אגרת התשובה ז

91

כולם "יהיו לה' לבדו" — וא"כ הי' מתאים לפרט שם את כל הדרגות שביראה (שכולם הן לה' לבדו), ומ"מ לא הזכיר שם "בושה" (שכנגד מלכות), אלא רק "היראה במוחו ופחד ה' בלבו";

ואילו באגרת התשובה כאן, שלא בא לבאר כאן עבודת המדות10, אלא עבודת התשובה שהיא בבינה, וענין היראה נזכר רק בדרך אגב, לבאר איך שמ"בינה" נולדות "דחילו ורחימו שכליים" [ובזה גו­פא, עיקר האריכות היא אודות אהבה11 ("כענין שנאמר12 לאהבה את ה' אלקיך משום כי הוא חייך וכו' ולא די לו באהבה טבעית המסותרת לבד וכו'"), ורק אח"כ מזכיר בקיצור גם ע"ד יראה ("וכן ביראה כו'")] — ואעפ"כ נחית כאן לפרט את ג' הדרגות שביראה (וגבורה)!

וביותר יש להבין לפי הפירוש השני של אאמו"ר, שג' הלשונות ביראה הם כנגד ג' מקומות של גבורות, בינה ז"א ומלכות, והיינו, שלא זו בלבד שנקט פרטי הדרגות שבמדת היראה שבלב, אלא גם כפי שהיא במוח וכן "במלכות" (כפי ש­נמשך במעשה בפועל).

ב. ויש לומר, שלפי הביאור שבהע­רה זו (שבלשון אדה"ז כאן נרמזים פרטי הדרגות והמקומות שביראה) נתוסף ב­הבנת כללות תוכן דברי אדה"ז כאן בענין "והאם רובצת על האפרוחים".

דהנה בפשטות, כוונת אדה"ז כאן היא לבאר דברי הזהר13 שהביא בסוף פרק הקודם, "דתשובה עילאה היא דיתעסק באורייתא בדחילו ורחימו דקדב"ה וכו' בן י"ה בינה", דלכאורה אינו מובן: מהי השייכות דהעבודה דדחילו ורחימו ל­תשובה עילאה שהיא בבינה14 (ה' עילאה, כנ"ל ריש פרק ד "תשוב. . ה' עילאה תשובה עילאה")?

וע"ז מבאר בפרק ט', דבינה היא "אם רובצת על האפרוחים", דהיינו שמההת­בוננות (בינה) נולדים "דחילו ורחימו שכליים" [ולא רק התעוררות אהבה ויר­אה הטבעיות, אף שגם התעוררות זו היא ע"י התבוננות דוקא15], שאז המדות הן בדרגת השכל16, ולכן גם זה הוא חלק מהעבודה דתשובה עילאה שהיא "בבי­נה", בדרגת המוחין.

אבל צריך ביאור: מהו ההכרח שהע­בודה דתשובה עילאה תכלול גם "דחילו ורחימו" (לו יהא בדרגא דמדות שכליות) — ואינו מספיק "דיתעסק באורייתא" לחוד (דביקות הנפש בה' ע"י מוחין, בינה עצמה)17?


10) ולהעיר ממשנ"ת במ"א שחלק ראשון דספר התניא הוא כנגד ז"א ואגה"ת (ח"ג) כנגד בינה (נדפס לקמן ע' 2­161).

11) ולהעיר, שגם בהמשך הפרק מדבר רק ע"ד אהבה. ע"ש. אלא שזהו ענין נוסף, כדלקמן סעיף ב.

12) נצבים ל, כ.

13) ר"מ פ' נשא (קכג, סע"א).

14) ואע"פ שמביא שם (מר"מ שם, וכן בר"מ שם לפנ"ז קכב, א) "דאיהו בן י"ה בינה" (דבינה אותיות "בן י"ה"), ונמצא שבבינה נכללת גם "בן (תולדות) י"ה", דהיינו המדות (אות ו') — הרי זה גופא דורש ביאור: למה מתייחסת עבודת המדות לבינה? וראה לקמן ע' 130 הערה 15.

15) שהרי מצד עצמה היא בהעלם — ראה תניא פט"ז. שם ספל"ט. ועוד.

16) עיין תניא ספל"ח (נא, א). ושם רפל"ט (וראה גם הגהה שם), שאז עולה לעולם הבריאה. ועוד.

17) וראה אגה"ת כאן בסוף הפרק: "ולפי כו' פוגם במוח לכן תיקונו הוא דיתעסק באורייתא" — ולא הזכיר דחילו ורחימו [והרי כוונתו שזוהי תשו­בה עילאה, וכמ"ש גם לעיל רפ"ד "שאין מועלת תשובה תתאה כ"א תשובה עילאה"].