ספריית חב"ד ליובאוויטש

דברים (תש"נ)

1

א. "ה' אלקיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב"1, ובפרש"י מעתיק התיבות "והנכם היום ככוכבי השמים" ומפרש: "וכי ככוכבי השמים היו באותו היום והלא לא היו אלא ס' רבוא, מהו והנכם היום, הנכם משולים כיום, קיימים לעולם2 כחמה וכלבנה וככוכ­בים"3 [היינו, שפירוש "והנכם היום" הוא "כאילו4 אמר הנכם כיום"].

והנה ע"ד פי' זה בתיבת "היום" ("משולים כיום קיימים לעולם") מצינו בפרש"י לקמן עה"פ "אתם נצבים היום"5 — "הרי אתם קיימים לפניו היום6, כיום הזה שהוא קיים כו'", אלא ששם מקדים רש"י שהוא "מדרש אגדה"7, ואילו כאן סתם רש"י היינו שלרש"י זהו פשוטו של מקרא.

וטעם הדבר מבואר בדברי רש"י עצמו, שמקדים השאלה "וכי ככוכבי השמים היו באותו היום והלא לא היו אלא ס' רבוא" — אף שאין דרכו בפי­רושו לפרט את הקושי שאותו בא ליישב, אלא כותב הפירוש עצמו באופן שה­שאלה בטלה מאלי' — כי כאן מוכרח, שאי אפשר לפרש "והנכם היום" בפש­טות (שהרי באותו יום לא היו ככוכבי השמים8), ונמצא שפשוטו של מקרא זה

2

מכריח לפרש תיבת "היום" — "משולים כיום".

ב. ויש לעיין בטעם שרש"י בפר­שתנו מסיים "כחמה וכלבנה וככוכבים", אף שבכתוב נזכרו רק כוכבים.

במפרשים9 ביארו ד"כחמה וכלבנה" הוא הפירוש ד"כיום", כי "סיבת היום הם חמה ולבנה"10, דיום שלם הוא כש­לילו עמו, כמ"ש11 "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד" (ובפרט ע"פ פרש"י בפ' ברא­שית עה"פ12 "(יהי מאורות גו') ולימים — שמוש החמה חצי יום ושמוש הלבנה חציו הרי יום שלם").

ואינו מובן שהרי רש"י מפרש בקו­שיתו ש"היום" דמקרא זה פירושו "אותו היום"*12, ומה זה שייך ל"סיבת היום"?

כן צ"ע: מקורו של פרש"י הוא מספ­רי כאן, ולשון הספרי הוא "אתם קיימים כיום", ורש"י משנה מלשון הספרי ומפ­רש "משולים (לא "קיימים") כיום קיימים לעולם כחמה וכלבנה"13.

בפשטות יש לומר, שפירוש רש"י הוא בהתאם ללשון הכתוב "והנכם היום ככוכבי השמים", שלפי פרש"י פירוש הכתוב הוא כאילו נאמר14 "והנכם כיום וככוכבי השמים" (כלשון רש"י "משולים כיום. . כחמה (בחלק היום שביום) וכ­לבנה וככוכבים (בחלק הערב שביום)"), ומצירוף שני הענינים ("יום" ו"כוכבים") מובן15, שהכוונה בהמשלת בנ"י ל"יום" היא למאורות המושלים בכל חלקי היום (כמו החמה הלבנה והכוכבים, שמאירים את הארץ).

וצריך ביאור: מהו טעם השינוי, שבפ' נצבים מספיקה ההשוואה ל"יום", וכאן מוסיף הכתוב "ככוכבי השמים"16? הלא לענין "קיימים לעולם" מספיק להמשיל בנ"י ל"יום", "כיום הזה שהוא קיים".

ג. עוד יש לדייק ברש"י כאן:

נת' כמ"פ שלשונו של רש"י היא בדיוק לא רק בגוף פירושו, אלא גם בתיבות שמעתיק בהדיבור­המתחיל. וב­נדו"ד יש דיוק בולט — שהעתיק מה­כתוב רק התיבות "והנכם היום ככוכבי השמים", והשמיט התיבה האחרונה "ל­

3

רוב"17, ולא עוד, אלא שאפילו לא רמזה ב"וגו'".

