י"ט כסלו

278

במענה למכתבו מיום הרביעי.

מוכרחני להגיד הספיקות שהיו לי באם לענות עליו, כיון שאין ברורה הכוונה בכתיבת השאלות שכותב, אבל בהעמיד איש הישראלי על חזקתו, וכפסק המשנה, תקותי חזקה, אשר הכוונה רק לבירור האמת, ובפרט ע"פ הידוע יחס ישיבת טעלז, עוד בהיותה מעבר לים — לליובאוויטש, לחסידי חב"ד וללימוד תורת החסידות, ואיך שהיו גם אז קבוצות תלמידים בישיבת טעלז עוסקים בלימוד תניא, ובודאי גם לכת"ר ידוע, ועוד יותר, בזה בפרטיות, ואבוא על ראשון ראשון וכו'.

א) שאלה: בהנוהג לברך איש את רעהו, בי"ט כסלו, לשנה טובה בלימוד החסידות ודרכי החסידות, ומעיר מהמוסכם מחז"ל, אשר בר"ה נכתב ונחתם האדם לכל הענינים והמאורעות של כל השנה.

מענה: בהקדם אשר האמור נוהג הוא זה כו"כ שנים, ובא בדפוס ונתפרסם בארצוה"ב עוד בשנת ה'תש"ג, וקודם לזה — ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע.

והערת כת"ר בהנוגע לר"ה, לא הבנתי, נוסף על מה שבעצמו מזכיר, דאדם נדון בכל יום, דפשוט שאין בזה סתירה להכתיבה דר"ה, וכמבואר הענין בכ"מ, ועיין ג"כ

279

בספר עשרה מאמרות להרמ"ע מפאנו, מאמר חקור דין חלק ב' פרק א' כו', ובשאר המקומות המסומנים מרבנו הזקן בספרו לקוטי תורה סוף פרשת קרח, וביאור רבנו הזקן בענין זה, ולהעיר ג"כ מדברי המפרשים על המשנה במס' ר"ה בתחלתם פרק א' משנה ב': בארבעה פרקים העולם נדון, אף שאחד מהם הוא ר"ה, וכמה מהתירוצים הנאמרים בהנ"ל יש לאמרם גם בנדון דידן.

ב) עוד מעיר ע"פ האמור, מפני מה בחג השבועות, שאז הוא מתן תורה דכללות, לא יהי' ג"כ נוהג האמור, בהנוגע לכללות התורה.

מענה: והנ"ל מובן וגם פשוט, ע"פ הדיוק, שלא קבע הקב"ה יום טוב ביום מתן תורה, שהרי חה"ש פעמים בחמישי פעמים בששי ופעמים בשביעי, ורק בזמן שמקדשין ע"פ החשבון, הרי הוא בזמן מתן תורה, עיין שו"ת הריב"ש סי' צ"ו, בשו"ע רבנו הזקן ריש סי' תצ"ד, וכמה טעמים הובא על זה, ורובם ככולם שייכים למתן תורה דכללות התורה דוקא, וראה בתורה שלמה להר"מ כשר במילואים לפרשת יתרו, קונטרס זמן מתן תורתנו, שקבץ מכמה ספרים בזה, ונוסף על האמור, יש לומר גם בפשטות, שהרי לוחות הראשונות לא נתקיימו ולוחות שניות הרי זמנם ביום הכפורים יום קדוש ונורא, ויום החתימה בשלשה ספרים וכו', וכדרש המשנה ביום חתונתו זה מתן תורה.

ג) במה שנזכר י"ט כסלו בשם "חג החגים"*, ומעיר, שא"כ הרי זהו חג יותר גדול מחג השבועות וכו' ואיך אפשר וכו'.

מענה: והנה גם תואר האמור — שאול מתיקוני זוהר — נוהג זה כו"כ שנים, עשיריות בשנים, ונתפרסם גם בארצוה"ב בשנה האמורה לעיל, והערתו מתורצת בהקדמת הדיוק, חג של החגים דוקא, שהפירוש בזה דלא כמ"ש כת"ר שהוא חג נוסף, אלא אדרבה, וכדמובן ממ"ש בתקוני זהר בביטוי זה, תקון כא' (נ"ח סוף ע"ב) וז"ל: חג בכל זימנין ויומין טבין חג דתלת רגלין, ופירש בביאור הגר"א שם נקודה האמצעית והיא המתגלה בשבתות וימים טובים, ז.א. שזוהי נקודה האמצעית של הרגלים, עיי"ש גם בספר באר לחי רואי, והענין מובן גם ע"פ נגלה, שהרי ענין החגים הוא שמחה (עיין חגיגה יו"ד ע"ב) המקשרת הלכם ולה'. וכפסק רז"ל אין שמחה אלא בבשר ודוקא שלמי חגיגה — שלכן בזמן הזה אין שמחה אלא ביין (יעוין דיוק לשון רבנו הזקן — בעל התניא — בשו"ע שלו סי' תקכ"ט סעיף ז').

וזהו אחד היסודות של תורת החסידות, וכמודגש בכ"מ מהבעש"ט ותלמידיו אחריו ורבנו הזקן ותלמידיו אחריו, הענין דעבדו את ה' בשמחה. ועוד יסוד: עבודת ה' עם הגוף ולא ע"י תעניות וסיגופים, וכפירוש הידוע על הפסוק כי תראה חמור שונאך (הוראה על חומר הגוף) גו' עזוב תעזוב עמו דוקא (ולא ע"י דחיתו וסיגופים).

וענין י"ט כסלו, אשר יצא רבנו לחירות למטה מפני שניתנה הרשות מלמעלה

280

להפיץ תורת החסידות והדרכותי'.

כי הרי אין אדם נוקף אצבעו וכו' — זאת אומרת שמלמעלה הסכימו להפצת שיטה זו דוקא, וזוהי נקודה האמצעית דכל החגים.

ד) מובא בהערה*, שהגר"ח מבריסק והגרח"ע מווילנא התיחסו לענין זה בהדרת הכבוד, ומעיר שאינו מובן, ושואל המקור לשמועה האמורה.

והנה ע"ד יחסם של הנ"ל לי"ט כסלו וענינו, כולל גם הענין שזהו ר"ה לחסידים ולתורת החסידות, ניתן לדפוס ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר — העתקה מרשימותיו בשנת תרס"ב, בשעה שנתפרסם מכתב כ"ק אביו אדמו"ר בהנוגע לי"ט כסלו והגיע גם לווילנא וכו'. ונדפס בפקודתו בשנת תש"ג, במבוא לקונטרס ומעין, ובודאי ידוע לכת"ר הפגישות הכי תכופות שהיו בין שלשה הנ"ל, ביחסים ידידותיים, ולאו דוקא בעסקנות צבורית, אף שחבל שאין ידוע לקהל עד"ז בפרטיות הדרושה, שאז בודאי ובודאי שהיו בטלים כמה פתגמים פירכות וקושיות וחילוקי דיעות, אשר לא תמיד בקדש יסודם, וד"ל.

ויהי רצון שבעגלא דידן, נזכה לקיום היעוד דת"ח מרבים שלום בעולם, ועאכו"כ בעולמם המיוחד עולם התורה, ולקיום פס"ד חותם תורה שבע"פ: לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום.

בכבוד ובברכה.

נ.ב. בודאי — אם יש לכת"ר הערות, ינעם לי לקבל אותן. וכבר נאמר ואת והב בסופה.

(ממכתב י"ג שבט תש"כ)


לאחרי הפסק הכי ארוך נתקבל מכתבו מיום החמישי, ולשאלתו מה ילמוד בהמעל"ע דיום הבהיר יום סגולה י"ט כסלו הבע"ל ראש השנה ללימוד החסידות ודרכי החסידות.

ע"פ תוכן יום זה מובן שהלימוד צ"ל בתורתו של בעל השמחה והגאולה, ז.א. תורת חסידות חב"ד, אם בספריו (כמו ספר התניא תורה אור ולקוטי תורה), או (ביחד עם הביאורים שנתוספו) במאמרים ושיחות של רבותינו נשיאינו זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע.

אלא שכיון שככל חלקי תורתנו תורת חיים, גדול תלמודה שמביא לידי מעשה צ"ל גם ההליכה בההדרכות וההנהגות של תורת החסידות.

281

ומהנכון וטוב ביותר שבמשך המעל"ע להשתדל להפיץ המעינות חוצה, שעקימת שפתיו הוה מעשה (זוטא) ולא להסתפק בזה כי אם גם שיהי' מעשה רבה, עשיית טובה לבני ישראל, ואין לך דבר העומד בפני הרצון. ויהי רצון שיבשר טוב בכל האמור.

(ממכתב ט"ו כסלו תשכ"א)


ב"ה, ד' טבת תשי"ח ברוקלין.

המשתתפים בהתועדות דיום הבהיר י"ט כסלו, בעיר. . .

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

נעם לי להוודע ע"י הרה"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ מו"ה. . שליט"א מהתועדותם ביום הבהיר י"ט כסלו, אשר בלשון רבותנו נשיאנו, הוא החג אשר פדה בשלום נפשנו ואור וחיות נפשנו ניתן לנו כו' ועלינו להעיר לבבנו ביום הזה בבחי' חפץ ורצון פנימי ועצמי באמיתת נקודת לבבנו שיאיר נפשנו באור פנימיות תורתו ית' (לשון אגרת כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע, הועתק בהיום יום, ובמבוא לקונטרס ומעין).

ויהי רצון אשר ע"פ האמור באגרת קדש זו, אשר יום זה הוא ראש השנה לדא"ח, ובלשון כ"ק מו"ח אדמו"ר, ראש השנה ללימוד החסידות ודרכי החסידות, וידוע דיוק הלשון ראש, ולא התחלה, שהראש כולל בתוכו וממשיך חיות לכל אברי הגוף, כן יומשך הרושם מראש השנה זה לכל ימות השנה כולה הבע"ל.

וכיון שהגוף והנשמה, הגשם והרוח של איש הישראלי יחד יהלכו, הנה יתוסף בברכות השי"ת בכאו"א מהמתועדים, וכנ"ל גם בצרכיהם הגשמים, בטוב הנראה והנגלה.

בכבוד ובברכה.


282

ב"ה, י"ג טבת, תשכ"א

ברוקלין.

כבוד המשתתפים בהתוועדות בקשר עם יום הבשורה ויום הגאולה גאולתנו ופדות נפשנו י"ט כסלו, תשכ"א, ונוטלים חלק בחלוקת הש"ס בראשון לציון, באה"ק תבנה ותכונן במהרה בימינו ע"י משיח צדקנו

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

נעם לי לקבל מכתב כמה מהמשתתפים בהתוועדות האמורה ובתוכה גם חלוקת הש"ס, מתאים לבקשת והוראת בעל השמחה רבנו הזקן, בעל התניא (פוסק בנסתר דתורה) והשולחן ערוך (פוסק בנגלה דתורה) בקונטרס אחרון שלו, לגמור כל הש"ס בכל שנה וכו'.

