102

מדבר בסדר השתלשלות והתגלות הכו­חות, שבבעל תשובה ההתחלה והיסוד היא מהמדות שלמעלה משכל, "מדות דכתר", כנ"ל].

ו. והנה חילוק זה בין דביקות של צדיקים ודביקות של בע"ת, אינו רק במה היא התחלת עבודתם — אם בשכל או במדות — אלא שזהו חילוק גם באופן ומהות הדביקות של "כל חלקי הנפש":

הענין דאהבה "בכל נפשך" של צדי­קים, שכל חלקי הנפש שלו הם דבקים בו ית', הוא רק מה שכל תרי"ג אברי נפשו מלובשים בתרי"ג מצות התורה (כמ"ש אדמו"ר הזקן לעיל ח"א פ"ד);

משא"כ אצל בע"ת הוא בעומק יותר, דלא רק שכל תרי"ג אברי נפשו מלוב­שים בתרי"ג מצות התורה [שמקיים ציווי ה' במחשבה דיבור ומעשה, ושכלו מלו­בש בהשגת התורה והמדות מלובשות בקיום המצות כו'42], אלא, כפי שמדייק אדה"ז כאן, "המדות במדותיו ית' מה הוא רחום כו' והשכל בשכלו וחכמתו ית' הוא עיון התורה דאורייתא מחכמה נפקא וכן המחשבה במחשבתו ית'43 והדיבור בדבר ה' זו הלכה44 וכמ"ש45 ואשים דברי בפיך ודברי46 אשר שמתי בפיך והמעשה הוא מעשה הצדקה להחיות רוח שפלים47 כ­מ"ש48 כי ששת ימים עשה ה' וכו'", היינו שאין כאן מציאות נפרדת של חלקי נפש האדם שהם מלובשות בעניני אלקות, אלא שכל חלקי הנפש, מדותיו ושכלו ולבו­שיהם אינם מדותיו ושכלו וכו' של האדם, אלא של הקב"ה, שהמדות אינן אלא מדותיו של הקב"ה, וכן שכלו אינו אלא חכמתו ית', וכן הלבושים מחשבה דיבור ומעשה, שאינם אלא מחשבתו דיבורו ומעשהו של הקב"ה49.

והטעם לכל זה הוא לפי שיסוד עבו­דת הצדיקים הוא מצד השכל, ע"פ טעם ודעת, ולכן אין בעבודה זו ה"חילא סגי", ביטול שלמעלה מטעם ודעת;

משא"כ עבודת הבעל תשובה (בתשו­בה עילאה) יסודה במדות שלמעלה מש­כל, מדות דכתר, וכמ"ש אאמו"ר "מה הוא רחום כו' הוא י"ג מדה"ר דכתר", וכיון שזהו יסוד עבודתו, ה"ז משפיע "ב­כל חלקי נפשו", שגם הדביקות שלהם תהי' ע"ד "מה הוא כו'", באופן של ביטול בתכלית, כפי שהוא מצד הקב"ה50.


42) כנ"ל ח"א פ"ד.

43) אינו מפרט כאן פי' "המחשבה במחשבתו ית'", אבל מזה שכ' לפנ"ז "והשכל בשכלו וחכמתו ית' הוא עיון התורה", משמע ש"מחשבה במחשבתו ית'" הוא בלימוד לגירסא. וראה פמ"ה שם "מח­שבה במחשבה. . מחשבת העיון", ובלקוטי לוי"צ שם ע' כא "וכן במחשבה לעיל נקט מחשבה סתם שמחשבה סתם יש בגירסא ג"כ". ואכ"מ.

44) שבת קלח, ב.

45) ישעי' נא, טז.

46) ישעי' נט, כא.

47) ישעי' נז, טו.

48) יתרו כ, יא.

49) ועיין גם אגה"ת מהדו"ק (קה"ת, תשמ"ב) ע' תקיט­כג. לעיל ע' 94 (ס"ה). לקמן ע' 105 (ס"ג) ואילך.

50) עפכהנ"ל י"ל דבחלק זה בפרק ט' "והנה עיקר האהבה היא אתדבקות רוחא ברוחא כו' לדבקה כולן בו ית' כו'", מדבר במדריגה נעלית יותר בתשו"ע, ממה שביאר בתחלת הפרק ד"בינה איהי תשובה עילאה והאם רובצת על האפרוחים", דתחלה ביאר מעלת תשו"ע מצד בחי' הבינה (בחי' "אין" לגבי מדות — ראה בארוכה לעיל ע' 92 ס"ג), ולאח"ז ממשיך בביאור ענין אתדבקות רוחא ברוחא הקשור עם בחי' מדות שלמעלה משכל בכלל. ואולי בזה נרמזת הדרגא הנעלית בתשו"ע שבלקו"ת ס"פ בלק "בעל תשובה" עילאה. ושם ש­"היינו כשנמשך מלמעלה למטה מבחי' ע"ק לאבא כו'". ע"ש. וראה אגה"ת רפ"י: והנה תשובה עילאה זו דאתדבקותא דרוחא ברוחא ע"י תורה וגמ"ח. . בבחי' המשכה מלמעלה למטה להיות דבר ה' ממש בפיו כו'.