ויש לומר, שזהו יסודו של הרא"ם, שכ' שלפי פרש"י, הפירוש של "לרוב" הוא — "שיבא זמן שתהיו כמותם [ככוכבי השמים] גם לרוב, אבל עכשיו אתם קיימים כיום דהיינו כחמה וכלבנה וככוכבי השמים, אבל לא לרוב".

וצ"ע (קצת עכ"פ) — למה נדחק הרא"ם לפרש ד"לרוב" כאן היינו ריבוי בכמות, ובמילא הוכרח לומר שהכוונה "שיבא זמן שתהיו. . לרוב" — ולא פי' ד"לרוב" כאן הוא מלשון גדולה וחשי­בות18, כדמצינו בכמה קראי19, וכמו ש­פרש"י20 התחלת כתוב דידן, "ה' אלקיכם הרבה אתכם" — "הגדיל והרים אתכם" (כדלקמן סעיף ד)?

והרא"ם הכריח כן מדיוק רש"י, שלא העתיק תיבת "לרוב" בהד"ה, שמזה מובן, שרש"י ס"ל ש"לרוב" הו"ע בפ"ע.

אבל צ"ע: (א) פי' הרא"ם ש"לרוב" היינו "שיבא זמן" שיהי' כן, לכאורה קשה להולמו בפשוטם של כתובים. (ב) ועיקר: מה הכריח את רש"י להפריד תיבת "לרוב" מ"והנכם היום ככוכבי השמים"?

ד. ויש לומר הביאור בכל זה:

כוונת רש"י בפירושו היא (לא רק לבאר התיבות שהעתיק בפירושו, אלא) לבאר ולישב את תוכן כללות הכתובים הללו:

בפסוק הקודם21, "לא אוכל לבדי שאת אתכם", פרש"י: "אפשר שלא הי' משה יכול לדון את ישראל, אדם שהוציאם ממצרים כו'22, אלא כך אמר להם, ה' אלקיכם הרבה אתכם, הגדיל והרים את­כם על דייניכם, נטל את העונש מכם ונתנו על הדיינין. . אם חייבתי ממון שלא כדין נפשות אני נתבע שנאמר23 וקבע את קובעיהם נפש" — שמזה מובן, שלפרש"י, אין הריבוי במספר של בנ"י גורם לקושי לשפוט אותם, אלא הקושי הוא מפני ש"הגדיל והרים אתכם על דייניכם" ["הרבה" — גדולה וחשיבות];

ולפ"ז צריך לומר, שגם המשך ה­כתוב, "והנכם היום ככוכבי השמים לרוב", בא לתאר גדולתם וחשיבותם של ישראל.

אבל לאידך, בפסוק שלאח"ז24 מפורש "ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים וגו'", שלשון זו א"א לפרשה (כמו "הרבה אתכם") מלשון גדולה וחשיבות, אלא הוא ענין של ריבוי בכמות. ועכצ"ל שאף שעיקר טענת משה "לא אוכל לבדי שאת אתכם" מבוססת על גדולתם וחשי­בותם של ישראל, מ"מ נוגע כאן גם ענין הריבוי בכמות.

4

וזהו שמתווך רש"י ומחלק את הכתוב לשנים:

עיקר הכתוב — "והנכם היום ככוכבי השמים" — הוא המשך ל"ה' אלקיכם הרבה אתכם — הגדיל והרים אתכם"25, ופירושו "הנכם משולים כיום, קיימים לעולם כחמה וכלבנה וככוכבים", שזה מורה על גודל חשיבותם של ישראל, ומגדיל עוד יותר את הקושי לדון אותם, כי כאשר הדיין מחייב איש ישראל שלא כדין אין זו רק פגיעה עראית, אלא פגי­עה במי שקיים לעולם (וכדלקמן סעיף ה),

[ורק כדי להכריח עוד יותר ש"והנכם היום" פירושו "משולים כיום", מקדים רש"י עוד שאלה26 — "וכי ככוכבי השמים היו באותו היום כו'", שממנה הכרח גמור שפירוש "והנכם היום ככוכבי השמים" הוא "והנכם משולים כיום כו'", כנ"ל סעיף א];

וסיום הכתוב — תיבת "לרוב" — הוא הקדמה לפסוק הבא, המדבר אודות ריבוי במספר בנ"י, "ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים גו'".