אשר דברי צדיקים עומדים לעד ופועלים פעולתם — בכל הענינים אשר באגרת הקדש האמורה.

ובודאי לדכוותייהו למותר להדגיש קישור הענינים אשר שם, ובלשון הרב, וכאו"א מהלומדים הנ"ל יגמור לעצמו בכל שבוע התמניא אפי* שבתהלים קי"ט.

קישור המרומז בכללות גם בדרז"ל על הכתוב בתהלים, אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב כו' מצלינא היכא דגריסנא (ברכות ח' ע"א).

ויהי רצון שע"י כללות שני הענינים האמורים, תורה ותפלה, חיי עולם וחיי שעה, תומשך ברכת השי"ת בעניני חיי עולם, וכן לרפואה לשלום ולמזונות (כלשון רש"י, שבת יו"ד ע"א) — שלהם ושל ב"ב שליט"א.

וכשם שהתחילו במצוה האמורה, יזכו לגמרה מתוך מנוחה שמחה וטוב לבב.

ובלשון רבנו, באגרת האמורה: חזקו ואמצו לבבכם כל המיחלים לה'.

בכבוד ובברכה.


בודאי עושים כל הכנות הדרושות לחגיגת יום גאולתנו ופדות נפשנו, אשר אור וחיות נפשנו ניתן לנו, הוא י"ט כסלו בכפר חב"ד — בסדר נכון ובהתרחבות היאותה, וכמש"נ ואתהלכה ברחבה, אפילו בכמות.

ומתאים להעבודה והתפקיד הנפשי של הפצת המעינות חוצה, בודאי ישתדלו,

283

אשר גם אותם שלעת עתה נמצאים עדיין בחוץ ישתתפו ובהמון בחגיגה והתועדות, וחזקה לדברי נשיאינו הק' שישמיעו ויזכירו בעת ההתועדות שיפעלו פעולה בכל או"א מהמתועדים, כי דבריהם חיים (לעבען) ובמילא מחיים (מאַכען לעבעדיג) ובחיים האמתים.

המחכה לבשו"ט.

(ממכתב כ"ט מ"ח תשט"ז)


בנועם קבלתי מכתבו מיום השלישי שהוכפל בו כי טוב בו כותב אודות ההתועדות בשמחת גאולתנו ופדות נפשנו היא גאולת רבנו הזקן בעל התניא — פוסק בנסתר דתורה — והשולחן ערוך — פוסק בנגלה דתורה — י"ט כסלו, שבלשון הנשיאים הוא ראש השנה לתורת החסידות ודרכי החסידות.

ויהי רצון אשר במכל שכן ממאמר רז"ל אכל בי עשרה שכינתא שריא — אף שאינם מדברים בד"ת (ראה תניא אגרת הקדש סי' כ"ג) שכינתא שריא, פשיטא שההשראה גדולה ביותר כשנדברו יראי ה' איש אל רעהו בדברי תורה ודברי התעוררות ליראת שמים ולאהבת ה', ומינה מתברכין כל המשתתפים בההתועדות הם וב"ב שיחיו בהמצטרך להם.

ובפרט שהמתועדים בהתועדות בשמחה הם, וידוע מאמר הזהר אשר כשהאדם למטה קיימא בנהירו דאנפין מתתא כדין הכי נהרין לי' מעילא וכו' חדוה דבר נש משיך לגבי' חדוה אחרא עילאה (זהר תצוה קפ"ד ב') ויהי רצון שילכו מחיל אל חיל עד זמן קיום היעוד בשמחה תצאו בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו.

(ממכתב י"ט שבט תשי"ז)


... לפלא שאינו מזכיר דבר אם השתתף בהתועדות יום הבהיר י"ט כסלו, החג אשר פדה בשלום נפשנו ואור וחיות נפשנו ניתן לנו, כי לא רק רבנו הזקן יצא לגאולה ופדה בשלום נפשו, אלא תורת החסידות הדרכותי' ומנהגי', ובמילא פעולתה בכל אישי קומת עם ישראל התחילה בתוספת אומץ, וכבר ידוע הדוגמא אשר הוספת אור כח וחיות באחד מאברי הקומה מוסיפה ג"כ חיות בכל שאר האברים, והרי כל בני ישראל יחד מראשיכם שבטיכם עד שואב מימיך קומה אחת הם, וק"ל.

(ממכתב כ"א טבת תשט"ז)


284

בעתו קבלתי מכתבו בו מתאר ההתועדות די"ט כסלו ראש השנה לחסידות ההתלבטות שלו בהכנות ליום בהיר זה, ואשר לפי דעתו לא הכל בא לפועל מה שהי' בתכנית וכו',

ולא אכחד אשר בלבבי לומר אשר שמחתני בקראי ע"ד ההתלבטות בהכנות לההתועדות ע"פ מאמר רז"ל הידוע לא יגעת ומצאת אל תאמין, ואם אמורים דברים אלו בעניניו של הפרט עאכו"כ כשנוגע לרבים ובענינו של יום שגם הוא אינו יום פרטי, אלא כללי וראש לכל השנה, כיום האמור, ומובן ג"כ אשר העדר סיפוק נפש מלא מאופן ההתועדות, אין להתרשם מזה ואדרבה, כי עד שיבוא הזמן עליו נאמר, אז ימלא שחוק פינו, אין שלימות בעולם, וזה האומר אשר יש לו סיפוק נפש מלא מאיזה ענין של קדושה, או שמרמה את עצמו או שמרמה הוא את אחרים, או שהמדובר לא על אודות נפש האלקית כי אם ע"ד נפש הבהמית ועוד פחות מזה, וק"ל.

ובמ"ש שלא היתה ההצלחה כ"כ בההתועדות וכו' לא כאלה הן השמועות שהגיעוני ע"ד זה מן הצד, כי אם אדרבה הצלחה, התעוררות ורוממות הרוח.

ומ"ש שלא נתוספו ע"י ההתועדות מקומות לימוד דא"ח ברבים — הרי אפשר להתועדות שתפעול פעולתה באופנים אחרים, ועוד זאת אפילו כשההתועדות מוצלחה בתכלית, גם אז נחוצה עבודה בשביל להביא ההחלטות בחיי היום יומים, ואם חסר בעבודה זו חסר ג"כ בהגשמת ההחלטות, ויש מקום לומר שבזה הוא המגרעת ולא בההתועדות.

מובן ופשוט שלאחרי כל הנ"ל איני רוצה לומר שלא היתה אפשריות שתהי' התועדות משוכללת יותר ורצוי' רק להדגיש שלא רק אין בזה ענין שיגרום לנפילת רוח ורגש כמו שכותב במכתבו, לנוס מענינים אלו, ולהיות רק שומע ומקבל, כי נוסף על הענין העיקרי שזהו היפך תורתנו הק' אשר כלל גדול בה ואהבת לרעך כמוך, ה"ז היפך הצו המיוחד של תקופתנו זו בכלל ובאה"ק ת"ו ביחוד בהפצת המעינות חוצה אשר כאו"א שזכה לטעום ממעינות החסידות מחויב בזה ובכל הזדמנות שישנה ולא עוד אלא שצריך ג"כ ליצור הזדמנויות, אם נדמה לו שאינו מן המוכן, וק"ל.

ותקותי חזקה אשר שורותי הנ"ל המועטות בכמות תספיקנה לעקור מעיקרא הרעיון אודותו כותב, בניסה מן המערכה, ואף שידועה השיחה שאי אפשר להיות משפיע מבלי שיהי' מקודם לזה מקבל, אבל לאידך גיסא, אנשים כערכו ובמקום כמקומו מוכרחים להיות משפיעים, ומשפיעים דוקא לרבים ולא רק בהדרכות חסידות אלא גם בתורת החסידות, ומובטחים הם שיצליחו בעבודתם קדושה זו, אף שלא תמיד מתן שכרו בצדו על אתר.

תקותי שגם ימי הפסח ניצל והיומי דפגרא בכיוון הנ"ל, והשי"ת יצליחו ואת זוגתו תחי' להרבות בפעולות מסוג הנ"ל ואשר עי"ז יתוסף בברכות השי"ת בענינים

285

הפרטים ובנקודה התיכונה לגדל את כל ילידיהם שיחיו לתורה ולחופה ולמעשים טובים באור וחיות חסידותי.

(ממכתב כ"ד ניסן תשי"ז)


נעם לי לקבל הפ"ש ממנו ע"י האברכים שליט"א, ואף שלא מסרו לי פרטים, תקותי חזקה אשר מוסיף מזמן לזמן בעבודת הקדש לקרב לב בני ישראל לאבינו שבשמים שהרי נצטוינו מעלין בקדש.

ומסוגלים ימים אלו ביחוד לקבל החלטות טובות בכגון דא, שהרי זה עתה באנו מיום הבהיר י"ט כסלו, שכדברי רבותינו נשיאינו הק' הוא ראש השנה ללימוד החסידות ולדרכי החסידות, וכלשון כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) אביו של כ"ק מו"ח אדמו"ר — זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, הנה ביום זה נמשך גילוי אור פנימית תוה"ק בהמשכה כללית על כללות השנה.

והרי פנימיות התורה אילנא דחיי לית תמן סטרא דרע רוח הטומאה וכו' ובי' יפקון בנ"י מן גלותא ברחמים, וכאמור ע"י משה רבנו רעיא מהימנא בזח"ג קכ"ד, ב, וביאור הענין לרבנו הזקן באגרת הקדש סי' כ"ו.

ואשרי חלקו דמן שמיא קזכו לי' וממני לי' להשפיע על כו"כ מבני ישראל, ויהי רצון שיצליחו השי"ת ויזכהו ולנצל השפעתו זו במילואה וזכות הרבים מסייעתו. . .

(ממכתב כ' כסלו תשי"ח)


במענה על מכתבו מיו"ד כסלו, יום גאולת אדמו"ר האמצעי וגאולת החסידים.

לפלא על שאלתו באם ישתתף בחגיגת הכניסה למשרתו של רב קונסרבטיבי, ובודאי למותר להאריך אודות תנועות הקונסרבטיבים שזהו כפירה באלקי ישראל ובתורתו, וכמבואר ברמב"ם ופוסקים ונתפרסם לאחרונה ע"י האיסור הידוע, ואין כאן המקום להכפיל עוד הפעם מה שכתבתי במכתבי עד"ז שבודאי קרא אותו.

והנה באים אנשים מישראל אשר רובם הם בחסרון ידיעה מבהיל בהנוגע לתנועה זו ועניני' ומביאים איש ומכתירים אותו להיות הפוסק שלהם, היפך הכתוב בשו"ע והיפך בעיקרי הדת, אשר פשוט שזהו ענין שצריך לעורר צער עמוק בלב כל אחד מישראל המאמינים והחרדים לדבר ה', אשר לא די שעושים ענינים לתאבון ובשעת מעשה יודעים שעושים עבירה ואחרי מילוי התאוה מתעוררים ברגשי חרטה,

286

אלא עוד מוסיפים בזה לחדש חדשה נגד ה' ותורתו ר"ל, וכותב מכתב לשאול האם גם הוא ישמח בשמחתם שעלה רצונם בידם להכתיר הנ"ל או שישתמט מלהשתתף בשמחה זו.

