ספריית חב"ד ליובאוויטש

שיחה ב

163

א. "ויהי אחר הדברים האלה חטאו משקה מלך מצרים והאופה גו'"1, ובפ­רש"י: "אחר הדברים האלה — לפי ש­הרגילה אותה ארורה2 [אשת פוטיפר] את הצדיק בפי כולם לדבר בו, הביא להם הקב"ה סורחנם של אלו שיפנו אליהם ולא אליו3 [כלומר4, לפי שהיו כל דבריהם במה שאירע ליוסף עם אשת אדוניו, מה עשה הקב"ה, סבב סורחנם של אלו כדי שישובו מלהתעסק בו ולא יזכרו עוד ענין יוסף], ועוד שתבוא הרווחה לצדיק על ידיהם".

והנה משמע שכוונת רש"י בפירושו היא לבאר ההמשך של פרשה זו (חלומות שר המשקים ושר האופים) לפרשה שלפני' (מעשה יוסף עם אשת פוטיפר), וכלשון הכתוב "אחר הדברים האלה", שלשון זו מורה שהוא המשך למ"ש לפנ"ז5; ומבאר שני טעמים6 על זה: א) שזה הי' לבטל הלעז שהוציאה אשת פוטיפר על יוסף, ב) על ידי שר המשקים ושר האופים באה הרווחה ליוסף (כמסופר בפ' מקץ7).

ולכאורה תמוה, שהרי המשך הספורים בפרשיות אלו ברור ומפורש בפשוטו של מקרא (בריש פרשת מקץ7), שע"י שר המשקים באה הרווחה ליוסף הצדיק — ומה הכריח את רש"י לחדש, בפשוטו של מקרא, שהסיפור עם שר המשקים ושר האופים הי' כדי לבטל את הלעז שהוציאה אשת פוטיפר על יוסף (ובפרט שכלל לא נזכר בקרא8)?!

יש מפרשים9, שמחמת הטעם הנ"ל, כדי "שתבוא הרווחה לצדיק על ידיהם", "הי' ראוי להביא המעשה הזה בסמוך לחלום — אבל השתא הרי כבר היו י"ב חודש ב­משמר10, ולפיכך צריך לומר טעם הרא­שון ג"כ" [כדי לבטל הלעז תומ"י. ויש לומר, שזה שייך גם כן לשהייתם בבית האסורים י"ב חודש, כי כדי לבטל ול­


1) פרשתנו מ, א.

2) דיוק ל' רש"י "ארורה" (ולא "מרשעת") [וב­פרט שבב"ר כאן (פפ"ח, א) ליתא תואר זה, והיא הוספת רש"י] — י"ל, כי כבר פרש"י לעיל (לט, א) "מה זו (תמר) לשם שמים אף זו לשם שמים", ולכן לא נק' "מרשעת" אלא רק "ארורה"*, ע"ד לשון רש"י לעיל (ח"ש כד, לט) בנוגע לאליעזר עבד אברהם "בני ברוך ואתה ארור ואין ארור מדבק בברוך", שמוכח מזה שלשון "ארור" מתאימה גם אם אין שם הנהגה רעה. ונת' בארוכה בההתועדות. ו­אכ"מ.

3) ראה גם ב"ר עה"פ (שם) — בשינוי לשון.

4) ל' ספר זכרון על פרש"י כאן.

5) ראה גם יפה תואר (השלם) לב"ר שם. באר יצחק על פרש"י כאן.

במשכיל לדוד כאן פי' שרש"י בא לתרץ מ"ש "אחר" שפירושו "סמוך" (כפרש"י לעיל לט, ז), "וביאר. . דמיד אירע דבר זה לפי כו'". אבל לכאו­רה א"כ הו"ל לרש"י לכתוב בפירוש "מיד" (כלשון רש"י לעיל שם).

6) אבל אין הם שני פירושים, דא"כ הול"ל "ד"א" (וכיו"ב), וממ"ש "ועוד" מוכח שכוונתו דתר­ווייהו איתנהו בי'.

7) מא, ט ואילך.

7) מא, ט ואילך.

8) דבכתוב (לט, יד) נאמר רק "ותקרא לאנשי ביתה", לא "בפי כולם". אלא שבב"ר עה"פ שם (פפ"ז, ח) איתא "נתנה אותו בפיהם של כולם".

9) גו"א ועוד כאן.

אבל מה שכ' צריכותא גם לטעם הב' לכאורה צע"ג, שהרי זה מפורש בקרא, כנ"ל בפנים.

10) לקמן מ, ד ובפרש"י.


*) וצע"ק מפרש"י פרשתנו לעיל עה"פ (לז, לג) "חי' רעה אכלתהו"