ושיעור הכתוב כך הוא: "לא אוכל לבדי שאת אתכם" מחמת גודל חשיבותם של ישראל: "ה"א הרבה אתכם" — "הג­דיל והרים אתכם כו'", "והנכם. . קיי­מים לעולם כחמה וכלבנה וככוכבים" — שהקושי לדון אותם הוא גם אם היו רק מתי מספר, וכ"ש וק"ו שהנכם "לרוב", שיש ריבוי במספר "אנשים חשובים" (ו­עוד עתידים להרבות כמה פעמים ככה — "ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם27 גו'") — עד כמה קשה "לשאת אותם".

[ועפ"ז אתי תיבת "לרוב" כפשוטו, ד­קאי בזמנו של משה שהיו אז "לרוב", ומ"מ לא קשה "וכי ככוכבי השמים היו באותו היום", כי תיבת "לרוב" אינה המשך ל"כוכבי השמים" כנ"ל, ובנ"י היו אז "לרוב", אבל לא "ככוכבי השמים"28].

ה. ע"פ הנ"ל, שהכוונה בהמשלת בנ"י ל"יום" בכתוב זה היא לבאר ולחזק את הטענה שקשה לו לדון את ישראל ("לא אוכל לבדי שאת אתכם") — מצד זה שהם "קיימים לעולם" — יובן ג"כ הטעם שהכתוב כאן מוסיף גם "ככוכבי הש­מים" (דלא כבפ' נצבים שישראל נמשלו רק ל"יום"), ובהקדים:

עיקר הענין ד"קיימים לעולם" ע"פ פשוטו של מקרא29, קאי על כללות עם

5

ישראל, שעם ישראל קיים לעולם30 [היינו כל זמן קיום העולם, כלשון רש"י31 "שהם קיימים לעולם" בנוגע לשמים וארץ] — משא"כ בנוגע לכאו"א מישראל בפרט, שאינו קיים לעולם בחיים גשמיים בעוה"ז (ורק לעולם הבא אפשר לומר כן32).

ועפ"ז, חשיבותם של ישראל ש"קיי­מים לעולם" אינו ענין, לכאורה, להקושי לדון את ישראל בזמן משה, שהרי לכאורה, משפט של אדם פרטי אינו שייך ואינו פוגע בקיום כללות עם יש­ראל.

ולכן מוסיף הכתוב "ככוכבי השמים": המשלת ישראל לכוכבי השמים כבר הובאה בפרש"י לעיל (בר"פ שמות) — "להודיע חבתן שנמשלו לכוכבים שמו­ציאן ומכניסן במספר ובשמותם", ונמצא, שהמשל לכוכבי השמים מדגיש חשיבות הפרט, דעל אף הריבוי העצום של כוכבי השמים, מ"מ יש התייחסות לכאו"א מהם בפרטיות, "במספר ובשמותם". וכן הוא בעניננו, שהמשלת ישראל ל"כוכבי ה­שמים" מדגישה גודל חשיבותו של כאו"א מישראל בפרט, וזהו גודל האז­הרה לדייני ישראל עד כמה צריכים הם להזהר במשפטו של כאו"א מישראל.

ו. עפ"ז יש לבאר גם הדיוק בפרש"י, שהמשיל את ישראל לחמה ולבנה (ולא סתם ל"יום" כבפ' נצבים) — כי בזה נרמזת שייכותו של כל יחיד ויחיד להנצחיות של כלל ישראל (שלכן, זה שישראל "קיימים לעולם" מוסיף חומר וזהירות במשפטם של ישראל).

