואין עושים זה מטעמים שונים ומשונים, ואדרבה.

מובן גם כן שאין כוונת מכתבי זה להאשים את מישהו, ומה תועלת בהאשמה זו, כי אם להביע צערי עכ"פ בכתב למר ולאלה אשר לפי הבנתו תהי' תועלת להודיע להם מתוכן שורותי אלו.

באם כך הוא המצב בנוגע לירושלים עיר הקדש, על אחת כמה וכמה — עד כמה גרוע המצב בנוגע לחברון, שאך ורק ערבים יושבים בה ולא היתה מעולם מקום למקדש וכו' והישוב הערבי בה הוא מבוסס ומפותח ועל פי השמועות — גם מסודר,

שכל זה מחזק עוד יותר העמדה האמורה לעיל. — למרות האמור חקרו ודרשו ע"ד האפשריות בנוגע ליסוד ישיבה וכו' וקבלתי מענה ברור, אשר "מוטב לי" להתענין ע"ד ישיבה בירושלים מאשר בחברון. מובן שבתוך המתנחלים (למרות עמדת החוגים האמורים לעיל) נמצאים כמה חב"ד'ניקים (מהם בגלוי ומהם בסתר), ובודאי ידוע גם למר ע"ד מעמד כל המתנחלים ומצבם שם, שלא רחוק הוא ממצב אסירים וכו' וכו'. וההסברה ג"כ, כנ"ל, מבוססת על "הצדק והיושר". והבסיס המשותף לכל תופעות אלו הוא — מה יאמר העולם "הגדול" וכו' וכו'. וכפי שדברנו בעת ביקורו של מר כאן.

ולדוגמא, באם — "הי' לא תהי'" — יהי' סכסוך בין נער ישראלי ונער ערבי בחברון, וכיון ששם רבו הנערים הערבים על בני ישראל אפשר שהי' לא תהי' יספוג הנער הישראלי מכות וכו'; לצד מי, לפי דעת מר, תעמוד המשטרה הישראלית הצבאית הנמצאת במקום? ובפרט אם יבוא ראש העיר (שכמדומה הי' לו חלק בפרעות והפוגרום בחברון ל"ע ול"ע) וירים קול רעש וצעקה על הפרובוקציות של בני ישראל וכו' וכו'.

זהו ג"כ הטעם למה "ששאלתי" את מר בהיותו כאן, ע"ד הרקע והסיבה לאופן כיבוש ירושלים העתיקה בשנה שעברה, שנפלו שם בקרב כמה וכמה מבחירי הצבא הישראלי, שלא לפי ערך הקרבנות בשאר החזיות.

דרך אגב, ואולי אין זה אגב, עדיין חייב לי מר מענה על זה (כפי שדברנו בהיותו כאן, שיחקור ויענני), שהידיעות שקבלתי בזה — וכנ"ל ממקור שהי' נאמן עד עתה — וכפי שאמרתי בשיחתנו למר, הי' בזה הוראה וציווי (מבלי עירעור) מלמעלה. והלואי שאתבדה. אף שדבורי עם מר בזה הי' בסגנון של שאלה ונתינת מקום לספק.

ועוד להוסיף, ששאלתי בזה לא היתה בתור סקרנות ח"ו בענין כאוב כ"כ, כי אם להורות על מהלך המחשבה של אלו שנתנו הוראה האמורה, שכמה מהם קובעים גם עתה, ולצערנו ואולי גם לבשתנו לא חלה בזה כל הזזה בהשקפתם, שהרי גם אז ידוע הי' מראש שזה יגרום לקרבנות יותר. ומזה מובן גם בנוגע להמצב בחברון ובירושלים וכו' עתה.

