ספריית חב"ד ליובאוויטש

175

התחתונה שבה, קען קומען דוקא לאחרי די עבודה פון סור מרע ועשה טוב, דעריבער איז שוין אין ערשטן פּסוק וואָס ער ברענגט אויף די עבודה פון "בקש שלום", שטייט דער לשון שובה ישראל, מלשון כי שרית עם אלקים, אַז ער איז אַ שר — מושל ושולט — אויפן שם אלקים, וואָרום דורך זיין עבודה אין (סור מרע און) ועשה טוב האָט ער מתקן געווען דעם הסתר הנמשך מהצמצום דשם אלקים (לקו"ת שם עג, ריש ע"ד).

יז. ועפי"ז זיינען מתורץ כל דיוקים הנ"ל:

ער ברענגט אַלע פיר פּסוקים — ווייל אין די פּסוקים ווערט מבואר די תשובה פון די אַלע פיר אותיות כנ"ל, וועלכע — י"ל בדא"פ — דער אַלטער רבי איז אויך מרמז אין "בכל לבו (בינה לבא) ובכל נפשו (למעלה מהקודם. עיין לקו"ת סוכות פ, סע"ד) לעבדו (פועל, עשי' — מ"ע) ולשמור (סור, כ"מ שנאמר השמר — ל"ת) כל מצותיו".

ער שטעלט זיי אויס מיט דעם סדר דוקא — ווייל אַזוי איז דער סדר העבודה, כנ"ל.

[גם יש לומר, אַז וויבאַלד ער זאָגט פריער אַז מצות התשובה איז "עזיבת החטא", ברענגט ער דעריבער בתחילה דעם פסוק "יעזוב רשע דרכו" (כברמב"ם הל' תשובה פ"ב ה"ב). און דערנאָך ברענגט ער די אַנדערע פסוקים לפי סדר התנ"ך: ושבת — אין תורה, שובה ישראל — אין נביאים, און השיבנו ה' — אין כתובים].

ער איז מדגיש "ובפ' נצבים כתיב", מיינענדיק דערמיט צו שולל זיין דעם פּסוק פון פ' ואתחנן כנ"ל — ווייל אין פּ' ואתחנן שטייט ניט קיין "ככל אשר אנכי מצוך" (הנרמז כאן ב"וגו'"15); "בכל — לבבך", און אים איז נוגע די ווערטער, בכדי להדגיש (א) אַז דאָס איז די תשובה פון אות וא"ו — ששה מדות שבלב, (ב) אַז די עבודה פון דער תשובה איז "ועשה טוב", רמ"ח מ"ע — אברים, וואָס לבא פליג צו רמ"ח אברים, (ג) ככל. . מצוך — עשיית מצות [בפ' ואתחנן יל"פ — שמיעה, ובכללות].

חי. עפ"י כל הנ"ל וועט אויך ווערן פאַרשטאַנדיק, וואָס בעת ער ברענגט דעם פּסוק "השיבנו ה' אליך" איז ער מוסיף "וגו'". שיש לומר, אַז דאָס איז ניט בלויז מצד דעם וואָס "כל פסוקא דלא פסקי' משה אנן לא פסקינן לי'" (תענית כז, ב. וש"נ), כמבואר בתשבי ערך גמר, נאָר אויך מצד דעם וואָס ער וויל מרמז זיין דעם וואָרט "ונשובה", וואָס קומט נאָך "השיבנו ה' אליך"16:

15) ראה להלן הערה 16.

עוד ביאור בנוגע ל"וגו'" זה (ולמה שמציין לפ' נצבים דוקא) — ראה לעיל סעיף...

16) שלכן כותב וגו' (בוא"ו), שיש לומר, שהטעם להחילוק, מה שלפעמים כותב גו' ולפעמים וגו' הוא כאשר נוגע גם התיבה שאינה מעתיקה בפירוש, כותב וגו' בוא"ו, כמבואר בשיחת ש"פ ויצא תשכ"ה [לקו"ש ח"ה בהוספות ע' 387]. ולפי"ז, גם בשאר הפסוקים שמביא כאן, מכיון שגם בהם כותב "וגו'" בוא"ו, גם בהם נוגע סיום הפסוק.