ספריית חב"ד ליובאוויטש

שיחה א

14

א. בפסוק1 "אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן גו'" פרש"י "אז יבדיל — נתן לב להיות חרד לדבר שיבדילם, ואע"פ שאינן קולטות כו'" (כדלקמן סעיף ב).

וכתבו המפרשים2, שהטעם שפירש רש"י ש"אז יבדיל" קאי על המחשבה ל­הבדיל, "נתן לב להיות חרד לדבר שיב­דילם", ולא על מעשה ההבדלה עצמו, הוא מחמת התיבות "אז יבדיל", ד"אז" הוא לשון עבר, ובהמשך לזה הול"ל "(אז) הבדיל", לשון עבר, ולא יבדיל לשון עתיד. ולכן פירש ש"אז יבדיל" קאי על המחשבה להבדיל ("נתן לב. . לדבר"), וכמו שפירש בפסוק3 "אז ישיר משה" — "אז כשראה הנס עלה בלבו שישיר שירה, וכן אז ידבר יהושע4 וכן ובית יעשה לבת פרעה5 חשב בלבו שיעשה לה אף כאן ישיר אמר לו לבו שישיר וכן עשה. . למדנו שהיו"ד על שם המחשבה נאמרה". וכן בנדו"ד, דמ"ש "אז" לשון עבר ו"יב­דיל" לשון עתיד, הוא לפי שקאי על המחשבה שיבדיל שהיא לפני (והסיבה ל)מעשה של ההבדלה בפועל.

וצריך להבין, דאם הכוונה היא רק על המחשבה הי' לו לרש"י לכתוב "נתן לב להבדיל" וכיו"ב, ולמה מחזק ומדגיש "נתן לב להיות חרד לדבר".

גם צריך ביאור: מהו הדיוק "אז יב­דיל", דמשמע שכאן קרה מאורע מיוחד שבגללו "נתן לבו כו' שיבדילם" (וע"ד שפרש"י תיבת "אז" בפסוק "אז ישיר" — "אז כשראה הנס", וכן בשאר הדוגמאות שם).

ב. להלן ממשיך רש"י: "ואע"פ שאינן קולטות עד שיבדלו אותן שבארץ כנען אמר משה מצוה שאפשר לקיימה אקיי­מנה"6.

ויש לדייק — למה הביא רש"י ענין זה ("ואע"פ שאינן קולטות כו'") באותו ד"ה, שלא כדרכו ברוב המקומות, לכתוב כל ענין בד"ה בפ"ע, והרי לפום ריהטא ביאר רש"י כאן ב' דברים שונים: א) פירוש התיבות "אז יבדיל", ב) ביאור הענין ש­הבדיל משה ערים אלו "אע"פ שאינן קולטות כו'" — ומה טעם צירפם רש"י בד"ה אחד?

יש מפרשים7, שהמשך דברי רש"י "ואע"פ שאינן קולטות כו'" הוא הביאור8 והתירוץ ע"ז שנאמר "אז יבדיל" — לשון עתיד, דכיון שלא היו קולטות אז, לפיכך לא שייך לומר הבדיל (ל' עבר). אבל פירוש זה דורש ביאור9, דאע"פ שאינן קולטות, הרי ההבדלה של ערים אלו כבר הי', ולכן "הבדיל" הוא לשון עבר.


1) פרשתנו ד, מא.

2) ראה רא"ם, רע"ב, גו"א, משמרת הקודש, באר רחובות, ועוד. ספר זכרון בשלח טו, א.

3) בשלח שם.

4) יהושע יוד, יב.

5) מ"א ז, ח.

6) והוא ממכות יוד, א.

7) נחלת יעקב כאן. דבק טוב. וראה גם באר מים חיים (לאחי המהר"ל). צפע"נ עה"ת פרשתנו ג, כה.

8) ויומתק ע"פ הגירסא בא' מכת"י רש"י (שתח"י) "אע"פ" (בלא וא"ו).

9) כמו שהקשה בבאר בשדה על פרש"י כאן.