מובן ג"כ שאינני מתיאש ח"ו משנוי במצב האמור, אבל עד אז — אין כל מקום ותועלת מעשית שמישהו יפנה בקול קורא לעלי' להתיישב בחברון, אפילו אלו שלא ייענו בפועל ורק ענין של תעמולה בזה והבעת מהלך המחשבה, ועל אחת כמה וכמה אלו שיש סיכויים טובים שקול קורא שלהם יביא לעלי' בפועל, ובמילא — להתנגשות עם העמדה האמורה ולחילוקי דיעות חריפים ולגזירות נגד העולים — שיתגלו בקהל, ולא רק בקהל היהודי כ"א גם אצל הגויים, שיראו שאלה הקובעים — מצמצמים את המתנחלים והעולים, ועוד יותר מצמצום וכו', וכדי בזיון ועידוד רוח שונאיהם של ישראל.

בכל זה כנ"ל אינני מתיאש, אלא שלא ההזזה בדעת הצבור היהודי תפעול שנוי, כי אם השגיאות של הערבים והתומכים בהם, וכמו שהי' בעבר, ששגיאות כאלו הכריחו בשנה שעברה את רודפי השלום להסכים סוף סוף להגנה ובמילא למלחמת

תנופה. והלואי שבעתיד יהי' זה באופן קל יותר ולא יגע ח"ו לא בנפש ולא בגוף ואפילו לא בממון של אחינו בני ישראל בכל מקום שהוא.

נפלא הדבר עד כמה התואר שניתן לבני ישראל בתורתנו, תורת חיים, "עם קשי עורף" לא רק שהוא עומד בתקפו עד היום הזה, כי אם — מנצלים אותו בדרך שהיא היפך התורה וענינים החיוניים של עם בני ישראל. ודוגמא מהשבועות הכי אחרונים, חטיפת המטוס של אל­על על ידי אנשי אלז'יר, שראו הכל ברור תגובתם אפילו של אלו שלכאורה צריכים היו להיות מידידי עם ישראל, ולמרות כל זה מכריזים יישר­כח לאומות העולם על הפתרון שנמצא "נצחון המוסר שבזה" וכו'. ואפילו אם תמצא לומר שהי' הכרח להסכים על הסחיטה (בשביל להציל הנפשות) וכו', הרי מי מכריח להכתיר את פלוני ופלוני כאיש מוסרי וכצדיק גמור וכמופת לרבים וכו'? אלא שאין להקשות על עם קשי עורף, כנ"ל. ועד כדי כך גדל ענין הקשי­עורף באמונה בחסד לאומים (למרות הודעת נביאינו וחוזינו אשר חסד לאומים חטאת), שאפילו הפלישה הטשכית ג"כ לא החליש והזיזה אמונה טפלה זו. ואף שלכאורה אין ענין טשכי' שייך לתוכן מכתב זה, אבל שייכות פנימית בזה — שהיא מראה על מצב הרוח של אחדים מהקובעים מהלך הענינים בארצנו הק', מהלך המתבטא במעשים בפועל, מעשים מכאיבים ומצערים וגם מדאיגים בנוגע לעתיד (הקרוב עכ"פ — עד שיסורו מעמדתם האמורה).

ומסיימים בדבר טוב — נתינת תודה על הפ"ש החמה שמסר מר בביקורו בכפר חב"ד, אשר כפי המכתבים והידיעות שקבלתי משם הי' זו בדברים היוצאים מן הלב ובחמימות, והוסיף להם עידוד וחיזוק, אשר כל אחד זקוק לזה והם בכלל, ובפרט בימים אלו רבי המאורעות, ובארץ אשר עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה, ככתוב בתורתנו. ואשר, מצד השני, אויבים סביב לה ושמיום ליום רואים יותר נקודות החולשה בהיחס אליהם מצד השלטון בארצנו הק' שלדעתו צריך להתנהג עמהם בכפפות של משי ובזהירות יתרה, ובאם יש סכסוך בין ערבי לישראלי הרי לכל לראש צריך לברר מה יאמרו בבירת מדינה פלונית או אחרת, ובהתאם לזה להחליט מה לעשות. ולכן מזמן לזמן מרשים האויבים לעצמם יותר ענינים של פרעות, ועל אחת כמה וכמה הפרעות, ומפרעות לחבלנות וכו' וכו'.

