ספריית חב"ד ליובאוויטש

שיחה ב

111

א. כתב הרמב"ם בהל' נחלות1: "הא­פוטרופין עושים לקטנים לולב וסוכה וציצית ושופר ספר תורה ותפילין ומזו­זות ומגילה, כללו של דבר כל מצות עשה שיש להם קצבה בין שהוא מדברי תורה בין שהוא מדברי סופרים עושין להם אע"פ שאינן חייבין במצוה מכל אלו המצות אלא כדי לחנכן, אבל2 אין פוסקין עליהן צדקה, ואפילו לפדיון שבוים [ש­היא "מצוה רבה"3] מפני שמצות אלו אין להן קצבה".

ומקור הדברים — במס' גיטין4: "ועו­שין להן לולב כו' ואין פוסקין עליהם צדקה ואין פודין עליהן את השבויין ולא כל דבר שאין לו קצבה". ובפרש"י שם: "צדקה, אין לה קצבה דהא בכל שעתא קיימי עניים נמצאו נכסיהם כלים".

ולכאורה דין זה דורש ביאור: מאי שנא יתומים משאר בני אדם? הרי ה­חשש דכיון ד"בכל שעתא קיימי עניים נמצאו נכסיהם כלים" שייך בנכסים של כל אדם, והטעם בפשטות שאין חוששין לזה הוא מפני שחיוב צדקה תלוי בהישג יד הנותן, כמ"ש הרמב"ם בהל' מתנות עניים5 דאם "אין יד הנותן משגת, נותן לו [לעני] כפי השגת ידו, וכמה עד חמי­שית נכסיו מצוה מן המובחר, ואחד מע­שרה בנכסיו בינוני כו'" — וא"כ עד"ז ביתומים, אמאי אין פוסקין עליהם צדקה כפי השגת ידם, מעשר או חומש מנכסי­הם?

[וגם לפי פסק הרמ"א6 ד"דוקא צדקה שאין לה קצבה [אין פוסקין]. . אבל. . צדקה שיש לה קצבה כגון שהיו להם עניים קרובים והי' להם קצבה מאביהם כל שנה ושנה כו' נותן מנכסיהם הקצבה לקרוביהם" — עדיין לא מתורצת השא­לה הנ"ל, למה אין פוסקין צדקה על ה­יתומים (בכלל) עד מעשר או חומש מנכ­סיהם7?

ובפרט שלדעת כמה פוסקים8, כיון שצדקה היא דבר "שאין לו קצבה", לכן אין פוסקין עליהם צדקה אפילו בקצבה. ולכאורה זוהי שיטת הרמב"ם שכתב בסתם "אין פוסקין עליהם צדקה", שמ­פשטות הלשון משמע שלעולם אין פוס­קים עליהם צדקה9].

ב. והנה לכאורה שאלה זו זוהי


1) פי"א ה"י. וכ"ה בטושו"ע חו"מ סר"צ סט"ו.

2) ראה גם הל' מתנות עניים פ"ז הי"ב (ע"פ ב"ב ח, סע"א). טושו"ע יו"ד סרמ"ח ס"ג.

3) ב"ב שם, ריש ע"ב. רמב"ם הל' מתנות עניים פ"ח ה"י.

4) נב, א. וראה תוספתא תרומות פ"א, יב. תוספתא ב"ב פ"ח, ד.

5) פ"ז ה"ה.

6) יו"ד שם (משו"ת מהר"י מינץ ס"א).

7) וראה ש"ך שם (סק"ח), שהרמ"א איירי "דוקא בהי' להם קצבה מאביהם [כהנידון בשו"ת מהר"י מינץ ורמ"א שם], הא לאו הכי אין לעשות קצבה לקרוביהם [עניים] דאל"כ לעולם יתחייבו ליתן ע"י קצבה".

8) ב"ח לטיו"ד שם (וכן בשו"ת הב"ח סכ"ה). וראה גם שו"ת מהרי"ט ח"א סקכ"ז. ועוד.

9) ורק "כדי לשום להן שם מותר" (ב"ב, רמב"ם וטושו"ע שבהערה 2) — שאז הוא צורך היתומים.