ומובן שלכל הנ"ל אין נוגע הנהגה הפרטית של הראבאי בעניני תורה ומצות, אבל הרי אין כאן השאלה בהנוגע להנהגת איש פרטי או להנהגת כמה עשיריות יחידים, אלא לחינוך במשרה ע"מ שיהי' קבוץ קונסרבטיבי ומנהיג אשר יוליכם בדרך זו.

ונוסף על כל הנ"ל מענין, אשר כנראה ממכתבו מתכוננים לערוך השמחה בליל י"ט כסלו, אשר כלשון רבוה"ק זה היום תחלת מעשיך, שלימות הכוונה האמיתית בבריאת האדם עלי ארץ להמשיך גילוי אור פנימיות תורתנו הקדושה כו' בחי' עומק ופנימיות תורת ה' ומצות ה' מבחי' פנימיות ועצמות אוא"ס ב"ה שיאיר בפנימיות נפשנו, אשר בודאי כל מלה מדוייקת בזה, ויצייר לו שני הענינים שבלילה זה תמים עומד ומקיים את הנ"ל בפועל (אף שהגילוי מזה יהי' רק לעתיד, וכמבואר בכ"מ) או ג"כ בלילה זה ציור ההפכי אשר מי שהי' פעם תמים משתתף בשמחה שמקימים קהלה על יסודי כפירה, ומשמיע תהלות ותשבחות ומחזיק את ידם.

מוסג"פ קונטרס שהו"ל ז"ע ובודאי יזכה בתוכנו גם את הרבים, ויה"ר אשר המבואר בכמה שיחות שבתורת החסידות נמצאות עצות לכל התחבולות וערמומיות של היצה"ר ינצלם על ספיקות בדקות דדקות של הרע, ולא על ענינים מבהילים כהנ"ל.

בברכה לבשו"ט ובברכת חג הגאולה ובקשר ליום הולדתו — לשנת הצלחה בגו"ר בענינים הכללים ובענינים הפרטים.

(ממכתב י"ב כסלו תשי"ז)


אייער בריוו און די בייגעלעגטע טשעקס האָב איך דאַנקענד ערהאַלטן. זיכער האָט איר אינצווישן שוין באַקומען די קבלות דירעקט פון אָפיס.

אַלס אַן אַלטער עסקן אין ענינים פון מעמד, איז זיכער איבעריק פאַר אייך מאריך צו זיין וועגן דעם ענין פון מעמד. אַזוי ווי עס איז אָבער ערב י"ט כסלו, וויל איך דאָ אונטערשטרייכן די ספּעציעלע שייכות פון דעם ענין פון מעמד צו חדש כסלו בכלל און י"ט כסלו בפרט.

זיכער זייט איר באַקאַנט מיט די פרטים פון דעם אַרעסט און דער באַפרייאונג פון אַלטן רבי'ן — י"ט כסלו, און פון אַרעסט און באַפרייאונג פון זיין זון דעם מיטעלן רבי'ן — יו"ד כסלו.

287

די רביים אין אַלע דורות, פון דעם בעש"ט (גרינדער פון תורת החסידות הכללית) און אַלטן רבי'ן (גרינדער פון תורת החסידות החב"דית) ביז אונזער צייט, איז ניט קוקנדיק אויף דעם וואָס זיי האָבן געהאַט נשמות גדולות ביותר און האָבן פאַרשטאַנען אויף דעם טיפסטן אופן די גרויסקייט און טייערקייט פון לערנען תורה, נגלה דתורה און נסתר דתורה, און ליגן אין ענינים פון ג­טליכקייט, פונדעסטוועגן האָבן זיי ניט געקוקט אויף זיך און האָבן זיך אָפּגעגעבן מיט אַלע עניני הכלל, און ניט נאָר דאָס, נאָר זיינען אויך געגאַנגען ביז מסירת נפש אויף צו טאָן אַ טובה אפילו אַ איש פרטי. און מיין שווער דער רבי כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ האָט דערציילט, אַז דער צמח צדק האָט געזאָגט, אַז אַלע מסירות נפש פון זיין זיידען (רבינו הגדול) איז כלא (ווי גאָרנישט) לגבי דעם מסירות נפש פון אָפּרייסן זיך פון דעם ועמך לא חפצתי (טיפסטע אַריינטראַכטונג און בענקשאַפט — כלות הנפש — צו ג­טליכקייט) און אָפּגעבן זיך מיט טאָן אַ טובה אַ אידן.

מיט דער זעלבער שיטה זיינען געגאַנגען אַלע נשיאי חב"ד פון אַלטן רבי'ן ביז כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ און לויט דער שיטה איז געווען זייער טעטיקייט ניט נאָר אין אהבת ה' און אהבת התורה, נאָר אויך אין אהבת ישראל, אָן אונטערשייד, צי אַ חסיד צי אַן עולם'שער, צי אַ למדן, צי אַ איש פשוט, צי אַן ערוואַקסענער צי אַ קינד.

אַ טייל פון די טעטיקייטן, לויט ווי די אומשטענדן האָבן ערלויבט, איז געטאָן געוואָרן באופן גלוי, און אַ טייל פון די טעטיקייטן — ווי צדקה צו פּערזאָנען אָדער מוסדות אין געוויסע פאַלן וואו עס האָט ניט געדאַרפט זיין קיין פירסום, און אין ענליכע טעטיקייטן — זיינען געטאָן געוואָרן בחשאי און צום גרויסן טייל פון דער פּערזענליכער קאַסע פון די נשיאי חב"ד.

די אַלע טעטיקייטן ווערן אויך היינט פאָרגעזעצט, און מיר האָפן להשי"ת, אַז מיט דער הילף פון די מקושרים, חסידים אין תלמידים פון כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, וועט זיין די מעגליכקייט זיי זאָלן אויך ווייטער פאָרגעזעצט ווערן לויט דעם ערך פון דער נויטבאַדערפטיקייט וואָס ווערט ליידער גרעסער, ובפרט אין דעם ענין פון צדקה בחשאי, וואָס ווערט צום טייל גענומען פון קופת המעמד.

אין די טעג פון פאַר י"ט כסלו און אין י"ט כסלו אַליין וואָס איז, ווי כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ האָט געזאָגט, דער ראש השנה לחסידות ודרכי החסידות, זיינען אַלע רביים ובפרט דער בעל השמחה, דער אַלטער רבי, מעורר רחמים אויף די אַלע וואָס העלפן מיט אָנצוגיין מיט דער אַרבעט פון די אַלע ענינים וואָס ער, דער בעל השמחה, האָט מייסד געווען און וואָס זיינע יורשים אחריו פירן דורך לפועל בדור אחר דור.

איך פאַרענדיק מיט אַ ברכה, אַז אייער טעטיקייט בענין המעמד זאָל אייך ממשיך זיין ברכה והצלחה בכל המצטרך לו, און איך בעט אויך איבערגעבן אַ פ"ש צו די אַלע וועלכע באַטייליקן זיך אין דעם און העלפן אייך אין אייער אַרבעט.

בברכת חג הגאולה גאולתנו ופדות נפשנו.

288

בייגעלייגט די חוברת פון י"ט כסלו אויף אידיש און ענגליש, ווי אויך מיין כללות'דיקער בריוו וועגן י"ט כסלו.

(ממכתב ח"י כסלו תשי"א)


בנועם קבלתי הידיעה אשר הארת החשמל בכפר חב"ד נסתדרה בפועל, וכבר התועדו לאורו ביום הבהיר י"ט כסלו. וכפי שכותבים לי נסתדר הענין הודות להשתדלות כ' ומרצו, ויישר חילו ות"ח ת"ח.

מנהג יהודי עתיק יומין לדרוש רמזים והוראות בכל דבר המתרחש, וכמא' המשנה איזהו חכם הלומד מכל אדם, והבעש"ט הוסיף ענין הלימוד מכל מאורע ובכל פרט.

אורו של רבנו הזקן — שני­אור — הרי מיום גאולתו י"ט בכסלו התחיל להתפשט בלי הפרעות ועיכובים, ובאופן אשר יגיע גם לאנשים פשוטים, אשר זוהי כללות הנקודה דתורת החסידות להמשיך ולקשר עומק רום עם עומק תחת.

ועל דרך הצחות, הנה כוח החשמל הוא מהכוחות הנסתרים שבטבע, כי כח זה עצמו אינו בגדר השגה באחד מחמשת החושים, ורק על ידי פעולותיו ומסובביו נודעה מציאותו, ואור כח נסתר זה דוחה האפילה ומגי' חשכת הלילה. והוא בגשמיות כעין ענין הנ"ל ברוחניות, שהנסתר שבתורה רזי דרזין מתגלה על ידי החסידות ואורח חיי חסידות, דוחה אפלת החומר ומאיר חושך הגשם. . .

ומן הכלל אל הפרט.

אחד מעיקרי היהדות היא חשיבותו של הפרט, בניגוד להשיטות אשר מצוה היא להקריב את הפרט לטובת הכלל. והוא גם רעיון מחז"ל כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא, וכמה מאמרים מקבילים לזה. וזהו נוסף על זה, אשר בכל אדם ישנם כחות נסתרים ובזמן מן הזמנים יכול להעשות אדם כללי. ובהקדמה זו הנני להשתמש בהזדמנות זו לפנות לכ' בבקשה לטובת הפרט, אף אשר גם מבלעדי זאת בטח עשה ככל אשר בידו, אלא שאין מזרזין אלא למזורזין. . .

ולסיים בדבר טוב — ימים אלו יצא לאור כאן ספר התניא, והיא הדפסתו בפעם הראשונה ב"חצי כדור התחתון" (אשר כיון שארצנו הק' היא למעלה מכל הארצות הרי חצי כדור זה הוא התחתון). ונלוו אליו מפתחות וכו'. והוריתי לשלוח לו טופס אחד בחבילה בפ"ע, ובטח יאשר קבלתו.

בכבוד והוקרה וברכת בר[יאות] נכונה.

(ממכתב י"ד טבת תשי"ד)


289

ראה ראיתי גליוני ההגהה של הספר תפארת ציון, פירוש על מד"ר, אשר כת"ר מכין לדפוס, להו"ל.

ויהי רצון אשר יגביר חילם לאורייתא מתוך הרחבה וביחוד באגדה של תורה, וכידוע הוראת חז"ל, רצונך שתכיר את מי שאמר והי' העולם למוד אגדה (ספרי עקב ו, ו*) ובפרט בדורנו דרא דעקבתא דמשיחא חשך כפול ומכופל, שלימוד חלק תורה זה דרוש ביותר וביותר וכידוע משל חז"ל בזה (סוטה מ, א. עיי"ש בפירש"י).