ובהתקרבנו לשנה החדשה, הרי כנוסח הידוע, יהי רצון שתכלה שנה זו והתופעות הבלתי רצויות שהיו בה, יכלו לגמרי ובהחלט, ולשנה הבאה וגם בימים האחרונים של שנה זו — יתחילו הברכות, כולל ג"כ מפנה עקרי בעמדה האמורה ומבלי לחכות למאורעות בלתי רצויים שיצריכו השנוי. והרי ראו נסים מה' הכל יכול בעבר הקרוב, וכל יכול הוא לחולל נסים כהנה וכהנה, ובנוסח המסורתי — בטוב הנראה והנגלה.

בכבוד ובברכה לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה למר ולכל בני ביתו שיחיו.

כאמור לעיל, מפני הנקודות הכאובות שבמכתבי זה — כתוב הוא למר באופן

אישי, אלא שברשותו להראותו או למסור תכנו למי שלפי ראות עיניו תהי' תועלת בזה. ואסיים בתקוה שמתאים למכתבי אליו הכתוב בגלוי לב ובאריכות לפי ערך — יגיב מר על כל הנקודות שבו גם כן באופן האמור, נוסף על המענה לשאלתי האמורה ולעוד שאלות שתקוות מר היתה לברר אותן ולענות עליהן אחרי חזירתו לארץ.

(ממכתב י"ב אלול ה'תשכ"ח)

... בתמהון הכי גדול (מהול בצער רב) קראתי מכתב כ'. ונוסף על עצם התוכן — הרי הם הן טענות וכו'... עלי: וואָס האָט איר (הכוונה — אלי) זיך צוגעטשעפּעט צו ארץ ישראל און צו ארץ הקודש און צו ברית בין הבתרים וכו' און מישט אַריין דעם אויבערשטען וכו' וכו' — הרי כל אלה שהשתדלו בזה וכל אלה שעמדו ועומדים עתה בראשה וכל אלה המדברים בשמה אומרים ומדגישים ומכריזים שזהו — מדינה שנתייסדה בשנת תש"ח באותם השטחים שהבריטים עזבו אותם ו"ההגנה" גרשה משם את הערביים (או שנכנסה לשם בלי התנגדות) וב"כ אומות העולם (והקומוניסטים דמועה"ב — בין אלו שבראשם) התדברו ביניהם אשר יאשרו את זה בשטח שחלקו בארץ ישראל וחלקו מחו"ל לישראל.

פשוט שהמענה שלי הוא — להד"ם. אין הנ"ל ענין חדש וכו' כ"א אשר בשנת תש"ח שחררו חלק חשוב מארץ ישראל (ודרך אגב — כבשו שטח פלוני מחו"ל שצירפו אותו כהוספה וטפל להעיקר — אר"י).

שוללים דברי אלה בטענה שזהו חידוש שלי והראי' — שבכל שנה ושנה מכריזים — שנת פ' (לא — לשחרור כו' או ליסוד ממשלה וכו', כ"א) ליסוד "מדינת ישראל". ופשוט שאין זה "דינגעניש אין ווערטער" — כ"א עיקר ויסוד כל הגישה: דבר שנתייסד בתש"ח ברצון או באישור או"ה — אין בו כל תוקף ותוכן לענות על טענות הערביים, הואַטיקן, האו"מ וכו' והכנעניים (הגלוים ושבסתר) שמבני ישראל: לסטים אתם שכבשתם ארצות כו'.