והביאור בזה:

המשל דשמש ירח וכוכבים הוא מקרא מלא בחומש לפני זה — בחלום יוסף33: "והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לי", והנמשל — "אני ואמך ואחיך"34, כלומר: השמש הוא משל על אב, ירח — אם, וכוכבים — בנים.

וזהו מ"ש רש"י כאן, שישראל "קיי­מים לעולם כחמה וכלבנה וככוכבים", ש­זהו משל על המשך הדורות של עם יש­ראל, שאין לו הפסק, "קיימים לעולם". ובזה גופא מודגשת חשיבות הפרט בנצ­חיותו של עם ישראל, שכאו"א הוא טבעת אחת מהשלשלת הנצחית של עם ישראל ("חמה לבנה וכוכבים"), ולכן הפגיעה ביחיד אינה רק פגיעה בו (באיש פרטי, והיא פגיעה זמנית), אלא בכל המשך הדורות35, "לעולם".

[ומטעם זה נאמר בכתוב "היום" ואינו מפרט "שמש וירח וכוכבים" — כי אין הדיוק כאן על כאו"א מהמאורות בפ"ע, אלא על הצירוף של כולם, כאב ואם ובנים ובנות, שכולם יחד הם המשך הדורות].

ז. ויש לבאר דיוק ל' רש"י ש"היום" כאן פירושו "כחמה וכלבנה וככוכבים" גם ע"פ פנימיות הענינים:

6

עה"פ36 "אשר אנכי מצוך היום" אמרו רז"ל37 (והובא בפרש"י על התורה) "יהיו בעיניך. . כחדשה", "בכל יום יהיו בעיניך חדשים"38, שענין זה מורה על שתי תנועות הפכיות39:

זה שהאדם מרגיש תמיד — בכל יום ויום — שדברי תורה הם כחדשים, מורה על ענין התמידיות שבעבודתו, שלמעלה משינויים; וביחד עם זה, התמידיות והנצחיות שבעבודתו אינה רק בכך שהוא עובד את ה' תמיד, אלא שתמיד נרגש אצלו שד"ת הם כחדשים — שזוהי תנועה מנוגדת לענין התמידיות, כי ע"פ טבע, ענין ישן, ובפרט ענין תמידי, א"א להרגיש בו ענין של התחדשות.

ונמצא, שתיבת "היום" מורה על חיבור שני הפכים — ענין התמידיות והנצחיות ("קיים לעולם"), וענין ההת­חדשות.

והם הענינים ד"חמה ולבנה וכוכבים" (שכולם יחד נהי' "יום שלם"):

מעלת ה"חמה" (שמש) היא, שאור השמש אין בו שינויים, דלא כאור הלבנה שתמיד הוא במצב של שינויים (בחצי הראשון של החודש הולך וגדל, ובחציו השני — הולך ומתמעט);

ולאידך יש מעלה באור הלבנה, שדו­קא בגלל השינויים שבו, יש בו המעלה שבענין ההתחדשות, וכתורת הרב המ­גיד40 על "ועינינו מאירות כשמש וכ­ירח"41 [דלכאורה תמוה, כיון שמאירים "כשמש", מה מוסיף זה שמאירים גם כ"ירח" ש"היא (רק) מקבלת האור מן השמש"?] — ד"בזה (אור הירח) יש לה יותר תענוג, כי השמש אין לה תענוג כי תענוג תמידי אינו תענוג, אבל הירח יש לה תענוג בהגיע לה אור".

וזהו שהיום כלול מחמה ולבנה — לפי שבו מתחברות שתי המעלות, תמי­דיות החמה והתחדשות הלבנה, גם יחד.

ח. עפ"ז יש לבאר גם בפנימיות הענינים טעם ההוספה "(כחמה וכלבנה) וככוכבים" — דיש לומר, שהכח לחבר שני הענינים דחמה ולבנה, בא מ"כוכ­בים" שלמעלה משניהם42.