ולחביבותא דמילתא, אף שאין הזמן גרמא לעיין בגליונות האמורים כפי הדרוש, עברתי עליהם עכ"פ כפי רשיון הזמן, ומועתק בשולי הגליון עכ"פ ב' ג' הערות**, בתחלת פירוש זה ובהן נקודה מתורת הבעש"ט ותורת אדמו"ר הזקן בעל התניא והשו"ע, אשר הזמן גרמא, שהרי בי"ט כסלו יצא אדמו"ר הזקן לחירות והותחלה הפצת המעינות תורתו היא תורת הבעש"ט באופן דהלוך והוסיף הלוך וגדול, והפצת תורה זו ופרסומה ה"ז עצמה הוכחה הכי גדולה אשר חובת הזמן הוא וחובת גברא, לקדש מעתותיו ללימוד חלק תורה זו, וכידוע לשון האריז"ל אשר בדורנו מצוה לגלות זו החכמה ואחריו תלמידו הגדול ר"ח וויטאל כמבואר בארוכה בהקדמתו לספר שער ההקדמות מיוסד על דברי הזהר הק'.

ויהי רצון אשר גם עי"ז יתקרב קץ גלותנו ונזכה בעגלא דידן לקיום היעוד שתרבה הדיעה, החכמה והאמת להשיג דעת בוראם כפי כח האדם שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים.

בכבוד ובברכה.

(ממכתב ח"י כסלו תשי"ח)


... ארשה לעצמי על יסוד סגנון חז"ל עד מאה פעמים — לעורר על מה שנדברנו כ"פ גודל ענין לימוד פנימיות התורה שבדורנו נתגלתה בתורת החסידות, במיוחד בדורנו רב המבוכות וערעור היסודות וכו' ובפרט בארץ הקדושה עלי' נאמר עיני ה"א בה מראשית השנה ועד אחרית שנה, וכבר משנים רבות נעשה לימוד זה נפוץ והולך ומוסיף כדברי רבנו הזקן מייסד תורת חב"ד, אשר תורת החסידות היא נחלת כל עם ישראל כולו, כפירושו כפשוטו לא כענין אשר מייקרים אותו יקר מכל יקר לכן מצניעים אותו מעין כל וגם מעיני עצמו, ובסגנון הידוע רזא דרזין, כי בדורותינו אלה "מצוה לגלות זאת החכמה", גילוי גם בחיי היום יומים דימי החול ועד שיהי' ניכר בכל דרכיך דעהו, ואין הדבר תלוי אלא ברצון כי היכולת נתונה

290

מאז ומקדם, והציווי הרי מבואר הוא בכמה מספרנו הק' ובהדגשה מיוחדת בספרי הגר"א לא פחות מאשר בספרי רבנו הזקן.

בברכה לבשו"ט בכל האמור ובברכת פורים שמח.

(ממכתב ה' אדר תשכ"ד)


... כיון שכל עניני האדם ובפרט עניני האדם הישראלי בהשגחה פרטית הם, וכיון שביחד עם זה כל עניני האיש הישראלי תכליתם הוא כדבר משנה אני נבראתי לשמש את קוני.

מנצל הנני מכתבי זה לעוררו ע"ד דברי האריז"ל הובא באגה"ק לרבנו הזקן סי' כ"ו, אשר בדורותינו אלו מצוה לגלות זאת החכמה (פנימיות התורה), ובקונטרס עץ החיים לכ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) אביו של כ"ק מו"ח אדמו"ר — זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, מבואר בארוכה איך שנוגע הדבר, ומוסיף גם בלימוד הנגלה דתורה, ולקיום המצות ועבודת האדם בכלל, והלומד דברי הר"ח וויטאל תלמידו המובהק של האריז"ל בהקדמתו לשער ההקדמות, בהכרח לימוד האמור, הרי תסמרנה שערות הראש, ויעוין ג"כ פסק הלכה, וגם הוא דבר משנה, בשו"ע או"ח ריש סי' צ"ח וברמ"א שם, שבמוחש רואים שרק ע"י לימוד פנימיות התורה והליכה בעניני' היכולת לאדם בתקופתנו יתומה זו, לקיים האמור שם ג"פ ביום, ואם בכל אדם הדברים האמורים, עאכו"כ בהעוסק בחינוך בני ישראל אשר כל הוספה בעניניו נכפלת פי כמה בהמחונכים שלו, וק"ל.

(ממכתב כ"ד כסלו תשי"ח)


... הנני להעיר על עוד נקודה, והוא בנוגע ללימוד תורת החסידות, אשר כנראה מבין השיטים של מכתב כת"ר שי' אין דעתו נוחה כ"כ מזה. ונשען על מה ששמעתי כמה פעמים מכ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע ממה שראה במוחש, הנני בא בשורותי דלהלן, והוא:

ידוע אשר בשנים מלפנים היו כמה שיטות בענין הלימוד עם הנוער, אם צריך הוא להיות ש"ס ראשונים ואחרונים ופוסקים בלבד, או גם תורת המוסר והחסידות. וידוע אשר כששים שבעים שנה לפני זה הנה הגאונים בישיבות דליטא התנגדו בכל תוקף גם ללימוד תורת המוסר, באמרם אשר לימוד ש"ס ופוסקים מספיק, ותורה

291

מגינא ומצלא, ובמכש"כ אשר אפילו זה שסר מן הדרך הרי גם הוא — המאור מחזירו למוטב, אבל כעבור איזה עשיריות בשנים, הנה הראה החיים במופת חי, אשר מוכרח איזה לימוד המדבר ישר מעניני מדות בנ"א הרגש נפשו וחובת הלבבות — עד שגם הגדולים דליטא הודו והסכימו על לימוד המוסר, במדה גדולה או קטנה עכ"פ.

אותם שזכו ליהנות מאור תורת הבעש"ט תלמידיו ותלמידי תלמידיו הבאים אחריו, אשר הביאו בחיים את ציווי האריז"ל אשר בדורותנו אלה מצוה לגלות זו החכמה (פנימיות התורה), ולא עוד אלא כאשר שאל הבעש"ט את המשיח אימתי קאתי מר, היתה המענה לכשיפוצו מעיינותיך חוצה, הרי נעלה מכל ספק — הכרח לימוד תורת תלמידי הבעש"ט. בכ"ז, בהדור שלפנים הי' מקום לשיטה, אשר יש להסתפק במדה קטנה ביותר של לימוד זה, כיון שבטוחים היו שלא יהי' להנער ולהבחור כל שייכות ללימוד החקירה ולא יפגש עם כאלו אשר ישאלוהו בענינים דחובת הלבבות, עניני האמונה וכו' וכו', אבל בדורנו זה ובפרט בשנים האחרונות, כשבאו הגזירות והשמדות ר"ל ובלבלו את כל העולם והנערים והאברכים עומדים בפני נסיונות קשים ביותר, ולדאבוננו בל ימלט שלא יפגשו עם כאלו המטילים ספק בכל הקדוש ואפילו גם ביסודי האמונה, מוכרח הדבר שידעו את האמור בתורת הבעש"ט ותלמידי תלמידיו, שזהו חלק מתוה"ק וכמרז"ל כל מה שתלמיד וותיק עתיד לחדש ניתן למשה מסיני, כדי שלא יהי' איכפת לי' מה שישמע מאחרים. גם אם ימצא מי שיאמר אשר בטוח אשר בנו או קרובו לא יפגש לעולם עם כאלו שאינם חרדים יראים ושלמים (אשר זהו נגד מרז"ל אשר אפי' בעצמך אל תאמין) הנה בא הנסיון והראה שהיפך הוא, אבל אפי' לדברי האומר כך — מידי ספק לא יצא, וידוע שבענין של פקוח נפש הרי אפי' בשביל ס"ס וכו"כ ספיקות מחללין את השבת וכו' וכו'.

מוסכם מכל הוא, אשר תורת החסידות הוא חלק מתוה"ק, ואם גם בנוגע לעצמו יש מי שאומר שרוצה הוא ללמוד חלק זה ורק, אחר זמן, חלק השני — הרי פשוט שכשבא איש הישראלי ואומר שנפשו חשקה בחלק תורה מסויים הנאמר למשה מסיני ומפי הגבורה בעצמו — צריך לחזקו ולעודדו להוסיף אומץ בלימוד חלק תורה זה, ובפרט שחלק זה הוא אשר עליו נאמר ששואלים אם העלה קב חומטין ואם ח"ו לא העלה הרי כלשון חז"ל — שבת דל"א סע"א — מוטב אם לא העלית גם החטין.

ולדידי, הרי כת"ר שי' צריך להודות להשי"ת, אשר העיר רוח טהרה על בנו שי' וחושק ללמוד פנימיות התורה, אשר כלשון הזהר הקדוש — חלק ג' דקנ"ב ע"א ע"ש. — זהו נשמתא דאורייתא, אשר כמו שהנשמה נותנת חיות בהגוף, ה"ה שפנימיות התורה נותנת חיות בלימוד תורת הנגלה, ותקותי חזקה אשר יקבל ממנו רוב נחת.

בברכת הצלחה בעבודתו בקדש המחכה לבשו"ט.

(ממכתב כ"ה כסלו תשי"ד)


292

אין ענטפער אויף אייער בריף פון ראש חדש כסלו, אַלס מנהלי בית הכנסת נוסח אר"י. . אין צוזאַמענהאַנג מיטן לערנען מאמרי חסידות אין אייער בית הכנסת בכלל, ובפרט אין דער צייט פון שלש סעודות ביום השבת קדש, און פרעגט מיין מיינונג אין דעם.

ווי ערקלערט אין מערערע ערטער פון רבותינו נשיאינו זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, די גרויסקייט פון דעם ענין פון פאַרשפּרייטען מעינות תורת החסידות וואו נאָר עס געפינט זיך אַ איד, און בפרט אין אַן אָרט פון מערערע אידען כ"י ווי אַ בית הכנסת, ובפרטי פרטית, וואו דער נאָמען זאָגט עדות, וואָס דער בית הכנסת רופט זיך "נוסח אר"י",

ובלשון רבנו הזקן בעל התניא והשו"ע: בדורות אלו האחרונים מותר ומצוה לגלות זאת החכמה (אגרת הקדש סי' כ"ו),

איז דאָך פאַרשטענדליך די חשיבות פון דעם ענין און דער גרויסער זכות, פון יעדער איינעם וועלכער טוט אין דעם מיט די אַלע מעגליכע אופנים צו איינטייל נעמען אין דעם אַליין און איינווירקען אויף פריינד און גוטע פריינד, אַז אויך זיי זאָלען טאָן אַזוי, וכההוראה וכהלשון — ברוב עם הדרת מלך. און בפרט ובמיוחד ווען עס רעדט זיך וועגען שבת קדש אין דער צייט פון שלש סעודות וואָס דענסטמאָל איז די צייט, פון רעווא דרעווין. און אויף דעם און ענליכעס איז דאָך גילטיג די הבטחת חז"ל: הבא לטהר מסייעין אותו.

