בס"ד. ש"פ מקץ, זאת חנוכה ה'תשמ"ג*

178

ברוך שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, הנה ברכה זו קאי (לא על הנס דנצחון המלחמה, מסרת גבורים ביד חלשים וכו'1, אלא) על הנס שהי' בפך השמן. ולכן מברכים אותה כשמדליקין נרות חנוכה (או כשרואים את הנרות)2 שתקנום לזכר הנס שהי' בפך השמן.

והנה מבואר בד"ה ברוך שעשה נסים לאדמו"ר הזקן (עם הגהות והערות כו' דהצמח צדק3)4, שבכדי להבין מה שנס דחנוכה קבעו בנרות, צריך להקדים תחלה ביאור ענין השמן. ומבאר שם בארוכה, דזה ששמן צף על גבי (יין ומים) כל המשקין5 הוא [ככל הענינים שבגשמיות שהם משתלשלים מענינם ברוחניות6] מפני ששמן הוא למעלה מיין ומים. דיין ומים הם בינה וחכמה (יין בינה ומים חכמה), ושמן הוא חכמה סתימאה, חכמה שבכתר. ועפ"ז מבאר שם זה שחנוכת המזבח היתה ע"י שמשחו אותו בשמן המשחה7. כי חינוך המזבח (חנוכת מלשון חינוך) הי' ע"י המשכת אורות נעלים שלמעלה מההמשכות שעל ידי הקרבנות וכו' שהיו אח"כ. [וכמבואר במק"א8, דזה שהנשיאים התנדבו לחנוכת המזבח ריבוי מתנות, וגם הקריבו קטורת ע"ג המזבח החיצון9, הוא, כי בכדי לחנך את המזבח שיהי' ראוי להקריב עליו קרבנות, הי' צריך להמשיך בו המשכות נעלות ביותר, שלמעלה מההמשכות שע"י הקרבנות וכו' שהיו אח"כ]. ולכן הי' החינוך דהמזבח ע"י שמשחו אותו בשמן, בחינת חכמה סתימאה, שלמעלה מההמשכות שנמשכו אח"כ ע"י הקרבנות והנסכים. ולאחרי שמבאר ענין שמן המשחה, הוא מבאר10, דשמן למאור [שבו הי' הנס דחנוכה] הוא נעלה יותר גם משמן המשחה11.


*) יצא לאור בקונטרס חנוכה – תשמ"ח, "לקראת ימי החנוכה . . ערב חנוכה, שנת הקהל, שנת תשמ"ח".

1) נוסח הודאת "ועל הנסים" דחנוכה.

2) שבת כג, ב. טושו"ע או"ח הל' חנוכה סתרע"ו ס"א. שם ס"ג.

3) נדפס בקונטרס בפ"ע (קה"ת, תשי"א), ובאוה"ת חנוכה כרך ה תתקנז, ב ואילך (וראה שם תתריד, א-ב ע"ד מאמר זה).

4) ראה שם סעיף ד (אוה"ת שם תתקסא, ב ואילך).

5) ראה טבול יום פ"ב מ"ה. שבת ה, ב. וש"נ. רמב"ם הל' טומאת אוכלין פ"ח ה"ג (שמן שצף ע"ג יין). רמב"ם הל' שבת פי"ג ה"ד (שמן צף על פני המים).

6) ראה תניא פ"ג – בנוגע לכחות דנפש האלקית. ועד"ז הוא בנוגע לכל הנבראים – ראה בארוכה סה"מ תרכ"ט ע' קמד ואילך. ובכ"מ.

7) צו ח, י-יא. וראה תשא ל, כה-כח. פקודי מ, ט-י. נשא ז, פד. שם, פח.

8) תו"א וישב ד"ה בכ"ה בכסלו (כט, ד ואילך). לקו"ת נשא כט, א ואילך.

9) ד"לא מצינו קטורת ליחיד ולא על מזבח החיצון אלא זו בלבד, והוראת שעה היתה" (פרש"י עה"פ נשא ז, יא – ממנחות נ, סע"א ואילך).

10) בסעיף ה (אוה"ת שם תתקסב, ב ואילך). וראה גם שם סעיף ד (תתקסב, א).

11) כדלקמן בפנים סעיף ט.