והביאור בנפש האדם: "כוכב" מרמז על אור (הנעלם) של (פנימיות) הנשמה [כמו כוכבים בפשטות, שהם נראים לעין רחוקים ביותר מן הארץ, ועד שרוב הכוכבים אינם נראים לעין43], ועד לדרגת יחידה שבנפש44, עצם הנשמה;

7

ומצד גודל ההתקשרות של עצם הנשמה בקוב"ה, "יחידה לייחדך"45, נע­שה החיבור דשני ההפכים46 (המרומזים בחמה ולבנה), שעבודתו היא בתמידיות בלי שינויים, וביחד עם זה — הרי היא מתוך שמחה רבה ועצומה וחביבות יתי­רה, באופן של התחדשות, "בכל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים", ועד — חדשים ממש47.

וזהו גם הטעם שבפשטות משמעות לשון הכתוב נמשלו ישראל לכוכבי הש­מים — כי זהו העיקר, וענין זה יאיר בגי­לוי אצל כאו"א מישראל לעת"ל, וכ­מרז"ל48 שישראל נמשלו לכוכבים דוקא, כי "חמה ולבנה יש להם בושה לעתיד לבא. . דכתיב49 וחפרה הלבנה ובושה החמה וגו' אבל הכוכבים אין להם בושה לעולם. . שכן כתיב50 וידעתם כי בקרב ישראל אני ואני ה' אלקיכם ואין עוד וגו'"51.

(משיחת ש"פ דברים תש"ל)

1) פרשתנו א, י.

2) ראה גם רש"י לך טו, י. וראה רש"י פינחס כט, יח.

3) ופירוש סיום הכתוב "לרוב" — ראה לקמן סעיף ג.

4) רא"ם כאן (ובבאר בשדה על פרש"י, ד"כ"ף דככוכבי משמש גם לתיבה שלפניו"). וראה אמרי שפר כאן: "לפי זה יהי' מלת היום חסר כ"ף ומלת כוכבי חסר וי"ו וכאלו אמר והנכם כהיום וככוכבי השמים".

5) בפי' הב' (בפרש"י שם כט, יב).

6) בדפוסים הנפוצים (וכן בדפוס א' דפרש"י) תיבת "היום" הוא ד"ה חדש. אבל לכאורה הי' יותר נ"ל שהוא המשך לדיבור הקודם (וכ"ה בדפוס שני וכמה כת"י רש"י שתח"י. ובכמה כת"י אין תיבת "היום" — "קיימים לפניו כיום הזה כו'").

7) ראה תנחומא ר"פ נצבים.

8) לכאורה צ"ע, שהרי מפורש בפ' עקב (י, כב) "בשבעים נפש גו' ועתה שמך ה"א ככוכבי השמים לרוב", וגם אז "לא היו אלא [מעט יותר מ]ס' רבוא" (כמפורש במנין דפ' פינחס), ועכצ"ל שגם הריבוי דס' רבוא אנשים מבן כ' עד בן ס' (שלא נכללו בזה רובם הגדול של האנשים, ונשים וטף), מספיק לתאר בלשון "ככוכבי השמים לרוב" (וראה גם באר יצחק על פרש"י כאן. צידה לדרך ס"פ ואתחנן. וראה בארוכה לקו"ש חי"ט ע' 17 ואילך (ובהערה 46 שם)). ובפרט שבפסוק שלאח"ז ממשיך "יוסף גו' אלף פעמים גו'", ומוכח שאין הכוונה ב"ככוכבי השמים לרוב" לריבוי אין מספר.

ויש לומר (בדוחק עכ"פ), שדיוקו של רש"י כאן הוא תיבת "היום" (דלכאורה מיותרת היא), שמשמעה, שריבוי זה ד"ככוכבי השמים לרוב" נתחדש רק אז (ביום ההוא), בעת שאמר להם "לא אוכל לבדי שאת אתכם" (מחרת יוהכ"פ בשנה השנית לצאתם ממצרים — רש"י יתרו יח, יג. וראה צידה לדרך ואתחנן שם). וזוהי כוונת רש"י "וכי ככוכבי השמים היו באותו היום והלא לא היו אלא ס' רבוא", שלא נתחדש אצלם לגבי הריבוי בעת יצי"מ (שגם אז היו ס' רבוא) [משא"כ לגבי "שבעים נפש" כבפ' עקב שם].