און אין ענטפער אויף דעם צווייטען ענין:

קענענדיק את הוו"ח. . מערערע יאָרען, און וויסענדיק דעם זכות וואָס ער האָט געהאַט, צו הערן פּערזענליך פילע מאמרים און שיחות קדש פון כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, און זיין איבערגעבענהייט צו עם און די ברכות וואָס ער האָט זוכה געווען צו באַקומען, איז דאָך פאַרשטענדליך, אַז דאָס חזרת מאמר אָדער שיחה, דורך עם, קען אין דעם בעת החזרה מקויים ווערען דער מאמר חז"ל, כאילו בעל השמועה עומד לפניו, וואָס דאָס גיט צו אין דער הצלחה פון דעם זאָגען און אין דער ווירקונג, וועלכעס ווערט ערוואַרטעט.

ומגלגלין זכות ליום זכאי, וואָס אייער בריף איז געשריבען ראש חדש כסלו, חדש הנסים והגאולה, און דער ענטפער וועט אָנקומען נאָהענט צו יו"ד וי"ט כסלו, ימי הגאולה פון רבנו הזקן ובנו ממלא מקומו, אדמו"ר האמצעי.

וואָס זיי זיינען מלמד זכות אויף יעדער אידן און בפרט אויף די וועלכע לערנען תורת החסידות און פאַרשפּרייטן זי,

וואָס זיי האָבן זיך מוסר נפש געווען אויף תורת החסידות — ביז צו מסירת נפש בפועל, ווי באַוואוסט דער אינהאַלט פון דברי ימי גאולתם אלו.

293

בכבוד ובפ"ש כל המשתתפים בשיעור לימוד חסידות האמור, בתוככי כלל מתפללי בית הכנסת, הם ובני ביתם שליט"א, ובברכה לבשורות טובות בכל הנ"ל.

(ממכתב ה' כסלו תשכ"ו)


בעת רצון אזכיר את בתו. . שתליט"א על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע לרפו"ק ולרפו"ש.

ובמ"ש שהוא הי' מקבל ע"ע איזה ענינים והוספה, לדעתי קבלה מתאימה בהתאם לדרישת והכרח השעה — היא השתדלות בהפצת מעינות תורת החסידות (עד שיגיעו גם) חוצה. ומובן שכוונתי לחסידות חב"ד: כיון שיש לכ' השפעה בתוככי בני הישיבה, הרגילים לביאורים והסברות — גם לימוד החסידות צ"ל באופן כזה, והוא ימצא רק בחסידות חב"ד. ומה טוב שגם בעל בתו שי', דאשתו כגופו דמיא, יקבע בכל יום לימוד בתורת החסידות הנקראת בזהר הק' אילנא דחייא ונשמתא דאורייתא ולית תמן אחיזה לכל ענינים הבלתי רצוים (כדברי רעיא מהימנא ומובא גם באגרת הקדש לרבנו הזקן הידוע), ובמדתו של הקב"ה מדה כנגד מדה — יתוסף בעניני חיות גם להקרובים אליו, וק"ל.

בברכה לבשו"ט בכל האמור.

(ממכתב י' אד"ש תשי"ז)


בעתו קבלתי מכתבו בו כותב שסידר לימוד חסידות משעה 7­6 בבקר, ואף שמובא בכ"מ מעלת לימוד פנימיות התורה קודם התפלה, בכ"ז מובן שאין להסתפק בלימוד הנ"ל בלבד, וצריך להיות עוד לימוד נוסף בפנימיות התורה וגם בלילה. ובכללות כמו בלימוד נגלה דתורה, הרי גם בלימוד פנימיות התורה, מהנכון שיהי' שיעורים אחדים למיגרס ושיעורים אחדים לעיונא במקום שלבו חפץ. והשי"ת יזכהו ויצליחו ללמוד פנימיות התורה נשמתא דאורייתא בשופי, שזה יוסיף בהחיות דלימוד תורת הנגלה ובקיום המצות.

בברכת הצלחה בכל הנ"ל.

(ממכתב כ' אדר תשט"ו)


294

... לפלא שאינו מזכיר בלימודים הנלמדים ברבים גם לימוד תניא בכל יום ועכ"פ ביום ב' וה' נוסף על הש"ק שכלשון רז"ל לא יהי' שלשה ימים בלא תורה פנימיות התורה.

בברכת הצלחה וכוח"ט.

(ממכתב ה' אלול תשי"ד)


... ובמ"ש שכשמגיע בלימוד תורת החסידות למילות קבלה, נתעורר אצלו הספק, מה אני ומה אני וכו'.

והנה פשיטא אשר מאז שאמר הקב"ה וירד ה' על הר סיני גו' וידבר וגו' אנכי, ופירשוה רז"ל א'נא נ'פשי כ'תבית י'הבית, שהתוכן הוא שהקב"ה הכתיב עצמו בתורתו ובלימוד התורה איזה ענין שיהי' לוקחים אותו, וה"ה בהנוגע לקיום המצות, וכמפורש בזהר הק' הובא בספר תניא קדישא פרק מ"ז, הרי לא רק שניתנה היכולת לבטל הטענה, מה אני, אלא שגם מוכרח לבטל אותה, ואף שבדורות הקדמונים לימוד פנימיות התורה הי' זה ענין ליחידי סגולה, הנה לא כדורות ההם דורותנו אלה, וכמבואר בארוכה באגרת הקדש לרבנו הזקן סי' כ"ו ומבואר בארוכה יותר בקונטרס עץ החיים לכ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) אביו של כ"ק מו"ח אדמו"ר — זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, ומובן הדבר עוד ביתר שאת ע"פ המשל מרבנו הזקן שאמרו להרה"ג הרה"ח הרה"צ וכו' הר"פ מקאריץ (נדפס בהתמים*), המשל מאבן הטובה שבכתר מלך גדול, עיי"ש בכל הנ"ל, ותקותי שע"י כל זה — עוד ירבה בהתמדה ושקידה בלימוד החסידות ובהליכה בהדרכותי'.

ובמ"ש שגונב מזמנו בשביל הנ"ל, גם על זה יש להמליץ הכתוב אשר בלא תגנוב טעם מפסיק תחת התיבה לא, כי גניבה דאורייתא — מותרת היא (זהר יתרו צג, ב)...

לאחר זמן: תוספתא ב"ק פ"ז, ג. ש"ך חו"מ רצב, סקל"ה. מיל"ש משלי.

(ממכתב כ"ד כסלו תשי"ח)


295

... לכתבו אודות לימוד בס' קבלה — לאחרי שתהי' לו הבנה טובה בס' חסידות שלמד, ילמוד באותם ס' קבלה שהובאו במאמרי חסידות (שמזה הוכחה שמאושרים הם — וכידוע הכרח הזהירות שצ"ל בזה).

(ממכתב ט"ז אד"ר תשכ"ז)


... ומ"ש שיש אומרים שלוקח מהחסידות רק החיצוניות ולא הפנימיות, הנה מובן שגם זה טוב מאשר לא לקחת גם החיצוניות. והוא ע"ד האמור במסכת מנחות פרק ח' משנה ה' השלישי שבראשון הוא שוה להראשון שבשלישי. ובפרט שכיון שמכיר שעדיין לא לקח הפנימיות — הרי בודאי לא ינוח ולא ישקוט ויתייגע ביגיעת נפש ויגיעת בשר לנגוע גם בפנימיות, עד שיהי', סו"ס, יותר מנגיעה בעלמא. והעצה לזה הוא הלימוד בשופי והנהגה בהדרכות תורת החסידות מבלי לחכות עד שיוכל להסביר לעצמו או עד שתהי' הנחה (אָפּלייג) טובה אצלו בזה.

לפלא שאלתו אם ילמוד תניא עם אברכים ובחורים, כי באם יש לו הזדמנות להפיץ המעינות חוצה, הרי מהו הספק? וצריך להזדרז בזה, כמרז"ל חטוף ואכול חטוף ושתה, ואם לא עכשיו אימתי. ואם בצדקה גשמית אמרו שנעשים מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה — עאכו"כ בצדקה גשמיות ורוחניות גם יחד.

בברכה לבשו"ט בכל הנ"ל.

(ממכתב כ"ד תמוז תשט"ו)


במענה על מכתבו, בו כותב אודות המחשבות המבלבלות אותו מתורת ד' ועבודתו, ומסיים בתיאור סדר היום שלו.

וענין אחד מתורץ בחבירו, כי בסדר היום שלו לא נמצא לימוד או ענין המעורר לאהבת ד' ויראתו, ועאכו"כ ליחדו (שמובן שאין הכוונה באמירה בזה לבד ד' אחד מבלי לדעת מהו ענין היחוד, וכידוע הנאמר על כגון דא ויפתוהו בפיהם גו' ולבם לא נכון עמו), כי מובן ורואים גם במוחש אשר לימוד המוסר עיקרו ופעולתו בהנוגע להטבת המדות בני אדם, וכיצד היא הדרך לבוא לאהבתו ויראתו ית' הוא ע"י התבוננות בגדולתו ית' כו', וכמבואר גם ברמב"ם הל' יסודי התורה ריש פרק ב', וכשחסר בשלשת המצות האמורות שהם מהמצות תמידיות (עיין הקדמת ספר החינוך) הנה חסר גם בהתפלה, כי הרי אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש, ופירשו

296

בתלמידי רבנו יונה ונפסק הלכה למעשה בשו"ע סי' צ"ח סוף סעיף א' שהוא התבוננות בגדולת הא­ל ושפלות האדם.

ובהנוגע לפועל, עליו לקבוע תומ"י קביעות בזמן וקביעות בנפש שיעור בלימוד פנימיות התורה, אשר בדורנו נתגלתה בתורת החסידות שיעור ביום ושיעור בלילה, ועכ"פ איזה רגעים קודם התפלה בכדי לקיים פסק המשנה בענין התפלה הנ"ל, כן מובן שצריך להיות זהיר בטבילת עזרא, וכדי להגדיל הסייעתא דשמיא, להפריש בלי נדר בכל יום חול בבקר איזה פרוטות לצדקה, וכמרז"ל יהיב פרוטה לעני והדר מצלי, ויה"ר שיתחיל בכל הנ"ל אליבא דנפשי' ובהקדם והשי"ת יצליחו.

(ממכתב כ"א טבת תשט"ז)


... לכתבו ע"ד קרירות גדולה כו'* — לפלא פליאתו: כשחוששים ללימוד המביא לחמימות (עיין רמב"ם הל' יסוה"ת רפ"ב) ועד שהחשש מביא "למעשה" (היפך העשי') — מובנות התוצאות.