איני משלה א"ע שבטענות צדק ויושר ינצחו באו"מ, בואַטיקן וכו' — אבל גורם הכי חשוב הוא בהמורל של הנוער (כולל — דהצה"ל), הסטודנטים דארצה"ב (ובטח גם שאר ארצות) וכו'. ועוד ועיקר: הגישה שהמדובר ע"ד "מדינת ישראל שנתייסדה באישור האו"מ בשנת תש"ח"

(ולא ע"ד — בני ישראל שחזרו לארץ ישראל, ארץ ירושתם מזמן יהושע בן נון — ירושה שאין לה הפסק, ואף אם גזלוה בחוזק יד)

גישה שנעשתה יסוד ועיקר בהשקפת עולמם של הקובעים העמדה והדיבור

והפעילות והיחסים עם או"ה בכלל ובפרט — הרסה ומהרסת, הזיקה ומזקת האינטרסים החיוניים של — אפילו מדינת ישראל (כידוע כאן בנוגע לארצה"ב ולאו"מ, ובטח כן הוא גם בשאר המדינות), ועד שהביאה סו"ס לקרבנות ממש — וזהו שהכריח אותי לצאת ממסגרת שלי ולדבר בענינים אלה — שאחרים היו צריכים להתריע עליהם. וד"ל.

מרוב צערי כתבתי את הנ"ל ועדיין לא נגעתי רק "בקצה המטה", ומבלי לצטט עובדות — גם לא "מחדשים לבקרים" מה שקרה אתמול (ממש), ולפני השבת וכו', ולמה אצער גם את כ'.

מראש לא שערתי שתהי' אריכות הנ"ל, אבל כיון שכבר נכתב — איני רוצה לקצץ בה. ואת כ' הסליחה. . .

המושג מדינה — באם המדובר באילת וסביבותי' (שהם מחוץ לכיבוש יהושע ועזרא) ויעניקו להם עצמאות ביחס לירושלים ולאר"י בכלל — אזי מדינת ישראל יקרא להם.

בנוגע לירושלים וכו' — כבר הוקבע השם ע"י בורא העולם ומנהיגו: עד לכיבוש יהושע — ארץ כנען ולאחר זה — ארץ ישראל. ותו לא ניתן הענין להצבעה ולמשאל עם וכו'.

פשוט שאין לי כל התנגדות להשם מדינה גם בנוגע לרוב שטח זה. ואדרבה ע"פ תורה — ארץ ישראל כוללת מקדש ומדינה (כלשון חכמים במשנתם), כמו שכוללת יהודה וגליל וכו' — אבל המדובר במכתבי הוא ע"ד המחלוקת שהייתה בין שני השמות (וההשקפות — כנ"ל) "ארץ ישראל" ו"מדינת ישראל" ונצח האחרון (והנני מוסיף) לע"ע (כי תקותי ובטחוני כי סו"ס ינצח גאון ישראל שבכאו"א מבנ"י — ויכריזו ולעיני כל העמים אשר טעות הי' מעיקרא וארץ ישראל נקראת בשם ובתוכן וכו').

לא אמרתי לו זאת ע"ע כו' — למה אצערו וללא כל תועלת (כי אינו רואה מה יכול לעשות בזה)?

כתבתי עד"ז — לא לעתונאית, כ"א לזו שאירגנה לימוד התורה בחוגים שבדרך הטבע לא היו כל סיכוים לזה (שגם ע"ז וכיו"ב — חרון אף... עלי), שניהלה (ותקותי שתמשיך לנהל) תעמולה נגד מגפת ההפלות וכו' — ומהמנגדים לפעולות אלו חשדו שאני מהגורמים לפעילותה זו ונפלו על ההמצאה להסבירה שאני מנגד למדינת ישראל והראי' שסגנוני תמיד אר"י ולכן — אין לה להשתדל. . בנוגע ללימוד התורה וכו'. וחששתי לחלישות בפעילותה ולכן כתבתי לה הנ"ל...

