ספריית חב"ד ליובאוויטש

שיחה א

61

א. בחיוב דחינוך הקטנים, איתא בכ"מ ד"חינוך מדרבנן"1, אבל מן התורה ליכא חיוב חינוך — ודרוש ביאור:

כיון שמן התורה ברגע שהקטן נעשה גדול חייב מיד בקיום כל מצוות התורה, א"כ באם אין חיוב מן התורה להכינו לזמן גדלותו, יעבור על מצות התורה מחמת חסרון ידיעה וחוסר הכנה?

בפשטות יש לומר, שזה נכלל במצוה הכללית דתלמוד תורה, "מצות עשה מן התורה על האב ללמד את בנו הקטן תורה. . שנאמר2 ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם"3, וכמו שפי' הרמב"ן בפסוק4 "ושננתם לבניך", "מאחר שציוה במצות חוקת עולם לדורותיכם5. . הנה אנחנו מצווים שידעו בנינו המצוות6, ואיך ידעו אותם אם לא נלמדם"7. ולפ"ז ישנו מן התורה חיוב של חינוך בתור הכנה לקיום המצות בגדלותו, ואדרבה, זהו יסוד ה­מצוה הכללית דת"ת לבנים, כנ"ל.

אלא שמן התורה המצוה היא "שידעו בנינו המצות", ואתו רבנן ותיקנו שגם מצוה לחנך את הבן בקיום המצות, וכמ"ש ראשונים, שהוא כדי "להרגיל את הקטן למצוה. . כדי שיהא מחונך ורגיל ל­מצוות"8, "להנהיגו שיהא סרוך אחר מנהגו לכשיגדיל"9, כענין שנאמר10 "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה"11.

אבל לכאורה אין זה מספיק12: כיון


1) נזיר כט, א. חגיגה ד, א. וש"נ. ובכ"מ. וראה ברמב"ם בכ"מ לענין מצות פרטיות: הל' ציצית פ"ג ה"ט. הל' ברכות פ"ה ה"א. הל' שביתת עשור פ"ב ה"י. הל' סוכה פ"ו ה"א. ועוד. וראה אנציקלופדי' תלמודית ערך חנוך בתחלתו. וש"נ.

2) עקב יא, יט.

3) הל' ת"ת (להרמב"ם ו)לאדה"ז בתחלתן.

4) ואתחנן ו, ז.

5) ויקרא ג, יז. וראה גם תשא (לא, יז), לך (יז, י) — הובא ברמב"ן שם.

6) וראה בה"ג בהקדמתו — מנין המצוות (קום עשה עא) "למד בנך תורה ומצות", וכ"ה בסמ"ג (מ"ע יב וברמזי המצות בראש הספר) וביראים (הש­לם סי' רכה).

7) ובפי' רבינו מיוחס עה"ת (ירושלים תשכ"ח) עקב יא, יט: ולמדתם אותם. תרגילו את בניכם להיות עסוקים תמיד בתורה. . כדי שירגיל בכך ואף בכל המצוות, וכן שלמה אומר חנוך לנער כו'* [וברמב"ן עקב שם, יח: הוסיף בכאן ולמדתם אותם כי ושננתם שיספר להם המצות וכאן עד שילמדו אותם וידעום ויבינו אותם וטעמיהם]. ובמאירי (קידושין ל, א) "האב חייב בלימוד תורת הבן. . עד שידע ענין המצוות ויקיים אותם כראוי". ובבמדב"ר פי"ז, א (וראה תנחומא שלח יד ובעץ יוסף שם) "שנו רבותינו ה' דברים האב חייב לעשות לבן כו' ללמדו תורה כו' ללמדו מצות כו'" (וראה מפרשים שם).

8) רש"י סוכה ב, סע"ב ד"ה מדרבנן.

9) רש"י חגיגה ו, א ד"ה קטן.

10) משלי כב, ו.

11) וכן ברשב"א (מגילה יט, ב) ובריטב"א (סוכה שם) הזכירו הכתוב ד"חנוך לנער" לענין חובת חינוך דרבנן. אבל בגמ' קידושין ל, רע"א מבואר דקאי בבן גדול, וכמ"ש אדמו"ר הזקן בהל' ת"ת פ"א ס"ו. ובפשטות זהו הטעם שלא הביאו אדה"ז בשו"ע הל' שבת סשמ"ג לענין חובת חינוך. וצע"ק בלשונו בשו"ת (סי' מא — נדפס בסוף השו"ע, וכן בספר בפ"ע) "דהתם (בחגיגה) מיירי במ"ע המוטלת על האב לחנך בה בנו כדי שיקיים מעצמו כשיגדיל שזו היא מצות חינוך כדכתיב חנוך לנער כו'".

12) נוסף ע"ז שלא מצינו כן דעת רוב ה­ראשונים והפוסקים שמצות ת"ת היא כעין חינוך שידע המצות וכו', כ"א שמצות ת"ת היא א' ממצות הבן המוטלת על האב לעשות לבנו, שבנו ילמד

תורה, וע"ד מצות מילה ופדיון הבן, כפשטות הסוגיא בקידושין (כט, א).


*) להעיר גם מלשון אדה"ז בקו"א בהל' ת"ת (פ"א סק"א [תתכח, א]) "חינוך לתורה דאורייתא על האב".