ספרי כ"ק אדמו"ר > לקוטי שיחות > כרך לה > הוספות > חיי שרה

חיי שרה

נדהמתי להודע מהאסון אשר קרה לכת"ר בפטירת זוגתו הרבנית ע"ה, תנצב"ה, המקום ינחם אותו בתוך שאר אבלי ציון וירושלים.

ויה"ר מהשי"ת אשר לא ידע עוד מכל צער ועגמ"נ, ואך טוב וחסד ישכון באהלו תמיד, מנוחת הלב ומנוחת המוח והצלחה בעבודתו, בתורה ובצ"צ וכו'.

בברכה.

נ"ב: שמעתי חסידים מספרים: כאשר נפטרה הרבנית, זוגתו של אדמו"ר הצ"צ, הי' במרירות גדולה, כמה פעמים הביא בדבורו מאמר הזהר הק' (ח"ג ה, א) מלכא בלא מטרוניתא כו' וכיו"ב, עד שאחד מבניו א"ל: בעצמי שמעתי ממך מרז"ל (קדושין ל, ב) וראה חיים עם אשה זו תורה, ויענה הצ"צ: נחמתני בני נחמתני.

(ממכתב כ' אדר תשי"ב)

נבהלתי לקרות מכתבו בו כותב ע"ד האסון אשר קרה לו בהלקח אשת נעוריו ע"ה ויה"ר מהשי"ת אשר מכאן ולהבא הנה לא ידע מכל צער ועגמ"נ ח"ו.

ואולי שמע כבר סיפור זקני חסידי חב"ד אשר כשנסתלקה הרבנית אשת הצמח צדק הי' בנפילת הרוח והזכיר כ"פ מאמר הזהר בדבוריו, מלכא בלא מטרוניתא לאו הוא מלכא (זח"ג ה, א). נכנס אליו בנו אדמו"ר מהרי"ל ואמר לו, אבא, בפירוש שמענו ממך, ראה חיים עם אשה אשר אהבת, תורה היא (קדושין ל, ע"ב) ויענה כ"ק אביו הצ"צ, בני החייתני. ומרגלא בפומי' דחסידים דקשה בזה, שהרי זה מרז"ל מפורסם אשר ידוע הי' להצ"צ ומה חידש לו בזה בנו אדמו"ר מהרי"ל, והביאור בזה הוא אשר צריך להמשיך הענין מעולם הרעיון והמחשבה לעולם הדיבור והמעשה אשר שם נמצא הגוף ושם ניכרת מעלת הגוף ובמילא גם החסרון בהעדר חיותו וגם מילוי החסרון צ"ל בעולם זה עצמו, היינו בדבור מצ"ע מעשה זוטא הוא ובפרט כשמביא לידי מעשה, וע"פ מרז"ל אין חבוש מתיר את עצמו, הנה המשכה זו צ"ל ע"י אחר ובלבד אחר הקרוב אליו שאז הוא דבור חזק הממשיך ההמשכה עד למטה במעשה ובמדה רבה ממלא את החסרון, וזהו שאמר הבן להאב אשר הוא (האב) עצמו בהיותו פוסק, הנה פסק גם בענין זה כהלשון בגמרא שזהו תורה, והתורה הרי היא שולטת על הטבע והמציאות גם למפרע (ירוש' כתובות פ"א ה"ב) ובמילא שוב אין כאן חסרון.

ויה"ר אשר כת"ר שי' ימצא עכ"פ מילוי במקצת של החסרון ע"י תוספת אומץ

בת"ת ובתורת דא"ח ביחוד וירבה פעלים לתורה להגדילה ולהאדירה תורה חדורה ביראת שמים.

הפתקא שצירף למכתבו קראתי' על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע צי"ע.

בברכת כוח"ט לשנה טובה.

(ממכתב אדר"ח אלול תשי"ג)

זה עתה נודעתי מפטירת זוג' ע"ה, וכיון שעל פי הידיעה כבר עברו ימי האבלות, יהי רצון שיתמו ימי אבל ועניני אבל בנוגע לפרט ולכלל, ואך טוב ימצאהו ואת כל בני ביתו שליט"א, ובנוסח החסידות, בטוב הנראה והנגלה בגשמיות וברוחניות גם יחד.

מספרים חסידי חב"ד שכשנפטרה הרבנית אשת אדמו"ר הצמח צדק, התאבל עלי' ביותר ומאן להתנחם, עד שנכנס אליו אחד ממקורביו ואמר הרי בפירוש שמענו מכ"ק אדמו"ר מאמר חז"ל על הכתוב ראה חיים עם אשה אשר אהבת כו' — תורה היא, ויענהו הצ"צ החייתני, ועל ידי זה חל מפנה במצב רוחו וכו'.

ולכאורה הענין צריך עיון גדול, שהרי בודאי אשר ידוע הי' מאמר הנ"ל להצמח צדק, ובודאי גם כן אשר בקשר עם ימי האבלות עלה בזכרונו כמה וכמה פעמים, ובמה איפוא פעל המקורב הנ"ל בהזכירו המאמר ועד לחולל מפנה בהליכות יום­יום של הצמח צדק? אלא שכנראה אינו דומה ענין כמו שהוא במחשבה לכמו שמביאים אותו לעולם הדיבור, אף שלכאורה היינו הך, ואין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים — נאמר גם על הגדול שבגדולים.

