ספריית חב"ד ליובאוויטש

שיחה ג

150

א. "ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ל­יעקב לראות בבנות הארץ"1, ובפרש"י "בת לאה — ולא בת יעקב, אלא על שם יציאתה נקראת בת לאה שאף היא יצאנית היתה שנאמר2 ותצא לאה לקראתו" (ויש גורסין בסוף פירושו3 — "ועלי' משלו ה­משל כאמה כבתה"4).

ולכאורה צ"ע, למה נקט רש"י, שפי­רושו ע"ד הפשט, פירוש זה, שתוכנו שבא הכתוב לדבר בגנות לאה — והרי אפילו בגנות בהמה טמאה לא דיבר הכתוב5, וכבר פרש"י6 "זכר צדיק לברכה"7.

ואין לומר שכוונת רש"י היא למעט בגנותה של דינה (וכעין לימוד זכות עלי'), שיציאתה היתה שלא באשמתה, אלא ל­היותה "בת לאה" שאף היא יצאנית היתה, שאין מקום ללמד זכות על הבת על ידי פרסום גנותה של לאה.

[ואם בכדי ליישב שינוי וכפל לשון הכתוב "ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ל­יעקב", ולא בקיצור "בת יעקב", הרי אפשר לומר ע"פ פרש"י לעיל (בפ' ויצא8) שלידת דינה היתה ע"י תפילת לאה9, ש­"דנה לאה דין בעצמה אם זה זכר לא תהא רחל אחותי כאחת השפחות והתפללה עליו ונהפך לנקבה"10].

וביותר יוקשה: הרי יציאת לאה לק­ראת יעקב לא הי' בה דבר בלתי רצוי, ואדרבה, מפורש ברש"י11 "וישמע אלקים אל לאה — שהיתה מתאוה ומחזרת להר­בות שבטים"12 — ואין לומר שיציאה זו חסרון הוא ונחשבת "יצאנית".

ולכן נ"ל, שכוונת רש"י, שבזה שדינה נקראת כאן "בת לאה", משמיענו הכתוב, דכשם שפשוט (בפשש"מ) שיציאת לאה היתה דבר טוב, כך היתה יציאת דינה כש­לעצמה דבר רצוי13 (כדלקמן) [שלכן לא הביא רש"י דברי המדרש14 עה"פ כאן, ששם מפורש היפך הצניעות דדינה ולאה], ואין רש"י צריך לפרש איזה ענין טוב ישנו ביציאת דינה, כי מובן הוא מפירוש רש"י לפנ"ז.

ב. והביאור בזה:


1) פרשתנו לד, א.

2) ויצא ל, טז.

3) כ"ה בדפוסי רש"י הנפוצים (והוא ממקומות שנסמנו בהערה 14) וליתא בדפוס ראשון, דפוס שני וכת"י רש"י (שתח"י).

4) יחזקאל טז, מד (ושם: בתה).

5) ב"ב קכג, א.

6) ר"פ נח.

7) משלי י, ז.

8) ל, כא — מברכות ס, א. תנחומא ויצא ח (משא"כ לפי' הב"ר (ספע"ב) הי' זה ע"י תפלת רחל, או כל האמהות).

9) ראה תנחומא (באבער) פרשתנו יח (וראה לקוטי תורה להאריז"ל פרשתנו עה"פ. ש"ך עה"ת עה"פ. וכ"ה בכמה מפרשים בפרשתנו) במ"ש "בת לאה אשר ילדה ליעקב". ובש"ך עה"ת, דלכן ותצא דינה כי "היא היתה זכר ודרך הזכר לצאת כו'". וראה עץ הדעת טוב (להרח"ו) כאן כמה פירושים.

10) ואף שרש"י כתב ע"ז "פירשו רבותינו", הרי רק זהו פירושו בפסוק זה ולא הביא פי' אחר בזה בפשש"מ. וראה רבותינו בעה"ת שם, ההכרח לפי­רוש זה ע"פ פשט.

11) ל, יז.

12) ראה באר בשדה על פרש"י פרשתנו עה"פ.

13) להעיר גם מפני משה לירושלמי שבהערה הבאה: ואף היא (דינה) לא נתכוונה כו'.

14) ב"ר פ"פ, א בסופה (ובמפרשי המדרש). וראה ירושלמי סנהדרין ספ"ב (לפי' הקרבן העדה). תנחומא כאן ז.