ועכצ"ל ד"מהו והנכם היום — הנכם משולים כיום". וראה לקמן הערה 28.

9) אמרי שפר. באר מים חיים (לאחי ה­מהר"ל). צידה לדרך. שפ"ח. ועוד.

10) ל' הצידה לדרך, ועוד.

11) בראשית א, ה.

12) שם, יד. הובא באמרי שפר כאן.

*12) ובתירוצו מוסיף רק ד"משולים כיום".

13) בהמשך הענין מובא בספרי שם "פניהם של צדיקים דומים לעתיד לבא לחמה ללבנה. . לכוכבים כו'", אבל בפשטות אין כוונת הספרי שזה נלמד מתיבת "היום" כאן, והרי מביא שם עוד כמה ענינים — רקיע, ברקים, שושנים ומנורת ביהמ"ק.

[וכדמוכח מזה שמביא ראי' שדומים ללבנה ולחמה מהכתוב (שה"ש ו, י) "יפה כלבנה ברה כחמה" — דלא ככוכבים, שלא הביא ראי' לזה*, כי מפורש הוא בכתוב דידן עצמו, "ככוכבי השמים"].

14) ראה אמרי שפר שבהערה 4.

15) בנחלת יעקב כאן, דבכתוב יש "תרי מילי", "חדא שהם משולים כיום. . ועוד דבר אחר שיבא זמן שיהיו ככוכבי השמים לרוב" (וראה רא"ם שהובא לקמן סעיף ג). ומשמע שמפרש שהמשל ל"כוכבי השמים" אינו לענין שקיימין לעולם אלא רק לענין הריבוי.

וצ"ע, שהרי זהו היפך פשטות לשון רש"י "כחמה וכלבנה וככוכבים", דמשמע שכולם ענין אחד. ובפרט שרש"י משמיט בהד"ה תיבת "לרוב", כדלקמן שם.

16) ראה גם בצידה לדרך כאן. ומתרץ ע"פ מדרש (הובא לקמן סעיף ח), ולא ע"פ פשט.

*) משא"כ להגהת הגר"א בספרי שם.

17) בדפוס שני וכמה כת"י רש"י שתח"י הועתק גם "לרוב" בהד"ה. אבל בדפוס ראשון דפרש"י ודפוסי רש"י הנפוצים ליתא. וכנראה כן היתה גירסת הרא"ם, כדלקמן בפנים.

18) וכן פירשו ברש"י כאן בקיצור מזרחי, משכיל לדוד. ועוד (ובבאר בשדה על פרש"י: לרוב ר"ל לחוזק ולקיום מלשון (ישעי' ג, ה) ירהבו הנער בזקן).

19) כמו תולדות כה, כג. ובכ"מ.

20) בפסוק שלפנ"ז (א, ט), כהובא במשכיל לדוד כאן.

21) א, ט.

22) כבר האריכו במפרשי רש"י בפירוש ה­דבר. ואכ"מ.

23) משלי כב, כג.

24) א, יא.

25) ראה גם נחלת יעקב כאן.

26) ואף שאינו רגיל ברש"י אבל בכ"ז בכמה מקומות מפרט רש"י השאלה בפירושו. ולהעיר שאין זו השאלה העיקרית שאותה בא רש"י ליישב, אלא שע"י ישוב שאלה זו מתורצת גם השאלה העיקרית שבכתוב.

27) ובפרט ע"פ פרש"י שם, "זו משלי היא [שיש בה קצבה] אבל הוא יברך אתכם כאשר דבר לכם". וראה בארוכה לקו"ש שנסמן בהערה 8.

28) אלא שע"פ הנ"ל (הערה 8) — שגם מספר ס' רבוא כו' אפשר לומר עליו "ככוכבי השמים לרוב", אלא שריבוי זה לא נתחדש "היום" — בלאה"כ לא קשה, כי אפשר לחלק הכתוב לשנים (כפי' הנחלת יעקב הנ"ל הערה 15): א) "והנכם היום" — "משולים כיום קיימים לעולם", ב) ו"ככוכבי השמים לרוב" (ובמילא ל"ק "וכי ככוכבי השמים היו באותו היום").

