ספריית חב"ד ליובאוויטש

וירא

263

בנועם קבלתי מכתבו מיום הראשון לפ' לך, עם המוסג"ב תרומתו למרכז לעניני חינוך ולקה"ת, והקבלות מצורפות בזה.

תקותי חזקה שיבשרני טובות ממצב בריאותו ומצב בריאות זוגתו שתחי', וכן ג"כ מפעולותיו הטובות בעסקנותו הציבורית. וידוע מרז"ל אין טוב אלא תורה, היינו שהפעולה נקראת פעולה טובה אם מביאה, ועל כל פנים גורמת, להרמת קרן התורה בעצמו ובהסביבה.

וכמו שהתורה ארוכה מארץ מדה, הרי ג"כ הפעולות להרמת קרן התורה אין להן הגבלה, וכמרז"ל כל המוסיף מוסיפין לו, היינו שכל המוסיף בפעולות הנ"ל מוסיפין לו עוד כח וגבורה וגם חשק ורצון להמשיך ולהגדיל הפעולות הן באיכות הן בכמות.

ובכללות לא רק בתורה כן הוא, אלא ג"כ בכל הענינים דקדושה, כי כלל הוא בסטרא דקדושה מעלין בקדש ולא מורידין. וידוע שיש כמה דיעות שהכלל דמעלין בקדושה הוא מדאורייתא.

ועל פי הנ"ל יומתק ג"כ הסיפור ששמעתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ

264

זי"ע, אשר אביו, בהיותו בן ד' או ה' שנה, נכנס ביום ההולדת (כ' מרחשון) אל כ"ק אדמו"ר הצמח צדק לקבל ברכתו, ופרשת השבוע הי' אז פ' וירא, וכשנכנס התחיל לבכות, וכששאלו אדמו"ר הצ"צ מהי סיבת בכיתו, ענה כי בפרשת השבוע מסופר אשר הקב"ה נראה לאברהם אבינו, ולכן גם הוא משתוקק שיראה אליו, ומשום זה בוכה הוא.

ויענהו אדמו"ר הצ"צ: אַז אַ איד אַ צדיק גמור, צו 99 יאָר, ווייס אַז ער דאַרף זיך מל זיין, איז ער ווערט אַז דער אויבערשטער זאָל זיך צו עם באַווייזן.

באיחול בריאות הנכונה לו ולזוג' שתי'.

(ממכתב ט"ו מרחשון תשי"ב)


1)* חמאה וחלב.

2) עדיפא הול"ל להקשות על הש"ס (ב"מ פו, ב) כמו שאכלו ושתו.

3) "לא נצטרכו לשתות". ויל"פ — אבל שתו מפני טעם טפל ולכן לא נזכר בפי' (שיהי' לישראל גם הבאר עי"ז דוקא, וכו').

4) הרי המדובר בפירש"י בפשוטו של מקרא.

וגם בכו"כ ספרי טעמי המנהגים דעברו על איסור בשר בחלב (וש"נ — פס"ר ועוד).

(ממענה א' טבת תשמ"ב)


לאחרי הפסק הארוך נתקבל מכתבו ממוצש"ק, ולפלא שהורגל כנראה להשמיט ממכתבו בשורות משמחות, ואף שמובן שכשישנו דבר המעיק ומיצר אין הענין

265

המשמח נקלט כ"כ, אבל בכל אופן הרי ישנו במציאות, וההודעה עד"ז לעוד איש בישראל המתענין בדבר — הרי זוהי מצות אהבת ישראל, ואהבת לרעך כמוך שהוא כלל גדול בתורה וכלי למצות ואהבת את ה"א כפתגם אדמו"ר הזקן הידוע. וכוונתי להתוספת בבנין — לו יהא אפילו קטנה, עכ"פ תוספת היא — הנחת אבן הפנה וכו'.

ובמ"ש מה יהי' הסוף מזה, כמדומה כבר כתבתי — שבלי ספק שאם רק המתעסקים בזה וכת"ר בראשם יעמדו חזק בעבודתם, עכ"פ לא פחות מאשר עד עתה, ודאי הדבר שילך המוסד ויתפתח.

מבלי היותי על אתר, מסופקני אם נצרך לזה לנסים — ככתבו במכתבו — או אפשר בלא זה, אבל — בנדון דידן הוא ע"ד המובא בדא"ח במעלת ענין מס"נ דאברהם, שלא חפש אחרי' אלא עסק בעבודתו דויקרא בשם ה' אל עולם, ואם לצורך עבודה זו זקוק הי' למס"נ — לא הי' מניעה מצד זה. ובטח שגם בנדון דידן הוא כהנ"ל. ויה"ר שיביט בעין יותר שמחה, למרות כל הקישוים והעלמות והסתרים, ובמילא תהי' עבודתו בשמחה יותר, ושמחה פורץ גדר.

בברכה לבשו"ט — בחוזר — ממנו ומשאר המשתתפים בעבודתו בקדש, ולכתיבה וחתימה טובה.

(ממכתב ט' אלול תשט"ז)

... בהמדובר דזריזות מתחילה לא קודם צפרא — כן מפורש גם בפרש"י ותוס' על אתר (פסחים ד, א).

(ממכתב ח"י כסלו תשי"ח)


*) מענה על שאלה: בשיחת ש"פ מקץ שבת חנוכה ור"ח טבת נתבאר מה שאצל המלאכים דאברהם נזכר רק "ויאכלו" ולא "וישתו" — מפני שהעיקר הוא האכילה והשתי' טפלה, וכמובן גם מפשטות הסיפור שכיבדם בשניהם הן באכילה והן בשתי'{1}.

ולא הבנתי שהרי במאמרי אדה"ז — תקס"ב ח"ב (ע' תטו){2}: "ולכך לא נזכר השתי' באכילת המלאכים אצל אברהם מפני שאם היו אוכלין גם חיצוניות המאכל שהוא הגורם חמימות והמשקה מקרר כו' אבל כשהפריד אברהם חיצוניות המאכל לבד ונתן להם לא{3} נצטרכו לשתות"{4}. ע"כ ל' השואל. המו"ל.