שיחה ג

113

א. בסיום פרשתנו נאמר "וירא עשו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק גו' וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל גו' על נשיו לו לאשה".

ובמדרש רבה1 הובאו ב' דעות בפי­רוש כתוב זה: "ר' יהושע בן לוי אמר נתן דעתו להתגייר (לעשות תשובה2), מחלת שמחל לו הקב"ה על כל עונותיו כו' אמר ר"א אילו הוציא את הראשונות יפה הי', אלא על נשיו, כאב על כאב (ראשונות היו רעות והשניות כמו כן. רש"י לב"ר), ד"א כוב על כוב (קוצים על קוצים), תוספת על בית מלא (בית היתה מלאה נשים נכריות (ארורות. מתנות כהונה) והוא הוסיף לקחת עליהן. רש"י).

ועפ"ז יש לעיין בשיטת רש"י בפי­רושו על התורה, שפירש "על נשיו" — "הוסיף רשעה על רשעתו שלא גרש את הראשונות", כדעת ר"א במדרש, ואילו לקמן בפ' וישלח עה"פ3 "בשמת בת יש­מעאל" פרש"י "ולהלן קורא לה מחלת. . ג' מוחלין להן עונותיהם. . והנושא א­שה. . לכך נקראת מחלת שנמחלו עונותיו" — הרי שנקט כדעת ריב"ל (שנמחלו עונותיו)?

והנה בנוגע להנהגת עשו יש לתווך, דגם בפירושו בפ' וישלח אין כוונת רש"י (כדברי ריב"ל במדרש) "שנמחלו עונותיו" מפני "שנתן דעתו להתגייר", אלא שעצם הענין ד"נושא אשה" יש בו סגולה שמביא למחילת עונות (ע"ד "העולה לגדולה" שהובא ברש"י שם), ולכן נמחלו עונותיו של עשו אף שלא נתן דעתו להתגייר (ואדרבה, "הוסיף רשעה על רשעתו")4.

וצריך ביאור בנוגע ל"מחלת" עצמה:

מפשטות דברי המדרש מובן, ששתי הדיעות בכוונתו של עשו (אם "נתן דעתו להתגייר" או להיפך) חלוקות גם בטיבה ומהותה של "מחלת בת ישמעאל", אם אשה כשרה היתה: לפי ריב"ל היתה אשה כשירה (ולכך נקראת "מחלת" — שם הרומז על מחילת עונות), ולפי ר"א היתה מרשעת, כנשי עשו הראשונות (וזהו פירוש "על נשיו", שהיתה דומה לנשיו הראשונות).

וא"כ סתרי דברי רש"י אהדדי, דכאן (בסוף פרשתנו) נקט שהיתה מרשעת, ואילו לקמן פי' השם ד"מחלת" ע"ש מחילת עונות, שמזה משמע שאשה כשרה היתה.

[שהרי גם את"ל שעצם הענין ד"נושא אשה" מביא למחילת עונות (גם בלי שינוי מעשים לטוב) — מ"מ, מזה גופא


1) סוף פרשתנו.

2) נזר הקודש (השלם) ועץ יוסף לב"ר שם. וראה חי' הרד"ל שם.

3) לו, ג.

4) ראה נחלת יעקב כאן. וראה גם יפה תואר (השלם) לב"ר שם, יפה מראה ועץ יוסף לירושלמי בכורים (פ"ג ה"ג) — דהא דירושלמי שם (ומדרש שמואל פי"ז), "חכם חתן כו' מכפרת", פליג אתנא דב"ר.

וגם לפמשנ"ת במ"א (לקו"ש ח"ה ע' 170. ח"ל ע' 162 ואילך), שלשיטת רש"י בפירושו עה"ת, מחי­לת עונות דחתן תלוי' בשינוי מעשיו לטוב, הרי עשו לא שינה מעשיו, כמפורש ברש"י כאן ש(אדרבא) "הוסיף רשעה על רשעתו", וצ"ל שנמחלו עונותיו מצד מחלת. ולהעיר מהגירסא בפרש"י "שנמחלו עונותי'" — ראה לקמן בפנים.