ספריית חב"ד ליובאוויטש
אגרת התשובה א*
א. באגרת התשובה פ"ד מבאר אדמו"ר הזקן, שמ"ש1 "כי חלק הוי' עמו" היינו שבנ"י הם "חלק משם הוי' ב"ה"2 — דכמו שיש ד' אותיות בשם הוי', שהם היו"ד ספירות ש"נכללות ונרמזות בשם הוי' ב"ה"3, כך יש דוגמת ד' אותיות אלו בכל נפש מישראל — ומבאר בפרטיות איך נכללות ונרמזות היו"ד ספירות בד' אותיות השם:
"היו"ד שהיא בחי' נקודה לבד מרמזת לחכמתו ית'. . ואחר שבאה [הנקודה] לבחי' התפשטות וגילוי ההשגה וההבנה לעלמין סתימין נכללת ונרמזת באות ה"א שיש לה בחי' התפשטות לרוחב המורה ומרמז על הרחבת הביאור וההבנה וגם לאורך המורה על בחי' ההמשכה וההשפעה מלמעלה למטה לעלמין סתימין. ואח"כ כשנמשכת המשכה והשפעה זו יותר למטה לעלמין דאתגליין, וכמו האדם שרוצה לגלות חכמתו לאחרים ע"י דיבורו עד"מ, נכללת ונרמזת המשכה זו באותיות ו"ה, כי הוי"ו מורה על ההמשכה מלמעלה למטה, וגם המשכה זו היא ע"י מדת חסדו וטובו ושאר מדותיו הקדושות הנכללות בדרך כלל במספר שש. . (ו)מדת מלכותו ית' נקרא בשם דבר ה'. . ונכללת ונרמזת באות ה"א אחרונה כו'" [ואח"כ מפרש דוגמתן בנפש האדם, כדלקמן].
ומבאר אאמו"ר בהערותיו לתניא4, דמ"ש אדה"ז (בביאור ההמשכה הנרמזת באות וי"ו דשם הוי') "חסדו וטובו" — "נקט ב' לשונות, חסד וטוב, הוא ההתחלה והסוף דהששה מדות, שהתחלתן חסד וסופן יסוד הנק' טוב"5. כלומר: אין הכוונה בתיבת "וטובו", כדמשמע בפשטות, שזהו חלק ופרט במדת החסד, אלא "טובו" קאי על מדת היסוד, "הסוף דהששה מדות".
ולכאורה צריך להבין: אמאי נחית אדה"ז לפרט מדת היסוד בפ"ע, ולא הסתפק בזה שהיא נכללת ב"שאר מדותיו הקדושות"?
זה שמפרט "מדת חסדו" (ולא כתב סתם "המשכה זו היא ע"י מדותיו הקדושות"), יש לבאר בפשטות, שנקט המדה הראשונה6 [וע"ד שמצינו לעיל בשער היחוד והאמונה7, כשמדבר ע"ד המשכת
5) "כמ"ש (ישעי' ג, י) אמרו צדיק כי טוב וצדיק הוא יסוד" (לקוטי לוי"צ שם. ומסיים: "בקר דאברהם ובקר דיוסף בזוה"ק פ' בלק דר"ד ועיין בביאורי הזהר שם" (לאדמו"ר האמצעי — קט, א ואילך). — וראה לקמן הערה 30).
*) ביאורים בלקוטי לוי"צ על אגה"ת. הביאורים על חמשה קטעים הראשונים שבלקוטי לוי"צ נדפסו בלקו"ש חי"ט (ע' 391 ואילך), ולשלימות הענין נדפסו גם להלן בההוספות (בתרגום ללה"ק). המו"ל.