והטעם שרש"י פי' ש"ככוכבי השמים" הוא המשך ל"והנכם היום" ("כחמה וכלבנה וככוכבים") מובן מהמבואר לקמן סעיף ה.

29) משא"כ בספרי כאן, שמפרש שקאי על גן עדן (כהמשך ל' הספרי "ז' כתות של צדיקים בג"ע כו'" — ראה פי' רבינו הלל שם). ולרשב"י שם ("פניהם של צדיקים דומים לעת"ל כו'") קאי על עוה"ב.

30) ראה גם נחלת יעקב כאן: כדאמרינן (ב"ב קטו, ריש ע"ב) גמירי דלא כלה שבטא.

31) ס"פ נצבים (ל, יט). ר"פ האזינו. — ומתורצת עפ"ז הסתירה מפרש"י תשא (לב, יג) "לא. . בדבר שהוא כלה. . בשמים. . בארץ".

32) ראה רש"י אחרי יח, ה.

33) וישב לז, ט.

34) שם, י.

35) ע"ד פרש"י בראשית (ד, י) "דמו ודם זרעיותיו". וראה פנים יפות כאן.

36) ואתחנן ו, ו.

37) ספרי שם.

38) ל' רש"י תבוא כו, טז. וראה גם רש"י יתרו יט, א. עקב יא, יג.

39) בהבא לקמן ראה גם סה"מ — מלוקט ח"ג ע' רלד.

40) אור תורה שלו ד"ה ועינינו מאירות (פד, סע"ד). הובא ונת' באוה"ת ואתחנן ע' קט (וראה שם ע' קי, דכל יום יהיו בעיניך כחדשים (ענין ההתחדשות) שייך לירח. ע"ש). ועוד.

41) תפלת "נשמת".

42) במעלת כוכבים על שמש וירח ע"ד החסידות — ראה ס' הליקוטים (דא"ח) דהצ"צ ע' כוכבים (ס"ב), ס' הערכים—חב"ד ע' אור הכוכבים (ס"א), וש"נ.

43) ראה רד"ק ישעי' (מ, כו). לקו"ת ראה כז, סע"ב. וראה דיוק לשון הרמב"ם (הל' יסוה"ת פ"ג ה"ח) "כוכבים הנראים" (ובפירוש שם). וברש"י פסחים (צד, א ד"ה תחת כוכב) "וכמה כוכבים יש ברקיע לאין מספר". ועוד. ואכ"מ.

44) כמובן ממחז"ל ש"דרך כוכב מיעקב" (בלק כד, יז) קאי על משיח (תרגום ועוד שם) — והרי משיח הוא בחי' יחידה (הכללית), כמבואר בכתבי האריז"ל (ל"ת בראשית עה"פ ויתהלך חנוך. רמ"ז לזח"ג (רס, ב) — הובא בסה"מ תרצ"ט ע' 207. ועוד).

וידוע מ"ש בס' מאור עינים (ס"פ פינחס) בשם הבעש"ט, שבכל א' יש ניצוץ משיח. ונת' במ"א (לקו"ש ח"ב ע' 599, ועוד) שזהו הטעם שבירו­שלמי (מע"ש פ"ד ה"ו) מפרש "דרך כוכב מיעקב" על כאו"א מישראל, כי קאי על ניצוץ משיח שבו.

45) נוסח הושענות ליום ג'.

46) ראה סה"מ מלוקט שם (ע' רלג), בענין יחוד סובב וממלא ע"י כח העצמות שלמעלה משניהם.

47) כל' רש"י (במקומות שנסמנו בהערה 38) "חדשים" (בלי כ"ף הדמיון). וראה ספר המאמרים — מלוקט ח"א ע' קנב ובהערה 15 שם.

48) דב"ר עה"פ כאן (פ"א, יד).

49) ישעי' כד, כג.

50) יואל ב, כז.

51) "וסיפי' דקרא ולא יבושו עמי לעולם" (מת"כ שם).