(ממכתב כ"ב כסלו תשכ"ד)


בנועם קבלתי הידיעה שמקיימים חוג ללימוד חסידות. ומובן אשר תקותי חזקה שלימודם הוא בעיון ובהתבוננות וביחד עם זה בחיות, שהן שתי תכונות עקריות שמקורן בשכל שבראש וברגש שבלב, אשר החסידות בכלל ודחב"ד במיוחד מקדישים חלק גדול במשנתם לתיווך ביניהם בכדי להביא להרמוני' נפשית, על יסוד העקרון שהמוח שליט על הלב. וכל זה בא ביחד עם ההדגשה — שהיא משותפת לכל עניני היהדות ומחשבתה — שהמעשה הוא העיקר. זאת אומרת, אשר בלי הביט על גודל החשיבות והערך של השכל והרגש, הנה לאחר כל זה אומרים שהעיקר הוא המעשה בפועל. וידועים הביאורים בזה ולא אאריך.

ומה שמזכיר אני כאן את הנ"ל הוא גם כן על יסוד האמור שהמעשה הוא העיקר, כלומר שלימודם יביא למעשה בפועל ושהן בכמות והן באיכות, שמירת המצוות בחיי היום­יום, יהי' באופן דמוסיף והולך,

וה' יוסיף בברכותיו לכאו"א מהם בהמצטרך להם, כולל ג"כ הצלחה בלימוד

297

החסידות בתוככי לימוד גם שאר חלקי תורתנו, תורת אמת ותורת חיים, הוראה בחיים.

בכבוד ובברכה להצלחה בכל האמור ולבשורות טובות ולחה"פ כשר ושמח.

(ממכתב ר"ח ניסן תשל"ט)


אייער בריוו איז צו מיר אָנגעקומען מיט גאָר אַ גרויסער פאַרשפּעטיקונג.

איך בין געווען צופרידן פון דעם אינהאַלט, ספּעציעל דעם גייסט אין וועלכן אייער בריוו איז געשריבן געוואָרן, וואָס באַווייזט אויף אייער צוגעבונדנקייט צו אונזער געמיינזאַמער אייביגער ירושה, ווי דער פסוק זאָגט: תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב.

וואָס אויב פון יעדן אידן ווערט ערוואַרטעט אַזאַ באַציאונג צו דער ירושה — און זעלבסטפאַרשטענדלעך איז ניט געמיינט צו האַלטן עס אונטער אַ גלאָז, נאָר ווי די ווערטער צוה לנו משה דייטן אָן, ווי משה רבינו האָט געוואָלט און אָנגעזאָגט, אַז די תורה זאָל דורכנעמען דעם טאָג­טעגלעכן לעבן און מיט לעבעדיקייט — ווערט עס דאָך זיכער ערוואַרטעט אין גאָר אַ גרויסער מאָס פון איינעם וואָס — לויט זיין שרייבן — איז אַן אָפּשטאַמלינג פון אַ רבי'עשע און חסידישע משפחה.

און דאָס וואָס איר שרייבט, אַז איר זייט ניט קיין פּראָפעסיאָנעלער חסיד, איז פאַרשטייט זיך — בכלל ניטאָ אַזאַ מציאות, וואָרום דער וואָס באַטראַכט עס אַלס אַ פּראָפעסיע איז קיין חסיד ניט. חסידות איז געבויט אויף אינערלעכע התלהבות און טיפע צוגעבונדנקייט, ביז עס ווערט דער עצם מענטש, לויט די צוויי נוסחאות (אָדער הויפּט­שטראָמען) אין חסידות: נוסח פּוילין (אָדער ווי עס ווערט אַמאָל אָנגערופן נוסח חג"ת — חסד, גבורה, תפארת) — וואו התלהבות דריקט זיך אויס אויך אין דער אויסערלעכער פאָרם, און נוסח חב"ד — חכמה בינה דעת, מיט הדגשה אויף שכל. און זיכער איז איבעריק מאריך צו זיין אין דעם פאַר אייך.

איך וויל נאָר צוגעבן, אַז דער צד השוה און הויפּט אויפגאַבע פון יעדן אידן, ספּעציעל אין אונזער צייט, איז ניט צו באַגנוגנען זיך דערמיט וואָס די קאָפּ אַליין ווייס וועגן אַ גוטע זאַך, און די האַרץ פילט אַ גוטע זאַך, נאָר דאָס מוז אַראָפּקומען אין אַלע רמ"ח אברים אין מעשה בפועל, ווי אונזערע חכמים ז"ל אונטערשטרייכן: מעשה הוא העיקר. דאָס גלייכן דאַרף מען זיך ניט באַגנוגנען צו האַלטן גוטע זאַכן פאַר זיך און די אייגענע רמ"ח אברים, נאָר יעדער איינער דאַרף טאָן וואָס ער קען אַז דאָס זאָל ווערן דאָס אייגנטום און דורכנעמען דאָס לעבן פון יעדן אידן וואָס מ'קען דערגרייכן, וואָרום סוף סוף זיינען אַלע אידן אברים פון איין גוף, קומה שלימה פון כנסת ישראל.

298

און אומקערנדיק זיך צו דאָס אויבנגעשריבענע — אויב פון יעדן אידן ווערט געפאָדערט צו דערפילן די דערמאָנטע הויפּט אויפגאַבע, וואָס אויף דעם באַקומט יעדער איד ספּעציעלע כוחות — על אחת כמה וכמה אַז דאָס ווערט געפאָדערט פון אַן אָפּשטאַמלינג פון אַ רבי'עשע משפחה. וואָס אין צוגאָב צו די אַלגעמיינע כוחות פון תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, האָט ער בירושה אויך ספּעציעלע כוחות פון עלטערן און אורעלטערן.

איך וועל נאַטירלעך זיין צופרידן, און עס וועט מיר פאַרשאַפן אַ באַזונדערן פאַרגעניגען צו הערן פון אייך גוטע בשורות אין באַצוג צו אַלעס אויבנגעשריבענע.

בכבוד ובברכה.

אין ענטפער אויף אייער הצעה. . . אויב מ'זאָל אפילו אָננעמען, אַז זיינערצייט, ד.ה. מיט עטלעכע צענדליג יאָר צוריק, איז די וועג אויף פאָרברענגען חסידות צו ברייטערע קרייזן געווען דורך סטיליזירן דאָס, ביז וואַנעט דאָס זאָל ווערן ענלעך צו אַ שיטה וואָס איז פרעמד צו חסידות, באַטראַכטנדיג אַז דאָס וועט זיין אַ צוגרייטונגס­שטופע צום צוקומען סוף סוף צו חסידות — איז זיכער, אַז אין די לעצטע יאָרן איז ניט געווען אין דרויף קיין נויטווענדיקייט. במילא האָט מען מיט דעם צוגאנג — בלויז געגעבן אַ פאַלשן בילד פון חסידות, פון דעם וואָס איז אמת לאמתו פון תורת אמת.

מיין פּערזענלעכע מיינונג, באַגרינדעט אויך אויפן לעבן אין דייטשלאַנד עטלעכע יאָר, איז אַז אויך דאַן האָט מען געקענט פאָרברענגען חסידות אין איר אמתן תוכן, און עס וואָלט זיך צוגענומען אין דער ריכטיגער פאָרם, אָן פיל יוצא­דופן'ס. . .

(ממכתב ב' כסלו תשכ"ח)


נעם לי לקבל מכתבו מאור ליום ד', בו כותב אודות מצב רוחו והשקפתו בנוגע לחסידות, תורתה ועניני' וכו'.

ותקותי חזקה אשר ע"י הכירו תורה זו בפנימיות יותר ובעומק, יתקרב לה ולמסקנות שלה, וביחוד שסוף סוף פנימיות התורה שנתגלתה בתורת החסידות, הרי היא נשמה ופנימיות של תורתנו הק' תורת הנגלה, ובסגנון הזהר הק' — נשמתא דאורייתא.

ולהזכירו במכתבו, שבדורות הקודמים היו שהתנגדו לתורה זו וכו', הרי ביארו טעמם ונמוקם באריכות, שחששו שעל ידי הליכה בתורה זו יתרחקו ח"ו מקיום מצות מעשיות וכיו"ב, ואם בתקופה ההיא היו חילוקי דיעות, היש איזה מקום לחשש כזה,

299

הרי לאחרי עבור כמאתים שנה, מעת נתגלתה תורת החסידות, הכל מודים ועונים על השאלה, מהו סימן של חסיד, שמאריך הוא בתפלה יותר מזה שאינו חסיד, מניח שני זוגות תפילין ולא זוג אחד, זקנו מגודל וכו', ז.א. שבאה המציאות והוכיחה, שלא רק שאין כל יסוד לחשש האמור, אלא אדרבה, כשפוגעים בשוק איש שזקנו מגודל בעל פיאות, לבושו ארוך, אוכל שמורה בחג הפסח, מניח תפילין דרבנו תם גם כן, קרוב לאמר שנתגדל על ברכי תורת החסידות.

פשוט שאין בהאמור כוונה ח"ו לפגוע במי שהוא מנוחי נפש שחששו בתקופה ההיא להנ"ל, כיון שאז הי' בסמיכות זמן לכתות הידועות שפרצו גדר וכו' ובעת חירום הרי חוששים גם לספק ספיקא רחוק מאד, מה שאין כן לאחרי תקופת נסיון גדולה כל כך, ובעיקר לאחרי המציאות שרואים גם בעיני בשר.

ולהזכירו במכתבו אודות מנהג אבות וכו', הרי כל חסידים הראשונים היו בני אבות שלא היו חסידים, וק"ל.

ויהי רצון שמתאים להוראות ימי הפורים דאזלינן מנייהו, אשר ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר וגו' ומשלוח מנות וגו' כן תהי' לנו, היינו קירוב הלבבות, שנקודתו אהבת ישראל המכוונת על ידי אהבת התורה ואהבת השם, שכל זה מיסודי תורת החסידות ועניני'.

בכבוד ובברכה.

(ממכתב י"ז אדר תשכ"ד)


... לכתבה אודות מתנגד בה"א הידיעה. כבר מלתי אמורה — שבתקופתנו זו אין מצוים מתנגדים באופן הישן, כיון שהתנגדותם אז — היתה מיוסדת על חששות מסוימים, וכמפורש בהכרוזים דתקופה ההיא. ובמשך הדורות שעברו מני אז, הוכיחו שכל חששות אלו נתבדו. ובמילא העומד בהתנגדות עתה — אינו אלא מפני שלא ידוע לו כל פרשה זו, או שלא איכפת לו מה שבטל הטעם, ובלבד שילחם בתנועה פלונית, מפני טעמים שאי אפשר שבקדש יהי' יסודם.

(ממכתב כ"ז ניסן תשכ"א)


... לאחרונה עלי להגיב על התחלת מכתבה, שאינה "חב"דניקית" ובכל זה כותבת אלי, שזהו סותר לפתגם רבנו הזקן בעל התניא מייסד שיטת תורת חסידות

300

חב"ד אשר אמר ששיטה זו היא נחלת כל עם ישראל כל אחד ואחת מהן, והרי אין השיטה ותוכנה אשמה במה שלעת עתה נמצאים חוגים שעדיין לא קבלוה בשלימותה, ובפרט בהנוגע לכמה חלק חשוב מחוגים אלו אין הם אשמים בדבר כי אם סיבות צדדיות וחיצוניות, ומובן שאין ביכולתם למעט השייכות שלהם אל השיטה שהרי אין זה אלא חסרון ידיעה, שבטח יתוקן במשך הזמן.