בכבוד ובברכה לבשורות טובות.

נ.ב. עלי להוסיף אשר טרם כתבתי מכתבי זה עלה ברעיוני הפתגם השגור כאן קרתא דאתאי לה, היינו בארצות הברית — "מיינד יור און ביזנעס", ובפרט בנוגע לאדם השרוי בצער. אלא שמני' ובי' בא גם המענה, שהרי דוקא בעניני צער כהנ"ל הנוסח הוא "בתוך שאר אבלי ציון וירושלים", זאת אומרת שאין זה ענין פרטי וכל אבלי ציון וירושלים שותפים לזה, והראי' שהם שותפים בנחמה...

(ממכתב כ"ג תמוז תשכ"ב)

... לכאורה אינו מובן סגנון ברכת תנחומים שמקשר ענין הנחמה עם האבלות על ציון וירושלים,

ברם בזה עצמו נקודה עיקרית בנחמה, והיא בשלש, אף שאין הזמן גרמא להאריך, והן: א) אבלות היחיד זו — היא באמת גם אבלות הכלל וזה מודגש על ידי שמשתפים עם האבל את אבלי ציון וירושלים, היינו כל ישראל וכלל ישראל. ב) נחמת היחיד היא נחמה מובטחה בדיוק כמו נחמת ציון וירושלים, שהיא מיסודי אמונתנו אמונת חיים. ג) הנחמה היא נחמה אמיתית בדוגמת נחמת ציון וירושלים עלי' נאמר: ואמרת ביום ההוא (כי עתה אין זה מובן כלל) אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני, שה"אודך" הוא על ה"אנפת", וכן היא הברכה וההבטחה בנחמת היחיד — בתוך שאר אבלי ציון וירושלים, תובב"א.

(ממכתב כ"ג אלול תשכ"ז)

בצער נודעתי מאבדתם, ונוסף על השתתפותי בצערו, נא למסור לבתו והמשפחה שי' אף כי בלתי מכירם ברכת תנחומים — המקום ינחם אותם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים.

אופייני הוא הנוסח האמור המקובל והמסורתי, שיש לדייק בו שתי נקודות: א) בנוגע לעצם הצער, שמקשר את צער היחיד עם צער הכלל, זאת אומרת שכמו שחורבן ציון וירושלים הוא אבל כל העם כולו, כן הוא אבל היחיד, באשר כל ישראל הוא קומה אחת, שלכן נקל יותר לשאת את הצער והיגון. ב) ובנוגע הנחמה, הרי כמו שודאית נחמת ציון וירושלים והיא מיסודי אמונתנו, עד שאמרו שכל המתאבל על ירושלים זוכה לראות בנחמתה שמחתה, כן הוא ענין האבלות שמטרתה ותכליתה ענין התשובה (רמב"ם הל' אבל סוף פ' י"ג) — שהנחמה ודאי שתבוא ממנחם ציון ובונה ירושלים.

בכבוד.

(ממכתב י' סיון תשכ"ד)

מכתבה מח' אלול הגיעני באיחור זמן, ואזכירה על הציון בעת רצון לברכת ה' בהמצטרך לה ולבני ביתה שיחיו.

ואף כי גדול הכאב והצער וכו', הרי ידוע נוסח המסורתי מעשיריות דורות בישראל שהנחמה היא "בתוך שאר אבלי ציון וירושלים", אשר אחד הביאורים בזה הוא שכמו שברור הדבר אשר אבלי ציון וירושלים ינוחמו בוודאות על ידי השי"ת

מקור הנחמה והברכה, כן הדבר ודאי אשר המשפחה האבלה גם כן תנוחם על ידי הקדוש ברוך הוא בעצמו.

וביחד עם זה באה הוראה אשר נוסח זה אומרים במשך השבעה ימים, ולאחרי זה אין לאומרו, והטעם הוא שאז מתחילה כבר תקופת הנחמה.

ובמצבה שלה, אשר ניתן לה תפקיד אחראי וביחד עם זה זכות ואושר גדול, ובלשונה, לחנך שלשה בנים מקסימים ובת לתפארה, שיחיו, הרי בודאי אשר בורא העולם ומנהיגו נותן כל הכוחות הדרושים לזה, כולל בטחון עצמי ועידוד רוח וכו'. וחינוך מוצלח של ילדים הרי קשור במצב רוח שלהם שיראו את האם עושה עניני' מתוך אושר ומנוחת נפש ומעודדת גם אותם לחיים מאושרים ושמחים. ואף שלכאורה, ובפרט בתקופה הראשונה, קשה הדבר, אבל כאמור לעיל, השי"ת נותן כח לכל אדם מתאים לתפקידו. וכשרואים תפקיד שנראה קשה, הרי בזה גם הוכחה אשר כוחות נעלים ובלתי רגילים ניתנו לזה או לזו שמוטל עליהם התפקיד.

