ספרי כ"ק אדמו"ר > לקוטי שיחות > כרך לה > וישב > וישב — חנוכה > 174

ויש לומר, שבזה מודגש שההיתר למס"נ כזו אז, ועד באופן של יציאה ל­מלחמה גלוי' נגד היוונים (לא רק מסירת נפש לקיים המצות), הוא מחמת זה שהיו "כהניך הקדושים", "בני חשמונאי ה­כהנים הגדולים", והי' דינם כ"אדם גדול וחסיד ירא שמים", שמוסר נפשו בכל זמן ובכל אופן שהוא, גם כשאין זה על פי חיובי מס"נ ע"פ תורה.

ומטעם זה גופא נעשו לאבותינו תשו­עות נסים ונפלאות, כיון שבכח הכהנים הקדושים והגדולים הגיעו במסירת נפש שלהם למעלה מהגדרת הטבע.

ז. והנה ענין זה מתאים עם המבואר במ"א40 בדיוק לשון הנוסח ד"ועל ה­נסים", שמלכות יון הרשעה עמדה "להש­כיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך", שעיקר מלחמתם היתה נגד הרוחניות (והאלקות) שבתומ"צ41. דזהו "להשכיחם תורתך" דוקא, שלהיוונים לא הי' איכפת (כ"כ) שישראל ילמדו תורה, אלא רצו שלימוד התורה יהי' מצד השכל שבתו­רה, "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני ה­עמים"42, ועי"ז "להשכיחם תורתך", להש­כיח ח"ו מישראל שהתורה היא תורת השם.

ועד"ז במצוות, שמלחמת היוונים הי­תה נגד האלקות שבמצוות, מה שהמצוות הם רצונו ית', דזהו "להעבירם מחוקי רצונך" (חוקי דוקא ורצונך דוקא), דשני ענינים בזה: (א) שעל המצוות דעדות ומשפטים, להיותם מצוות שכליות, הס­כימו היוונים, ועיקר מלחמתם היתה נגד חוקים שלמעלה מטעם. (ב) בחוקים גופא, היו מסכימים אם קיומם הוא מצד איזו הסברה שכלית [כמו: שבודאי יש טעם להמצוה כמפורש ברמב"ם43, להיותה ציווי השי"ת, אלא שהטעם הוא עמוק ביותר, אבל סומכים על מצווה המצוות שיש בזה טעם ושכל44 כו'], ועיקר מל­חמתם היתה נגד "(חוקי) רצונך", שקיום החוקים יהי' אך ורק מפני שזהו רצון השם, "חוקה חקקתי גזירה גזרתי"45 ו"אין לך רשות להרהר אחרי'"46.

ובזה יובן לשון הגמרא47 "כשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שב­היכל", דמשמעות הלשון הוא, שכשנכנסו להיכל השתדלו לטמא את השמנים — דלכאורה היו צריכים לאבד את השמן, ולמה רק טמאו אותו48? וע"פ הנ"ל יש לבאר, ד"שמן" מורה על חכמה49, וה­יוונים הסכימו שיהי' ענין החכמה ("שמן") אצל ישראל, אלא רצו ששמן זה יהי' "שמן טמא"50, שלא יורגש בזה האלקות