בברכה לבשורות טובות בכל האמור ולהצלחה בהשפעתה בסביבתה מתאים להאמור לעיל.

(ממכתב י"ד שבט תשי"ח)


... הגיעתני שמועה (והלואי שתתבדה) שיש מפריעים לו בהפצת המעינות בין בני תורה. ובודאי לא יתרשם כלל מזה. ובדרכי נועם ימשיך להפיץ מעינות התורה — שאלו הם דרכי' — וביחד עם זה נק' תושי' כי מתשת כחם של כל המנגדים להפצתה. (וכל האומר שמועה זו אינה נאה — כבר אמרז"ל שגם שמועה הנאה בעיניו יאבד, ר"ל). — ואשרי חלקו בעבה"ק האמורה. וסו"ס תהי' ידו על העליונה. וכפסק הידוע של ב"ד של מעלה.

(ממכתב כ"ח מנ"א תשט"ז)


... במ"ש אשר זקוק הי' להרבות סיוע והשתדלות בהנוגע שפלוני* יקבע לימוד בתורת החסידות, וכותב גם הטעמים, ואחד מהם, שי"א שדי לו להקב"ה בעולמו ר"ן איש וכו' ולא איכפת להם וכו'.

ולפלא שפיהם הכשילם בהזכרת דוקא מספר זה, וק"ל. ומובן ופשוט שטענה זו היא היפך יסודי תורתנו תורת חסד. ובפרט בתקופתנו זו ע"פ המבואר ברז"ל בכ"מ על הכתוב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, שגאולה העתידה ועניני' הם בדוגמת ימי צאתך מארץ מצרים ועניניהם. וזהו גם בהודעת רז"ל בהנוגע לימים ההם אשר עד"ז הוא בזמן הזה (מכילתא יתרו, ודברים רבה פרשה ז, ח) אילו היו ישראלים חסרים אפילו אדם אחד, לא היתה השכינה נגלית עליהם. והרי הגילוי דמתן תורה — נפלא הי' גם בדרגת משה רבנו, ואדם אחד מישראל — אין בעל המאמר מחלק בזה, וגם אנשי שבט דן בכלל וד"ל. ובכלל אכזריות כהנ"ל והבדלת ר"ן איש מתוך ששים רבוא מישראל, מכריחה לתהות על קנקנו של האומר דברים אלו.

301

ויהי רצון אשר בחסד וברחמים יערה עליהם רוח ממרום, וישובו בעוד מועד מדברים המפרידים בין בני ישראל לאבינו שבשמים. ואין להאריך בדבר המבהיל. ולפלא שבא בדברים עם אנשים כאלה. ועאכו"כ שמושללת השקו"ט עמהם. ותקותי שעכ"פ לא לבד שלא יחלישו את המרץ שלו בהפצת המעינות דא"ח, אלא שעוד יוסיף אומץ בזה. וידועים דברי האריז"ל תלמידו הרח"ו וכו', מיוסדים על אדני פז, שעכוב לימוד פנימיות התורה מעכב הגאולה ר"ל, מאריך הגלות המר של השכינה ובנ"י וכו' וכו'. יעוין דברים מבהילים אשר תסמר שערת ראש, בהקדמת הרח"ו לשער ההקדמות. ומי יבוא אחרי המלך.

כבקשתו אזכיר את כל אלו שכותב אודותם על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע.

בברכה לבשו"ט בכל האמור.

(ממכתב ב' אייר תשי"ז)


געפינענדיג זיך ערב ראש חדש כסלו, וואָס ער איז דער חדש הגאולה והנסים והנצחון, ווי באַוואוסט באַ אַלע אידען, און בעפאָר פאָרענדיק צום ציון הק' פון כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, ווי עס פירט זיך אַלע ערב ראש חודש בכלל, און דעם ערב ראש חדש כסלו בפרט.

בין איך געווען פאַרוואונדערט געמישט מיט צער, פון דעם קלאַנג — וואָס איך וויל האָפען, אַז דאָס איז ניט שייך לפועל — אַז מ'וויל ח"ו וח"ו ענדערען דעם גוטען מנהג, צו זאָגען און לערנען בביהכנ"ס מדברי רבותינו נשיאינו זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע בתורת חסידות חב"ד, ווי עס פירט זיך שוין פון פילע יאָרען און דורות, און וואָס האָט זיך אויך אויסגעדריקט אין דעם נאָמען פון דער שול, נוסח האר"י.

ווי געזאָגט אויבען, וויל איך זיין שטאַרק בבטחון, אַז ס'איז ניט מער ווי אַ קלאַנג, און אַז מ'וועט פאָרזעצען דעם אויבען געזאָגטען גוטען מנהג, ווי ביז איצטער, און נאָך מיט אַ צוגאָב לויט דער אָנווייזונג פון תורתנו הק' להעלות בקדש, און ווי די הוראה פון מצות נרות חנוכה אַז ס'דאַרף זיין דוקא מוסיף והולך מוסיף ואור.

און זיכער אַז אַלע מתפללים פון בית הכנסת נוסח האר"י וועלען העלפען צו אָנהאַלטען דעם אויבען געזאָגטען מנהג, וואָס אייגענטליך איז דאָס שוין ניט נאַר אַ מנהג, נאָר דורך דער חזקה פון די פילע יאָרען, איז דאָס שוין געוואָרען אַ דין תורה.

ועוד אַלס צוגאָב, וואָס אויך דאָס איז אַ עיקר, אַז באַוואוסט די פאָדערונג פון כ"ק מו"ח אדמו"ר, און פון זיין פאָטער און אַזוי דור לדור ביז צו רבנו הזקן, אויף הפצת המעינות פון תורת החסידות אומעטום, און בפירוש באַטאָנט, אַז ס'איז אַ ענין

302

ניט נאָר פאַר חסידי חב"ד, נאָר — בהמשך הזמן פאַרן כלל ישראל, און אויב דאָס איז געווען אַזאַ פאָדערונג אין דער צייט פון כ"ק מו"ח אדמו"ר און נאָך פריער, איז דאָך עאכו"כ בדורנו, דרא דעקבתא דמשיחא, וואָס מ'דאַרף אָנקומען צו סייעתא דשמיא אויף יעדער טריט און שריט.

נאָך גרעסער איז געווען באַ מיר דער וואונדער, צו הערען, אַז מעגליך דאָס ווער פון די סאַטמרער חסידים, זאָלען זיין ניט צופרידען, אָדער אפילו אויך שטערין דעם אויבען געזאָגטען לערנען פון תורת חב"ד, אין דער צייט, וואָס דעם פאָריגען סוכות, האָב איך באַקומען דעם ספר ויואל משה [דהרבי מסטמר שליט"א], וואו מ'בריינגט און שטיצט זיך און באַגרינדעט זיינע רייד אויף די רייד פון רבנו הזקן בעל התניא ושולחן ערוך, והאומנם כי יסופר אַז זיינער אַ חסיד, זאָל טאָן פאַרקערט, און נאָך מער, צו שטערן אַנדערע פון אַזאַ ענין, וברבים.

ווי אויבען געזאָגט, האָף איך אַז דער לערנען פון תורת חסידות חב"ד, וועט פאָרגעזעצט ווערען, אָן קיינע שטערונגען, והפעם אקצר ואומר שלום, שלום אמיתי, וכפסק דין רבותינו ז"ל (סנהדרין צט, ע"ב) כל העוסק בתורה לשמה, משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה, און ווי דער ענין איז ערקלערט בארוכה אין לקוטי תורה לרבנו הזקן ד"ה החלצו, און אויך אין דעם מאמר, מיט דער זעלבער התחלה פון כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע, וועלכער איז דאָ בייגעלייגט.

בברכה צו אַ פרייליכען חדש און חסידות'שן חדש, און דורך דעם אויבען געזאָגטן לימוד, וואָס דאָס איז אַ חלק פון הפצת המעינות, פון תורת הבעל שם טוב, חוצה, זאָלען מיר זוכה זיין בקרוב ממש, צו דער ערפילונג פון דעם ענטפער פון מלך המשיח, קאתי מר, לכשיפוצו מעינותיך חוצה.

בכבוד ובברכה לבשו"ט בכל הנ"ל.

(ממכתב ער"ח כסלו תש"כ)


ב"ה. נוסח המברק שהואיל כ"ק אדמו"ר שליט"א

לשלוח לאנ"ש שי' בכל מרחבי תבל

לקראת חג הגאולה י"ט כסלו, ה'תש"נ

לשנה טובה בלימוד החסידות ודרכי' תכתבו ותחתמו,

כולל פעילות רבה בכל המבצעים, ובכלל בתורה ובגמ"ח ובתפלה, וכל זה באופן דופרצת וגו',

ומיום זה לימי הכנה לחנוכה ולחנוכה,

303

יומין זכאין גם למהר קיום היעוד בספר נעים זמירות ישראל דוד מלכא משיחא:

— דהתחלת י"ט כסלו זה בסעודתא דילי' במוצש"ק — תבוא לפניך תפלתי הטה אזנך לרנתי,

בגאולה האמתית והשלימה.

בכבוד ובברכה

מקום החתימה


ב"ה. נוסח המברק שהואיל כ"ק אדמו"ר שליט"א

לשלוח להמשתתפים שי' בהתוועדויות הגדולות

לקראת חג הגאולה י"ט כסלו, ה'תש"נ

לכל המשתתפים בהפאַרבריינגענישן הגדולים די"ט כסלו — שליט"א

לחיים, לחיים ולברכה.

יהי רצון מהשי"ת שבכל אחד ואחת יהי' ויקויים פדה בשלום וגו' ובמילואו,

ושיצליחו בעשיית הכלים לזה כביאור חז"ל בהכתוב שזהו העסק בתורה (הנגלה והחסידות) ובגמ"ח ובתפלה,

וכל זה באופן דופרצת גו', ומתחיל בהמבצעים, כל אחד ואחת מהם.

ומיום זה לימי הכנה לחנוכה ולחנוכה,

יומין זכאין גם למהר קיום היעוד בספר נעים זמירות ישראל דוד מלכא משיחא:

— דהתחלת י"ט כסלו בסעודתא דילי' במוצש"ק — תבוא לפניך תפלתי הטה אזנך לרנתי,

בגאולה האמתית והשלימה.

