וישב — חנוכה

169

א. "ויאמר האיש נסעו מזה כי ש­מעתי אומרים נלכה דתינה גו'"1, ופרש"י [בהמשך לפירושו הקודם2 "וימצאהו איש — זה גבריאל"] "נסעו מזה — הסיעו עצמן מן האחוה"; "נלכה דותינה — ל­בקש לך נכלי דתות שימיתוך בהם. ולפי פשוטו שם מקום הוא ואין מקרא יוצא מידי פשוטו".

הרמב"ן העתיק לשון רש"י וכתב "ו­אין הכוונה לרבותינו שיפרש לו האיש נסעו מזה מן האחוה והלכו לעורר עליך דינין ותרעומות שאם כן הי' נמנע ללכת ולא הי' מסכן בעצמו. אבל הכוונה להם כי האיש גבריאל אשר הגיד לו הגיד אמת ואמר לשון משמש לשני פנים ושני­הם אמת והוא לא הבין הנסתר בו והלך אחר הנגלה ממנו".

אבל מפרש"י משמע, שלפי הדרש "ה­סיעו עצמן כו' לבקש לך נכלי דתות כו'", זוהי לשונו של גבריאל אל יוסף. וכן מפורש בפרש"י בש"ס3, "משכם גנ­בוהו כדכתיב4 וישלחהו מעמק חברון ויבא שכמה ושם היו רועין ודותן אינה מקום והאי דכתיב ויאמר האיש נסעו מזה כו' כך אמר לו אתה אומר5 את אחי אנכי מבקש, סעו מן האחוה הזאת ואין מחזיקין עצמן כאחים לך כי שמעתי אומרים נלכה ונבקש דתות ודינין היאך להמיתו אם יבוא אצלנו".

וגם לפי דיוק לשון רש"י בפירושו עה"ת כאן, שמסיים "(ולפי פשוטו שם מקום הוא) ואין מקרא יוצא מידי פשוטו" — שמזה משמע, שבלימוד ע"ד הפשט, לא בא הפירוש "הסיעו עצמן מן ה­אחוה. . לבקש לך נכלי דתות כו'" לשלול ש"דותן" הוא שם מקום, אלא ב' פי' יש בזה —

מ"מ נ"ל, שלכאורה אין כוונת רש"י בזה כדברי הרמב"ן [שהמלאך אמר רק "נסעו מזה. . נלכה דותינה" אלא שב­תיבות אלו רמז ש"הסיעו עצמן כו' ל­בקש לך נכלי דתות כו'" ויוסף "לא הבין הנסתר בו"6] — כי מסתימת לשון רש"י "נסעו מזה — הסיעו כו'; נלכה דותינה — לבקש לך כו'" (ולא כתב "רמז לו שהסי­עו כו' לבקש לך כו'" וכיו"ב) משמע7, שדברים אלו הם בכלל פשט הדברים שנאמרו ליוסף8; ומה שמוסיף "ולפי


1) פרשתנו לז, יז.

2) לז, טו.

3) סוטה יג, ב ד"ה משכם גנבוהו. וראה פרש"י סנהדרין קב, א ד"ה בשכם שכ' "ודותן שכתוב בקרא היינו כפר הסמוך לשכם ונקראת ע"ש שכם, אי נמי כמדרשו שהיו דנים עליו להרגו".

4) לז, יד.

5) לז, טז.

6) כמ"ש במפרשים (אמרי שפר (הובא בדבק טוב בהגהה). הואיל משה (באר היטב), ובאר בשדה ועוד) — בכוונת רש"י.

7) וכן לפי המפרשים הנ"ל — הו"ל (ראה גם דברי דוד להט"ז) לרש"י להקדים "לפי פשוטו שם מקום הוא" ואח"כ להביא הדרש, שבתיבות אלו נרמז גם הענין ד"הסיעו עצמן כו' לבקש לך נכלי דתות כו'", ולסיים "ואין מקרא יוצא מידי פשוטו".

8) ונוסף לזה, אם כדברי הרמב"ן שיוסף לא הבין הנסתר בו רק הנגלה (ועכצ"ל לדעתו שכן היתה כוונת השם שלא יבין הנסתר בכדי שתתקיים עצת ה' — ראה רמב"ן בפסוק טו), א"כ מהי התועלת בדבריו הנסתרים. ואם יש כוונה, הו"ל לרש"י ל­פרשה. ולהעיר מנזר הקודש (הארוך) לב"ר (פפ"ד, יג­יד) — מה שתי' לפי' היפה תואר בדברי המדרש.