בס"ד. ש"פ מקץ, שבת חנוכה ה'תשמ"ח*

186

ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם כו' מסרת גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים כו'1, ומדייק כ"ק מו"ח אדמו"ר במאמרו ד"ה זה (שנאמר לפני חמישים שנה2), הרי עיקר הנס (דחנוכה) הוא הנס דנצחון המלחמה שהי' בכ"ד בכסלו3, ועד שזה הי' גם הסיבה להנס דפך השמן שהי' בכ"ה בכסלו, [כדאיתא בגמרא4 וכשגברו בית חשמונאי ונצחום (אז דוקא) מצאו פך אחד של שמן כו' נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים], ולמה קבעו התחלת ימי חנוכה בכ"ה בכסלו שבו הי' נס הנרות ולא בכ"ד בכסלו.

ויש לומר, דזה שמדייק בהמאמר הטעם על שקבעו חנוכה בכ"ה בכסלו ולא בכ"ד בכסלו, ודלא כהדיוק בכמה דרושים5 (כולל גם דרושים שהתחלתם היא בד"ה זה) מדוע קבעו חנוכה על הנס דפך השמן ולא על הנס דנצחון המלחמה, הוא, כי בדרושים הנ"ל קאי להשיטה6 שהיו"ט דחנוכה נקבע (רק) על נס הנרות7, ולכן מדייק שלכאורה העיקר הוא נצחון המלחמה, ולמה עשו מהטפל עיקר ומהעיקר טפל8. ובמאמר זה קאי להשיטה6 שקביעת היו"ט דחנוכה היא גם מצד הנס דנצחון המלחמה9, ועד שההודאה דועל הנסים היא (בעיקר10) על נס זה [וההודאה על הנס דפך השמן היא על ידי הדלקת נר חנוכה], ולכן הדיוק במאמר זה הוא זה שימי חנוכה [שנקבעו גם על הנס דנצחון המלחמה, ואדרבא, ענין זה הוא (לכאורה) עיקר הנס, ועד שזה


*) יצא לאור בקונטרס חנוכה – תש"נ, "לקראת ימי החנוכה . . עש"ק וערב חנוכה שנת ה'תש"נ".

1) נוסח הודאת "ועל הנסים" דחנוכה.

2) משנת אמירת מאמר זה (תשמ"ח) – ש"פ מקץ ש"ח, צ"ח. נדפס בסה"מ תרח"ץ ע' קעא ואילך.

3) כ"ה דעת המאירי (שבת כא, ב). וברוב המקומות בחסידות (תו"א ס"פ וישב. לקו"ת צו טז, א. מקומות שבהערה 5) מבואר כדיעה זו. וראה לקו"ש ח"ל ע' 206 הערה 22.

4) שבת שם.

5) סה"מ תקס"ג ח"א ע' נז. שערי אורה ד"ה בכ"ה בכסלו פנ"ג (כב, א). סהמ"צ להצ"צ ריש מצות נר חנוכה (דרמ"צ עא, א). ד"ה ואתה ברחמיך הרבים תרפ"ד (סה"מ תרפ"ד ע' קנז) ותרפ"ו (סה"מ תרפ"ו ע' קסד).

6) ע"ד ב' שיטות אלו – ראה בארוכה לקו"ש ח"י ע' 143 ואילך. ח"ל ע' 204 ואילך.

7) כפשטות ל' הש"ס (שבת שם) "מאי חנוכה . . ולא מצאו אלא פך אחד כו' נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים". ובפרש"י שם: "מאי חנוכה – על איזה נס קבעוה".

8) ראה שערי אורה שם. סהמ"צ להצ"צ שם.

9) ופירוש "מאי חנוכה" בשבת שם הוא זה שתיקנו ח' ימי חנוכה (פר"ח לשו"ע או"ח הל' חנוכה ר"ס תרע), או זה שתיקנום לימי הלל והודאה (כי באם היו"ט הי' רק מפני הנס דנצחון המלחמה היו ימי שמחה ולא ימי הלל והודאה) – ראה בארוכה לקו"ש שבהערה 6.

10) בהמאמר דשנת חצר"ת, שבההודאה דועל הנסים "הולך ומונה פרטי עניני נצוח המלחמה . . ואח"כ מבאר ענין הנרות . . מציאת פך השמן וכו'". ולכאורה צריך לומר דבמאמר זה מפרש ש"והדליקו נרות בחצרות קדשך" קאי על נרות המנורה (וראה בארוכה השקו"ט בזה בלקו"ש חכ"ה ע' 236 ואילך). אבל גם לפי פירוש זה – "והדליקו נרות כו'" הוא רק הזכרת כללות המאורע (מבלי לפרט הנס), ועיקר ההודאה דועל הנסים הוא על נצחון המלחמה.