בכבוד ובברכה

מקום החתימה


304

ב"ה. נוסח המברק שהואיל כ"ק אדמו"ר שליט"א

לשלוח לאנ"ש שי'

לקראת חג הגאולה י"ט כסלו, ה'תנש"א

לשנה טובה בלימוד החסידות ודרכי' תכתבו ותחתמו,

כולל פעילות רבה בכל המבצעים, ובכלל בתורה ובגמ"ח ובתפלה, וכל זה באופן דופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה,

ומיום זה לימי ההכנה לחנוכה ולחנוכה,

יומין זכאין גם למהר קיום היעוד בספר נעים זמירות ישראל דוד מלכא משיחא:

מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו,

בגאולה האמתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.

בכבוד ובברכה.

מקום החתימה


ב"ה. נוסח המברק שהואיל כ"ק אדמו"ר שליט"א

לשלוח להמשתתפים שי' בהתוועדויות הגדולות

לקראת חג הגאולה י"ט כסלו, ה'תנש"א

לכל המשתתפים בהפאַרבריינגענישן הגדולים די"ט כסלו — שליט"א

לחיים, לחיים ולברכה

יהי רצון מהשי"ת שבכל אחד ואחת יהי' ויקויים פדה בשלום וגו' ובמילואו,

ושיצליחו בעשיית הכלים לזה כביאור חז"ל בהכתוב שזהו העסק בתורה (הנגלה והחסידות) ובגמ"ח ובתפלה,

וכל זה באופן דופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה, ומתחיל בהמבצעים, כל אחד מהם.

ומיום זה לימי הכנה לחנוכה ולחנוכה,

יומין זכאין גם למהר קיום היעוד בספר נעים זמירות ישראל דוד מלכא משיחא:

מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו,

305

בגאולה האמתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.

בכבוד ובברכה

מקום החתימה


ב"ה. נוסח המברק שהואיל כ"ק אדמו"ר שליט"א

לשלוח לאנ"ש שיחיו בכל מרחבי תבל

לקראת חג הגאולה י"ט כסלו, ה'תשנ"ב

ב"ה, י"ז לכסלו, ה'תשנ"ב.

בטו"ב לכסלו והמשכו ח"י וי"ט כסלו לשנה טובה בלימוד החסידות ודרכי החסידות תכתבו ותחתמו,

כולל פעילות רבה בכל המבצעים, ובכלל בתורה ובגמ"ח ובתפלה1.

ובמיוחד שהשנה י"ט כסלו הוא ביום ג'2 שהוכפל בו כי טוב3, טוב לשמים וטוב לבריות.

וכל זה באופן דופרצת4 ימה וקדמה וצפונה ונגבה וגו'.

והדגשה מיוחדת בכל הנ"ל בשנה שהיא שנת העיבור, שנקראת בתורה בשם "שנה תמימה"5, ובשנת ה'תשנ"ב, שיש בה הרמז: הי' תהא שנת נפלאות בכל מכל כל6.

ומיום זה לימי ההכנה לחנוכה ולחנוכה, שענינם תוכנם ונותנים כח להדליק כאו"א על פתח הבית7 נר מצוה ואור התורה8, ולהוסיף בכל זה מיום ליום9 על פתח ביתו, ושיאיר גם החוץ, ובמשך כל השנה.

306

ולהצליח בכל האמור.

וה"ז יומין זכאין10 גם למהר קיום תפילת וברכת משה רבינו על כאו"א מבנ"י שליט"א בסיום וחותם מזמור צדי"ק שבס' נעים זמירות ישראל, דוד מלכא משיחא,

ויהי נועם ה' אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו — יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם11,

ומעשה ידינו כוננהו,

ויה"ר — ובמעשה בית המקדש השלישי12, במהרה בימינו, בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקינו, תיכף ומיד ממש.

בכבוד ובברכה


ב"ה. נוסח המברק שהואיל כ"ק אדמו"ר שליט"א

לשלוח להמשתתפים שיחיו בהתוועדויות הגדולות

לקראת חג הגאולה י"ט כסלו, ה'תשנ"ב

ב"ה, י"ז לכסלו, ה'תשנ"ב.

לכל המשתתפים בהפאַרבריינגענישן

הגדולים די"ט כסלו — שליט"א

לחיים, לחיים ולברכה.

בטו"ב לכסלו והמשכו ח"י וי"ט כסלו לשנה טובה בלימוד החסידות ודרכי החסידות תכתבו ותחתמו.

ויהי רצון מהשי"ת שבכל אחד ואחת יהי' ויקויים פדה בשלום וגו'1 ובמילואו,

ושיצליחו בעשיית הכלים לזה, כביאור חז"ל2 בהכתוב שזהו העוסק בתורה (הנגלה והחסידות) ובגמ"ח ובתפלה,

307

ובמיוחד שהשנה י"ט כסלו הוא ביום ג'3 שהוכפל בו כי טוב4, טוב לשמים וטוב לבריות.

וכל זה באופן דופרצת5 ימה וקדמה וצפונה ונגבה וגו', ומתחיל בהמבצעים, כל אחד מהם.

והדגשה מיוחדת בכל הנ"ל בשנה שהיא שנת העיבור, שנקראת בתורה בשם "שנה תמימה"6, ובשנת ה'תשנ"ב, שיש בה הרמז: הי' תהא שנת נפלאות בכל מכל כל7.

ומיום זה לימי ההכנה לחנוכה ולחנוכה, שענינם תוכנם ונותנים כח להדליק כאו"א על פתח הבית8 נר מצוה ואור התורה9, ולהוסיף בכל זה מיום ליום10 על פתח ביתו, ושיאיר גם החוץ, ובמשך כל השנה.

ולהצליח בכל האמור.

וה"ז יומין זכאין11 גם למהר קיום תפילת וברכת משה רבינו על כאו"א מבנ"י שליט"א בסיום וחותם מזמור צדי"ק שבס' נעים זמירות ישראל, דוד מלכא משיחא,

ויהי נועם ה' אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו — יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם12,

ומעשה ידינו כוננהו,

ויה"ר — ובמעשה בית המקדש השלישי13, במהרה בימינו, בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקינו, תיכף ומיד ממש.

בכבוד ובברכה



*) בהבא לקמן ראה גם לקו"ש ח"ה ע' 436 ואילך. המו"ל.

*) בשיחת י"ט כסלו תש"כ (לקו"ש ח"ד ע' 1252). המו"ל.

*) כצ"ל, ודלא כבנדפס: אפי'.

*) כ"ה בהעתקה שלפנינו והוא טה"ד דמוכח. וראה ספרי ואתחנן ו, ו. עקב יא, כב. המו"ל.

**) נדפסו לעיל ע' 231. המו"ל.

*) ח"ב ע' מט [עב, א]. המו"ל.

*) שאינו לומד חסידות ומרגיש קרירות במצות. המו"ל.

*) שמנגד להשיטה של קירוב אחב"י ליהדות וסובר "שדי לו. . . ". המו"ל.

1) בתורה ובגמ"ח ובתפלה: כדרשת חז"ל (ברכות ח, א) עה"פ (תהלים נה, יט) פדה בשלום גו', כל העוסק בתורה ובגמ"ח ומתפלל עם הצבור כו'.

2) י"ט כסלו הוא ביום ג': כהקביעות בשנת ויום הגאולה (תקנ"ט) — אגרות­קודש אדה"ז סי' לח. וש"נ.

3) שהוכפל בו כי טוב: פרש"י עה"פ בראשית א, ז. ובאוה"ת (בראשית לג, א ואילך. ועוד) מקשר זה עם מחז"ל (קידושין מ, א) טוב לשמים וטוב לבריות.

4) ופרצת: ויצא כח, יד.

5) שנקראת. . "שנה תמימה": בהר כה, ל. ערכין לא, א (במשנה). רמב"ם הל' שמיטה ויובל פי"ב ה"ה.

6) בכל מכל כל: נוסח ברכה הרביעית דברכת המזון. וראה ב"ב טז, סע"ב ואילך. ולהעיר אשר "בכל מכל כל" הוא בגימטריא "קבץ" (ראה חידושי חת"ס לב"ב שם), שרומז על הגאולה.

7) להדליק. . על פתח הבית: שבת כא, ב. רמב"ם הל' חנוכה פ"ד ה"ז. וראה טושו"ע או"ח הל' חנוכה סתרע"א ס"ה.

8) נר מצוה ואור התורה: ע"פ לשון הכתוב — משלי ו, כג. ושייך במיוחד לנרות חנוכה — ע"פ פרש"י שבת כג, ב (ד"ה בנים). ובתו"א מקץ לב, ב: לפיכך קבעו (נס חנוכה) בנרות על שם הפסוק כי נר מצוה כו'.

9) ולהוסיף. . מיום ליום: שבת שם. שו"ע שם ס"ב.

10) יומין זכאין: ראה תענית כט, א.

11) יהי רצון. . במעשה ידיכם: פרש"י עה"פ פקודי לט, מג. וראה גם פרש"י שמיני ט, כג. פרש"י עה"פ תהלים כאן.

12) ומעשה ידינו כוננהו. . בית המקדש השלישי: מדרש תהלים עה"פ.

1) פדה בשלום וגו': תהלים נה, יט.

2) כביאור חז"ל: ברכות ח, א.

3) י"ט כסלו הוא ביום ג': כהקביעות בשנת ויום הגאולה (תקנ"ט) — אגרות­קודש אדה"ז סי' לח. וש"נ.

4) שהוכפל בו כי טוב: פרש"י עה"פ בראשית א, ז. ובאוה"ת (בראשית לג, א ואילך. ועוד) מקשר זה עם מחז"ל (קידושין מ, א) טוב לשמים וטוב לבריות.

5) ופרצת: ויצא כח, יד.

6) שנקראת. . "שנה תמימה": בהר כה, ל. ערכין לא, א (במשנה). רמב"ם הל' שמיטה ויובל פי"ב ה"ה.

7) בכל מכל כל: נוסח ברכה הרביעית דברכת המזון. וראה ב"ב טז, סע"ב ואילך. ולהעיר אשר "בכל מכל כל" הוא בגימטריא "קבץ" (ראה חידושי חת"ס לב"ב שם), שרומז על הגאולה.

8) להדליק. . על פתח הבית: שבת כא, ב. רמב"ם הל' חנוכה פ"ד ה"ז. וראה טושו"ע או"ח הל' חנוכה סתרע"א ס"ה.

9) נר מצוה ואור התורה: ע"פ לשון הכתוב — משלי ו, כג. ושייך במיוחד לנרות חנוכה — ע"פ פרש"י שבת כג, ב (ד"ה בנים). ובתו"א מקץ לב, ב: לפיכך קבעו (נס חנוכה) בנרות על שם הפסוק כי נר מצוה כו'.

10) ולהוסיף. . מיום ליום: שבת שם. שו"ע שם ס"ב.

11) יומין זכאין: ראה תענית כט, א.

12) יהי רצון. . במעשה ידיכם: פרש"י עה"פ פקודי לט, מג. וראה גם פרש"י שמיני ט, כג. פרש"י עה"פ תהלים כאן.

13) ומעשה ידינו כוננהו. . בית המקדש השלישי: מדרש תהלים עה"פ.