בס"ד. ש"פ ויגש, ה'תשכ"ה*

199

ויגש אליו יהודה גו'1, ובההפטורה דפרשת ויגש נאמר2 קח לך עץ אחד וכתוב עליו ליהודה גו' ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף גו' וקרב אותם אחד אל אחד לך לעץ אחד והיו לאחדים בידך. ולכאורה השייכות דההפטורה להפרשה היא בזה שהתוכן דשניהם הוא חיבור יהודה ויוסף. אבל בפרטיות, בהגשת יהודה ליוסף (בפרשה) מודגש שיוסף הי' נעלה יותר מיהודה, ועד שיוסף הי' מלך על כל אחיו, כולל יהודה, ובההפטורה נאמר3 ועבדי דוד מלך עליהם. [וכמבואר בתו"א4, דיוסף הוא [יסוד] ז"א ויהודה הוא מלכות, ולכן עכשיו יוסף הוא למעלה מיהודה, כי בסדר השתלשלות, ז"א הוא למעלה מהמלכות [ויתירה מזו, ז"א הוא משפיע למלכות. וזהו ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני, דפירוש בי אדוני הוא שביהודה (בי) יומשך השפע מיוסף הצדיק (אדוני)]. ולעתיד לבוא, שאז יתגלה שורש המלכות, שהוא למעלה משורש ז"א, לכן אז יהי' עבדי דוד מלך עליהם]. אבל מזה שגם הפסוק ועבדי דוד מלך עליהם הוא בההפטורה דפרשת ויגש, משמע, שבויגש אליו יהודה ישנה גם המעלה דיהודה לגבי יוסף. אלא שזה שמודגש בגילוי בויגש אליו יהודה הוא המעלה דיוסף לגבי יהודה, ובההפטורה המעלה דיהודה לגבי יוסף.

ב) ויש לקשר זה עם המבואר בדרושי הצ"צ5, דזה שסופי תיבות ויגש אליו יהודה הוא שוה6, כי ענין ויגש אליו יהודה הוא שהמלכות (יהודה) וז"א (יוסף) שניהם שוים. ומבאר, דענין שוה הוא ע"ד מ"ש בלקו"ת7 בפירוש הכתוב8 לעשות הישר בעיני ה', דענין ישר הוא החיבור והיחוד דדעת עליון ודעת תחתון, יחודא עילאה ויחודא תתאה (ששניהם הם בשוה), למהוי אחד באחד9. דיוסף ויהודה כמו שהם מצד עצמם, הם (כמו) שני הפכים. דביוסף (ז"א), שהוא מלמעלה למטה, הוא10 דעת עליון שלמעלה יש ולמטה אין, וביהודה (מלכות), שהוא מלמטה למעלה, הוא10 דעת תחתון שלמטה יש ולמעלה אין, וענין ויגש אליו יהודה הוא החיבור דדעת


*) יצא לאור בקונטרס ה' טבת – תנש"א, "לקראת ש"ק פ' ויגש, יום הבהיר ה' טבת (היום בו "דידן נצח" באופן גלוי לעיני כל העמים (בבית המשפט הפדרלי) בנוגע לספרי וכתבי רבותינו נשיאינו שבספריית ליובאוויטש) . . עש"ק פ' ויגש, שנת ה'תנש"א".

1) ריש פרשתנו (ויגש).

2) יחזקאל לז, טז-יז.

3) שם, כד.

4) פרשתנו מד, א-ב. וראה גם ד"ה זה ה'תשל"ו (לקמן ע' רטו ואילך). וש"נ.

5) אוה"ת פרשתנו שמט, ב.

6) בעל הטורים עה"פ.

7) פ' ראה כג, ד ואילך.

8) ראה יג, יט.

9) לשון הזהר – ח"ב קלה, סע"א.

10) ראה לקו"ת במדבר שבהערה 14 (נעתק לקמן בפנים).