שיחת חב"ד צ"ל גלוית לב ומחוייב ורשאי להגיד את אשר בלבבו — ויתרה מזו שהנני מעריך את זה. . ובסגנון הידוע חדוה תקיעא בלבאי מסטרא דא ע"ז, וצערי הוא על אשר בלבבו חושדני במה שאין בי. ואדרבא — אני אומר וכופל ומשלש שהעם היושב בציון — יושב בארץ ישראל, ארץ מיוחדת שאין דוגמתה — ואין

המדובר כלל במדינה שבין מדינות סוריא ולבנון וירדן ומצרים — ותובע ולא "במעט התרגשות" ככתבו, כ"א בהתרגשות רבה — שהב"כ בוואַשינגטון ובאו"מ יכריזו ע"ז ובדפיקה על השולחן — והנכרים שבוואַשינגטון דעתם ג"כ כן, אבל ב"כ ישראל עונים שנצטוו לא לדבר בסגנון כזה ופשיטא לא לדפוק על השולחן — כי הם ב"כ מדינה אשר קיבלה רשות ואישור שבין מדינות תתחשב ולכן יתנהגו בנימוס מדיני. וכשפעמיים פקע כח סבלנותו של הב"כ באו"מ ואמר מקצת "שבחם" בפומבי — אזי במשך כד שעה יצאה והגיעתו נזיפה חמורה מירושלים: היתכן כו', והכריחוהו לחזור בו בפומבי. ובדרך הטבע — זה וכיו"ב הוא המעודד את התגרות ואת החבלנים וכו' — ועד לקרבנות ממש, הי"ד.

(ממכתב מחרת ימי הגאולה, יב­יג תמוז, ה'תשכ"ט)

במענה למכתבו מיום ז' בכסלו, שבו מוזכר גם על דבר מכתבו הקודם,

והנה מה שלא עניתי עליו הוא מתאים להוראת חכמינו ז"ל אין משיבין על כו', כוונתי שגורל עיה"ק חברון לצערנו הכי גדול וגם לבשתנו — עדין מוטל בספק. פשוט שאין כוונתי לגורלה האמתי, שהרי היא עיר האבות והיא מקום מערת המכפלה, מארבע ערי הקודש אשר באה"ק ת"ו וכו' וכו', ובפרט על פי המבואר ומודגש על ידי נשיאי חב"ד לדורותם, ומהם הנדפס באגרת הקדש של אדמו"ר האמצעי, ממלא מקומו של אדמו"ר הזקן (בעל התניא והשלחן ערוך), בעת שיסד הישוב בחברון עיה"ק תובב"א בשנת תקפ"ג (נדפס לאחרונה בספר מאה שערים ע' ט"ו*). ועיין הסיום שם: "ובעצמו קנה בעיה"ק הנ"ל את הבהכ"נ הקטנה על שמו כדי שיהי' לו אחוזת נחלה שם". וכן עשו גם נשיאי חב"ד לאחריו,

כי אם כוונתי בקשר להשקו"ט המתנהלת בחשאין חדר לפנים מחדר — אבל מפורסמת היא בין הגויים וכו' וד"ל — מה להחזיר מהשטחים המשוחררים ומה אין להחזיר וכו'. ואף שזה כשנה ויותר שבנוגע לחברון מתנהלת שקו"ט חמורה בזה, וגם אז רבו הדיעות להחזרתה, הרי לאחרונה הולכת דעתם וגוברת, ואין להאריך בדבר המבהיל. ובכלל לא הי' רצוני להעלות זה על הכתב, בפרט שהיד הוי' תקצר, וכמו שעד עתה לא בא הדבר הנ"ל לפועל — מפני הנס הגלוי שאין הגויים מסכימים להיכנס לשקו"ט ע"ד החזרת השטחים אף שהתנאי היחידי שדורשים מהם הוא שיסכימו בדיבור לעשות שלום, [וכולא עלמא ידעי שאין לדיבור זה כל תוקף בנוגע להנהגתם להבא]. ואין מיאונם זה אלא, כנ"ל, נס גלוי מהשמים למעלה מדרך הטבע לגמרי, [בכדי לעכב החזרת השטחים?],

