ספריית חב"ד ליובאוויטש

שיחה א

62

שידיעת המצות עצמה אינה די' שיקיימן בפועל כשיגדיל, וכדמוכח מזה גופא שחכמים חייבו לחנכו בקיום המצות ב­פועל שיתרגל בהן, הרי, שמן התורה, כשיגדל הקטן ויגיע לגיל י"ג שנה ויום אחד, חסר בהכנתו והכשרתו השלימה כדי שיוכל לקיים בפועל כל המצוות כדבעי כשיגדל. דאם נתרגל הקטן להתנהג ללא שמירת התורה והמצוות, הרי גם אם יודע (בשכלו ומחשבתו) הלכות כל המצוות, אי אפשר שבן רגע יתחיל לקיימן כולן בפו­על כדבעי (היפך טבעו ומנהגו הקודם).

ב. לכאורה יש לומר, שאכן ישנה חובת חינוך13 מדאורייתא14 [ולא רק ב­ידיעת המצות] — ובהקדם:

כשהתורה מחייבת לקיים איזו מצוה, ולדוגמא הנחת תפלין, פשוט שאין החיוב רק למי שיש לפניו זוג תפלין שמחוייב להניחן, אלא המצוה מחייבתו לעשות כל הדרוש כדי להשיג תפלין, ואם לא הש­תדל ומשו"ז לא הניחן ביטל מ"ע. ועד"ז בכמה מצוות, שמחוייב מה"ת לעשות כל הדרוש כדי שיוכל לקיים המצוה, ובל' הרמב"ם15 "יש מצות עשה שאדם חייב להשתדל ולרדוף עד שיעשה אותה כגון תפלין וסוכה ולולב ושופר". ואף שגוף החיוב אינו אלא פעולה מסויימת כהנחת תפלין ונטילת לולב מ"מ חיוב זה עצמו מחייבו בכל ההכנות הדרושות כדי שיוכל לקיים (פעולת) המצוה. ועוד זאת, שאם לא השתדל ללמוד ולידע איך לקיים המצוה, ולכן לא קיימה כהלכתה, הרי גם זה חשוב מבטל מ"ע.

וא"כ, בקטן שנעשה גדול, שאז מתחייב מיד מדאורייתא בקיום כל התורה כולה, הרי כיון שא"א שיקיים כל המוטל עליו בלי הכנה קודמת, הן לימוד וידיעת ה­מצות, והן הכנתו והכשרתו שיתרגל לקיי­מם בפועל (שזהו ע"ד ההשתדלות להשיג תפילין או לולב וכיו"ב), א"כ הכנה זו היא ג"כ, לכאורה, חובה מה"ת16. ומאחר שישנו חיוב על הקטן להכין עצמו לגדלותו אלא שקטן אינו בר­חיובא, לכן יש מקום לומר שחיוב זה עובר אל האב [וע"ד מ"ש הריב"ש17 לגבי פדיון הבן, ש"עיקר ה­מצוה בעצמו אלא שבקטנותו אי אפשר"18, ולכן הוטל על האב].

אלא שאעפ"כ אין חובה זו בגדר מצוה, כי אם רק הכשר והכנה בלבד, ע"ד וב­דוגמת כריתת עצים לעשות פחמים לע­שות ברזל (איזמל למילה)19. וזהו שנתוסף במצות חינוך שמד"ס, שיש בזה גדר חיוב


13) להעיר שיש אחרונים (נסמן באנציקלופדי' תלמודית שם ע' קסב) דס"ל שמהפסוק "חנוך לנער גו'" יש להוכיח שחיוב החינוך הוא מצות עשה מדברי קבלה. וי"א (נסמן שם) שמקורו בתורה — כמ"ש (פרשתנו יח, יט) "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו גו' ושמרו דרך ה' גו'".

14) ולהעיר ממ"ש הרמב"ן גבי מצות הקהל (וילך לא, יג) "ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו. הם הטף כי ישמעו וישאלו והאבות ירגילום ויחנכו אותם, כי אין הטף הזה יונקי שדים אבל הם קטני השנים הקרובים להתחנך כו'", אלא שסיים "אבל רבותינו אמרו (חגיגה ג, א) האנשים ללמוד. . והטף למה בא ליתן שכר למביאיהם", והיינו דמזה מוכח דאינו משום חינוך. וראה מהרש"א חגיגה שם ד"ה נשים. ובארוכה לקו"ש חי"ט ע' 364 ואילך.

15) הל' ברכות פי"א ה"ב.

16) ראה לקו"ש חי"ז ע' 70. חכ"ו ע' 75 ואילך. וש"נ.

17) בתשובותיו סקל"א.

18) ובאו"ז ח"ב סי' קד משמע דכן הוא נמי לענין מילה. אבל ראה שו"ת הר"ן סי' נב. וראה בארוכה לקו"ש חי"א ע' 44 ואילך ובהערות שם. וש"נ.

19) שבת קל, א (ובפרש"י ד"ה לעשות) וש"נ — שלדעת ר"א כ"ז בגדר מכשירי מצוה שדוחין את השבת.