ספריית חב"ד ליובאוויטש

שיחה ב

143

א. בפסוק1 "וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה" מעתיק רש"י את התי­בות2 "וישב ביום ההוא עשו לדרכו", ומפרש: "עשו לבדו3, וד' מאות איש ש­הלכו עמו נשמטו מאצלו אחד אחד".

וכבר שקו"ט במפרשים מנין לו ל­רש"י בפשוטו של מקרא שהד' מאות איש נשמטו מאצל עשו, ולא הלכו עמו. וכמו גבי יעקב, שנאמר4 "ויעקב נסע סכותה" ולא נזכר ע"ד "העם אשר אתו"5 — (כיון שטפלים אליו) — כך גם בעשו לא חש הכתוב לפרטם להיותם טפלים אליו.

הרא"ם מחלק, דכיון שעשו ביקש מ­יעקב "אציגה נא עמך מן העם אשר אתי"6, הי' צריך הכתוב לפרש שהעם לא נשאר עם יעקב, כי יעקב לא רצה טובה זו7. וכבר השיגו עליו8, שדבר זה כבר מובן ממענה יעקב "למה זה אמצא חן בעיני אדוני"6 (וכפרש"י "למה זה תעשה לי טובה זו שאיני צריך לה, אמצא חן. . ולא תשלם לי עתה שום גמול").

בגור ארי' פי' שרש"י דייק לה9 כי "הוי למיכתב וישב עשו ביום ההוא, מאי וישב ביום ההוא עשו, אלא כך פירוש וישב ביום ההוא ומי הוא ששב — עשו ולא אנשיו".

ולכאורה גם פירוש זה צ"ע, שהרי דרך הכתובים לדבר כך, וכדמצינו ברי­בוי מקומות כגון דא [לדוגמא — לעיל בפ' לך לך10 "ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו", ופירש"י "לפי פשוטו סרס ה­מקרא, ויחלק הוא ועבדיו עליהם לילה"].

גם אינו מובן, למה העתיק רש"י בהד"ה גם תיבת "לדרכו"11 — הרי אינו מפרש אלא התיבות12 "וישב גו' עשו"13.

ולכאורה נ"ל, שההכרח של רש"י ש­פירוש הכתוב הוא "עשו לבדו" אינו מדיוק לשון הכתוב, אלא מתוכן תיבות הכתוב (שהועתקו בהד"ה) — "וישב ביום ההוא עשו לדרכו", כדלקמן.


1) פרשתנו לג, טז.

2) כ"ה בדפוסי רש"י הנפוצים. וראה לקמן הערה 11, 13.

3) כ"ה בדפוסי רש"י הנפוצים. אבל בדפוס א' וב' דפרש"י, ובכת"י רש"י (שתח"י), ליתא תיבות אלו.

4) שם, יז.

5) פרשתנו לב, ח.

6) לג, טו.

7) ובעוד מפרשים (הואיל משה (באר היטב) ומלאכת הקודש) חילקו בין לשון "נסע" [דלשון נסיעה הוא דוקא במי שהלך עם בני ביתו — ביאורי מהרא"י (לבעל תרוה"ד) על פרש"י פרשתנו לג, יב] ולשון "וישב". אבל ראה ויצא לב, א ("וישב לבן"), ועוד. וצ"ע.

8) יפה תואר (השלם) לב"ר כאן (פע"ח, טו). וראה נחלת יעקב על פרש"י.

6) לג, טו.

9) וכ"ה בהואיל משה (באר היטב). באר מים חיים (לאחי המהר"ל). דבק טוב.

בבאר בשדה על פרש"י תי' שרש"י מדייק לה מתיבות "ביום ההוא" שלכאורה מיותרות, וע"ז פי' שרק עשו שב ביום ההוא, משא"כ הד' מאות איש שנשמטו מאצלו לפנ"ז. אבל פירושו צ"ע, שהרי גם בריחת ד' מאות איש היתה "ביום ההוא" (ראה לקמן הערה 37). ועוד.

10) יד, טו.

11) ולהעיר, שבדפוס א' וב' דפרש"י, וכן ב­כת"י רש"י (שתח"י), לא נעתק "לדרכו".

12) אבל מ"ש "ביום ההוא" י"ל (לפי הגו"א) שזה מדגיש שתיבת "עשו" היא שלא במקומה.

13) ולהעיר, שבדפוס שני וכמה כת"י רש"י (שתח"י) הד"ה הוא "וישב עשו".