ספרי כ"ק אדמו"ר > לקוטי שיחות > כרך לה > וישב > וישב — חנוכה > 170

פשוטו שם מקום הוא ואין מקרא יוצא מידי פשוטו" הוא, שאף שכוונת המלאך היתה "לבקש לך נכלי דתות", מ"מ הלכו אחי יוסף למקום אחר (ששמו דותן), אלא שמדיוק התיבות "נסעו מזה" ואריכות ה­לשון "כי שמעתי אומרים נלכה דותינה"9 מובן שאמר לו גם ע"ד אופן הליכתם שהוא "לבקש לך נכלי דתות שימיתוך כו'".

ועפ"ז לפרש"י הלך יוסף לבקש את אחיו אע"פ שידע שהם מבקשים להמי­תו10.

[ויש להוסיף, שגם לפי הרמב"ן, כוו­נת הכתובים כאן היא להדגיש שנתאמץ יוסף בכיבוד אב וסבל הרבה בשביל זה, וכמו שפירש בפסוק4 "וישלחהו מעמק חברון", "יזכיר הכתוב המקום שלחו מ­שם לומר כי הי' מרחק רב ביניהם ולכן עשו עמו רעה כי רחוקים היו מאביהם ולהגיד כי יוסף לכבוד אביו נתאמץ ללכת אחריהם אל מקום רחוק ולא אמר איך אלך והם שונאים אותי", ובפסוק2 "וימצאהו איש והנה תועה בשדה" כתב "ויאריך הכתוב בזה להגיד כי סבות רבות באו אליו שהי' ראוי לחזור לו אבל הכל סבל לכבוד אביו".

אבל לפי פרש"י נמצא יתירה מזה, שהכתוב בא להשמיענו, שלא רק שיוסף "סבל לכבוד אביו" (כדברי הרמב"ן)11, אלא שהלך למקום סכנה12 ממש כדי13 לקיים רצון יעקב].

ב. ויש לומר, שפלוגתת רש"י וה­רמב"ן תלוי' בפלוגתת הראשונים בדין "יעבור ואל יהרג":

הלכה רווחת היא, שבכל העבירות שבתורה חוץ מע"ז וגילוי עריות ושפיכת דמים אם אומרים לו לאדם שיעבור עליהם או יהרג אם הוא בצנעה יעבור עליו ואל יהרג14. ואם רוצה להחמיר על עצמו וליהרג נחלקו הראשונים בדבר: לדעת הרמב"ם15 "כל מי שנאמר בו יעבור ואל יהרג ונהרג ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו", אבל י"א16 דמ"ש יעבור ואל יהרג היינו שה"רשות בידו לעבור כדי שלא יהרג", ו"שלמים וכן רבים סוברים דאם נהרג ולא עבר צדקה תחשב לו"17.

ועפ"ז יש לומר שבזה פליגי רש"י והרמב"ן בפירוש כתובים אלה: לשיטת הרמב"ן כל מי שדינו שיעבור ואל יהרג אם נהרג ולא עבר ה"ז מתחייב בנפשו18;