ויהי רצון אשר בעמדנו לפני ראש השנה החדשה, יתחדש המזל של כאו"א מהם בתוככי כל עמנו בני ישראל, ומתוך מנוחת הנפש, בטחון חזק ובהצלחה רבה תמלא תפקידה האמור.

יש להאריך בהאמור עוד כמה, אבל על פי סגנון מכתבה בטוחני אשר גם האמור די הוא, ובפרט אשר הימים הבאים ימי סגולה הם, ובלשון הנביא ימי סגולה לדרוש את ה' שימלא הבקשות, ככתוב "דרשו את ה' בהמצאו, קראוהו בהיותו קרוב", ואמרו חכמינו ז"ל — אימתי? בעשרת ימי תשובה.

בברכת כתיבה וחתימה טובה כולל רב נחת אמתי מכל צאצאי' שי'.

(ממכתב כ"ה אלול תשל"ו)

לאחרי הפסק הכי ארוך נתקבל מכתבו מי"ח מ"ח.

ויה"ר שמכאן ולהבא לא ידעו לא הוא ולא כל בני המשפחה שי' מכל ענין של צער ועגמ"נ ח"ו, ויקוים היעוד דנחמה בכפלים, וע"פ המבואר בכ"מ בדא"ח בהענין דכפלים לתושי' הרי אינו רק שתי פעמים בכמות כ"א הרבה יותר מזה ובשינוי למעליותא גם באיכות, וכמובן גם ממרז"ל שמ"ר פ' כי תשא על הפסוק הנ"ל*, ומהענין של דנחמו נחמו של הפרט, ובימינו בקרוב ממש, נזכה לנחמו נחמו של הכלל (ע"ד המבואר באגה"ק סי' ד') בביאת משיח צדקנו בקרוב.

בברכה לבשו"ט תכה"י.

(ממכתב כ' מ"ח תשי"ח)

בצער נודעתי מפטירת אשתו הרבנית. . ע"ה, ויה"ר שמכאן ולהבא לא ידע עוד מכל עגמ"נ וצער ח"ו, ובימים האלו דאבלות ישנה אשר בטח יהפכו במהרה בימינו לששון ולשמחה הנה גם אבלות חדשה תשכח מן הארץ והקיצו ורננו שוכני עפר...

ויה"ר שב"ב נזכה ליעוד המקווה והפכתי אבלם לששון ויהפכו הימים האלו לששון ולשמחה, אכי"ר...

(ממכתב ח' מנ"א תשי"א)

מאשר הנני קבלת מכתבו מיום זה עם המצורף אליו ביאור פרשה בתורה,

והרי הכל בהשגחה פרטית, ובחר בפרשה עלי' אמרו רז"ל שנכפלה פרשתו ובאה בביאור רב (עיין ג"כ לקו"ת לרבנו הזקן — ברכה צו, ד).

ויהי רצון אשר ע"י לימוד התורה בביאור, וקיום המצות בהידור בכלל, יעשו כל הענינים הרמוזים בפרשה זו, וכמבואר בדרושי דיפה שיחתן וכו' (לקוטי תורה שם, אור התורה לאדמו"ר הצמח צדק וכו') ובנקודתם הפנימית בלשון הלקו"ת שם גילוי והמשכה מעצמות חכמה שלמעלה.

והרי זהו ג"כ ענין הנס דכסלו דנכנסנו בו, נס בשמן ובשמן זית ענין החכמה כידוע.

בברכה להוספת חיילים בתורה ומצותי' לאורך ימים ושנים טובות, מתוך בריאות ושמחה.

נ. ב.

לחביבותא דמילתא באתי בזה עכ"פ בהערות מספר:

לכללות הפרשה — עיין באריכות זח"א קפא, ב. ונתבאר בביאוה"ז שם.

לביאור בתחלתו ברמז דזמומין — להעיר ממרז"ל (הובא בפירש"י דפרשת השבוע*) דגמלים צנועים כו'.

להמספר דעשרה גמלים (וכמה אנשים?) — להעיר מתוד"ה שנאמר (כתובות ז, ב) ובחזקוני על אתר ובתורה שלימה.

(ממכתב י"ב כסלו תשכ"א)

במענה למכתבו מי"ד חשון,

בטח בינתים כבר נתקבל המענה שלי על שאלתו במכתבו האמור.

מהסיבות העיקריות בהעכוב הי', לא ככתבו ענינים רבים וחשובים ביותר, שהרי הענין אודותו כתב נוגע בעולם מלא ובבנין עדי עד, כי אם תקותי היתה לקבל מכתב באופן ישיר מבתו תחי', וכהוראת התורה, נקרא לנערה ונשאלה את פי', שהרי בענינים התלוים בעיקרם בלב וברגש, אינו דומה השמיעה אודותם מכלי שני לראשון אפילו הקרוב ביותר, וק"ל, ורק בראותי שכנראה לא יבוא הנ"ל עניתי כנ"ל...

(ממכתב כ"ב מ"ח תשכ"ו)