94

השכל, "דחילו ורחימו שכליים" (שאין יסודם — טבע ומציאות האדם), הרי הם בביטול30 [ולדוגמא במדת האהבה, דב­אהבה הנולדת משכל נרגש שאין יסודה טובתו הפרטית דהאדם ("לי טוב"), אלא שכן מחייב הענין, שצריכים להתקרב ל­אלקות31].

ויש לומר, שזהו גם דיוק ל' הזהר (שהובא לעיל ספ"ח) "דתשובה עילאה היא דיתעסק באורייתא בדחילו ורחימו דקדב"ה" — שלכאורה הוא יתור לשון — אלא שבזה מדגיש, שהדחילו ורחימו ד­תשובה עילאה אין יסודם טבע האדם, אלא (התגלות) הקב"ה, וזהו ע"י דחילו ורחימו שכליים דוקא.

ה. עפ"ז יש לבאר הטעם שלא כתב אדה"ז בקיצור "ומוליד מרוח בינתו דחי­לו ורחימו שכליים", אלא מוסיף "ובטוב טעם ודעת כענין שנאמר לאהבה את ה' אלקיך משום כי הוא חייך וכו'" — דיש לעיין, הרי לעיל בחלק ראשון32 ביאר כמה עניני התבוננות שעל ידם נולדים דחילו ורחימו, ולמה נקט כאן התבוננות זו דוקא?

ולכאורה, התבוננות זו ד"לאהבה גו' כי הוא חייך" היא דרגא נמוכה באהבה, שהיא לגרמי'.

ויש לומר, שאין הכוונה ב"כי הוא חייך" כאן שזהו טעם וסיבת האהבה, אלא שזהו תוכן וגדר האהבה [כדיוק ל' אדה"ז "בטוב טעם ודעת כענין שנאמר לאהבה. . משום כי הוא חייך"] — שאלקות הוא כל חיותו33. דלא רק שאלקות מאיר ב­מוחו ע"י השגת אלקות, אלא שמאיר גם במציאותו גופא, עד ש"הוא חייך".

וזוהי שלימות הדביקות דתשובה עי­לאה, שלא זו בלבד שיש אצלו הביטול שמצד הארת שורש נשמתו "כמו שהיתה. . בטרם שנפחה ברוח פיו ית'", אלא שביטול זה (שמצד שורש נשמתו) חודר לתוך מציאותו, עד שגם מדותיו הן "דחילו ורחימו שכליים. . כענין שנאמר לאהבה את ה' אלקיך משום כי הוא חייך".

ועפ"ז מובן גם המשך דברי אדה"ז בפרק זה ע"ד הדביקות דכל חלקי הנפש בו ית' (ע"י אהבה דבכל נפשך), שמדייק "המדות במדותיו ית' מה34 הוא רחום וכו' והשכל בשכלו וחכמתו ית' הוא עיון התורה. . המחשבה במחשבתו ית' והדי­בור בדבר ה' זו הלכה וכמ"ש35 ואשים דברי בפיך ודברי אשר שמתי בפיך, והמ­עשה הוא מעשה הצדקה להחיות רוח שפלים כמ"ש36 כי ששת ימים עשה ה' וכו'".

כלומר, ענין הדביקות המבואר כאן אינו רק זה שכל חלקי הנפש הן לה' לבדו37, בעניני קדושה (מדות — אהבת ה'


30) ובפרט הדו"ר שכליים שמצד פנימיות בי­נה (ראה לעיל הערה 24), שהם בביטול כמו המוחין עצמם (ראה ס' הערכים­חב"ד ע' אהבת ה' — במד­ריגות שבנפש האדם ע' תע ואילך. וש"נ).

31) ראה בפרטי המדריגות שבזה — ס' הערכים­חב"ד שם (ע' תס ואילך). וש"נ.

32) פמ"ג ואילך.

33) ובמ"א נת' באו"א, דבהוספת תיבת "מ­שום" מדגיש אדה"ז שזוהי נתינת טעם ולא סיפור דברים (נעתק באגה"ת עם מ"מ וליקוט פירושים (קה"ת, תשמ"ט) כאן — ע' שנג­ד). ואכ"מ.

34) שבת קלג, ב. ספרי (ורש"י) עקב יא, כב. רמב"ם הל' דעות פ"א ה"ו. וראה לקמן ע' 96 הע­רה 4.

35) ישעי' נא, טז. שם נט, כא.

36) יתרו כ, יא.

37) ע"ד ל' אדה"ז לעיל ח"א פ"ט הנ"ל ס"א.