62

ה"א", היינו שההתבוננות בגדולת ה' (עם אהבת ה' ויראתו הנולדות מן ההתבו­ננות) מביאה ל"עבודה האמיתית בעסק התורה והמצות. . אותיות וא"ו ה"א" (משא"כ למעלה כתב רק "ואח"כ כשנמ­שכת המשכה והשפעה זו יותר למטה כו'").

ובהסברת הדבר יש לומר:

כוונת אדה"ז כאן היא לבאר איך שישראל הם "חלק משם הוי' ב"ה", שמזה מובן שאין הכוונה רק שבנשמת האדם יש דוגמת24 ד' אותיות שם הוי' שלמעלה לפי ששרש נשמתו הוא משם הוי' (ועשר כחות הנפש משתלשלים מעשר ספירות העליונות25 ה"נרמזות בשם הוי' ב"ה")26 — אלא שד' אותיות הוי' עצמן מאירות בנפש האדם, כפי שהיא מלובשת בגוף האדם27.

והנה הנשמה עצמה, אף ששרשה משם הוי', הרי (כפי שביאר אדה"ז לעיל בהפרק28) "ירדה בסתר המדרגה. . ע"י בחי' האותיות שבמאמר29 נעשה אדם וכו' כדי להתלבש בגוף עוה"ז התחתון" (שזהו ע"י שם אלקים30). ולכן לא נרגש בה­נשמה עצמה (כפי שירדה למטה) שד' "אותיות" שלה הן הן ד' אותיות שם הוי' המאירות בה.

וגילוי ענין זה (שד' אותיות של הנש­מה הן ד' אותיות שם הוי' המאירות בה) הוא ע"י עסק התורה והמצות31, כי תורה ומצות הן חכמתו ורצונו של הקב"ה, ואורייתא וקוב"ה כולא חד32, ולכן, ע"י עסק התורה והמצות מתגלה בהנשמה ש­אמיתית מציאותה היא — "חלק משם הוי' ב"ה"33.

ויש לומר, שזהו דיוק ל' אדה"ז כאן "ומזה נמשכה עבודה האמיתית בעסק ה­תורה והמצות": אין הכוונה רק שאז "עסק התורה והמצות" הוא בשלימות ובאמת (כיון שנעשים מתוך אהבת ה' ויראתו כו')34, אלא ש"עסק התורה והמצות" נק' "עבודה האמיתית" (גם) לגבי ההתבוננות בגדלות הא­ל ואהבת ה' כו'35. לפי שה­


24) כל' אדה"ז בתניא אגה"ק סכ"ה (קמ, סע"א ואילך). משא"כ כאן באגה"ת מדגיש "וככה ממש", שמזה מובן שאין כוונתו לענין של "דוגמא" בלבד. וראה אגה"ת עם ליקוט פירושים כו' (קה"ת, תשמ"ו) ס"ע רסט ואילך.

25) תניא ח"א רפ"ג.

26) והרי יש "דוגמת" עשר ספירות גם בנפש השכלית ונפש הבהמית (ראה תניא רפ"ו. אגה"ק סט"ו (קכג, א). שם סכ"ה (קמ, ב). ועוד).

27) וראה גם לקמן ע' 138. ע' 69 (ס"ד). ע' 76 (ס"ה).

28) צד, א.

29) בראשית א, כו.

30) ראה לקו"ת בלק עג, ב.

31) וכן משמע ממ"ש בלקו"ת פקודי (ד, רע"ג) — לענין י"ה שבנפש — "וזהו הנמשך ומת­גלה ע"י קיום מצות ל"ת" [אף שכ' לפנ"ז (שם, סע"ב) ש"בפניהם הם ניכרים. . כי הם זרע ברך ה'. . ע"י שיש בכל א' בחי' שם הוי' ממש"].

ובלקו"ת ר"פ ראה, שהמשכת ד' אותיות הוי' לכאו"א מישראל היתה "בשעת קבלת התורה".

32) תניא פ"ד (ח, סע"א) ורפכ"ג בשם הזהר. וראה זח"א כד, א. זח"ב ס, סע"א. שם צ, ב. ועוד.

33) ע"ד הידוע בענין "ישראל מתקשראן ב­אורייתא ואורייתא בקוב"ה" (ראה זח"ג עג, א), שגילוי שורש הנשמה בקוב"ה הוא ע"י אורייתא דוקא (ראה לקו"ת שה"ש ד"ה יונתי והביאור (טז, ד ואילך). המשך תער"ב ח"א פרק עו. שם ח"ג ע' א'תג ואילך. ועוד).

34) ראה תניא רפ"ד "והמקיימן באמת כו'" (וראה קונטרס העבודה פ"ב ע' 15). שם פט"ז. שם פל"ח (נ, א) ואילך.

35) להעיר מתניא ספ"מ: "אף דדחילו ורחימו הם ג"כ מתרי"ג מצות אעפ"כ נקראין גדפין להיות כי תכלית האהבה היא העבודה מאהבה" (וראה גם תניא רפ"ד: ואי אפשר לדבקה בו באמת כי אם בקיום רמ"ח פקודין כו').

[ומזה מובן (במכ"ש וק"ו) לענין ההתבוננות (שורש האהבה והיראה) — אף שג"ז "מצוה" (ראה תניא קו"א ד"ה להבין מ"ש בפע"ח — קנו, ב)]. ואכ"מ.