אבל הרי אמרו חכמינו ז"ל שאין סומכין על הנס (אף שהלואי ויאריך וכו' וכו'), לכן אין בידי למלאות בקשות כת"ר בענינים שכותב. וכנ"ל לא מן הגויים אני מפחד ח"ו, שהרי הם אינם בעלי בחירה, כי אם מדעת הטועים (והרי אפילו אם הטעות הוא בשוגג ואונס וכולי אין נפ"מ בהנוגע להתוצאות ומעשה בפועל) מאחינו בנ"י שבעלי בחירה הם. ויש מהם שהלבישו הענין באיצטלא דמצוה וכולי וד"ל.

כנ"ל יש להאריך כהנה וכהנה בכל הענין, אלא שאין כוונתי כלל וכלל להחליש את כת"ר והנלוים אליו בשיטתם ועניניהם. וכל הכתוב לעיל הוא אך ורק על פי הציווי דוהייתם נקיים מהוי' ומישראל, במענה על תוכן מכתבו.

בכבוד ובברכה.

(ממכתב כ"א כסלו ה'תשכ"ט)

לאחר הפסק ארוך — אף שבינתיים שאלתי עליו על ידי ידידנו המשותפים, נתקבל בימינו אלה ספרו ירושלים במצור. ותשואות חן על שימת לבבו לשלחו לי. ואף שלא היה הזמן גרמא לעיין בו כראוי, לא רציתי לדחות האישור. והעיקר הוא דבר בעתו, שהרי ידוע לכבודו מצב ירושלים כמו שהוא עכשיו, שאף על פי שהמצור שהוא כותב עליו היה — בחיצוניות — חריף יותר משהוא עכשיו, אבל לא כן מבפנים. וכמדובר כמה פעמים בארוכה, כי לגלת ב' פנים: הא' כאשר יהודי נמצא בתוך הגלות, ואף על פי כן יכול להיות בקומה זקופה, והב' כאשר הגלות נמצא בתוך היהודי, שמבחוץ לכאורה אין הגבלות, אבל מבפנים גדול השיעבוד.

שלכן אף על פי שבטוחני שעושה בלאו הכי, בוודאי יוסיף בפרסומת ספרו, והעיקר, הדגשה שאינו רק ענין שהיה נוגע אז, אלא שמזה הוכחה ברורה איך צריכה להיות הגישה עכשיו, ולהרעיש דעת הקהל לשלול כל קא­סלקא­דעתך שרוחשים בחוגים מסויימים שיהיה דגל ירדן מתנופף על מקום קדש הקדשים ושהיהודים ימסרו אותו במו ידיהם, היו לא תהיה. ויהי רצון שהרעש האמור יפעל שלא יעשו מזה ענין מפלגתי וכו'.

ואעפ"י שבוודאי יודע מזה, אבל לגודל חשיבות הענין אוסיף שהדיעה המבהילה הנ"ל כבר חדרה ל"חלונות הגבוהים", ומן הצורך להשתדל בכל תוקף לבטל הדבר מעיקרא.

(ממכתב שנת תשל"ו)

במענה לשאלותיו: 1) כיון שהילד שנתן אודותו תעודת מילה — אסופי, הרי אפשרי ג"כ שאמו אינו יהודית (ובמילא גם הוא) והתעודה יכולה להטעות וכו' לכן יתכתב בהקדם עם רב מזקני ההוראה לייעצו מה עליו לעשות בכגון זה. 2) ימשיך באומנות המילה (אלא שיברר בכל פעם מי היא האם) וזכות הכנסת בנ"י לבריתו של א"א תעמוד לו.

(ממכתב טבת תשמ"ו)

בענין סנדקאות כמדומה אצל אנ"ש שיחיו אין נוהגים לכבד פעמיים. אם יכבדוהו יהא בשטומו"צ.

(ממכתב לפני שנת תשל"ח)