ספרי כ"ק אדמו"ר > לקוטי שיחות > כרך לה > חיי שרה > שיחה א > 82

שיחה א

א. עה"פ1 "ויקם שדה עפרון" פרש"י "תקומה היתה לו שיצא מיד הדיוט ליד מלך. ופשוטו של מקרא ויקם השדה והמערה אשר בו וכל העץ לאברהם2 למקנה וגו'".

ובפשטות כותב כאן רש"י ב' פירו­שים בתיבת "ויקם": א) מלשון תקומה, ב) מלשון "קנין", והוא פשוטו של מקרא, "דומיא3 דוקם4 הבית אשר בעיר אשר לו חומה לצמיתות לקונה שפרש"י4 יצא מ­כחו של מוכר ועמד בכחו של קונה"5.

וזה שלא הסתפק רש"י בפירוש ויקם מלשון קנין, כפשוטו של מקרא, כתבו מפרשים6, שהוא משום "שאין הקונה כתוב אחר הקימה (כמו בכתוב דוקם הבית כו' לצמיתות לקונה) כי לאברהם למקנה אינו דבק עם הפסוק הקודם לו מפני פיסוק הטעמים, [ו]עכ"ל שאין פי­רוש ויקם אלא מלשון תקומה. . אבל לפי פשוטו של מקרא דלא חייש לפיסוק הטעמים פירשוהו כמשמעו מלשון קנין דומיא דויקם7 השדה והמערה וזהו ש­אמר ופשוטו של מקרא ויקם השדה וה­מערה וכל העץ לאברהם למקנה הדביק לאברהם למקנה עם מלת ויקם שבפסוק הקודם לאפוקי מבעלי הדרש שלא הדביקום".

ולכאורה ביאור זה דחוק הוא, שהרי כבר קבע רש"י כלל גדול8 בנוגע לפי­רושו "אני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא ולאגדה המיישבת דברי המקרא", היינו, שרק כשיש קושי בכתוב שאינו מתורץ ע"ד הפשט אזי מביא דברי אגדה ליישב הפשט. ומאחר שעל פי "פשוטו של מקרא (ד)לא חייש (רש"י) לפיסוק הטעמים"9, הרי שבפשוטו של מקרא אין זו קושיא (וכפי שמצינו כמה פעמים ב­כמה כתובים שהם בהמשך זל"ז אף שהם ב' פסוקים10), וא"כ למה הוצרך רש"י להביא עוד פי' מבעלי הדרש11, ויתירה מזו, מקדימו כפירוש ראשון ועיקרי ב­פשוטו של מקרא.

ב. יש מבארים12, דלפי הפירוש ב­פשוטו של מקרא הרי התיבות "שדה עפרון אשר במכפלה אשר לפני ממרא" מיותרות, דהול"ל "ויקם השדה והמערה וגו' לאברהם למקנה גו'", דאטו עד השתא לא ידענא שהי' שדה עפרון. ולכן מפרש שהיתה תקומה לשדה עפרון, שכלל השדה היתה לו תקומה, ולכך אמר שדה עפרון, כלומר שהשדה שהי' מתייחס לעפרון ושבמכפלה ושעל פני ממרא תקומה היתה לו שנכנס לרשות אברהם, אבל לאידך — לפי' המדרש "תקומה היתה לו" קשה, כיון דכבר אמר "