בס"ד. אור ליום ג' פ' ויחי, עשרה בטבת, יהפך לשמחה

220

– בחדרו – ה'תשל"ח*

– הנחה –

יהודה אתה יודוך אחיך וגו'1, ומבאר כ"ק אדמו"ר הזקן בתו"א ריש פרשתנו2, שיהודה הוא על שם הפעם אודה את הוי'3 הוא בחי' הודי' שבכללות נשמות ישראל, ובכדי שהודי' זו תהי' בהתגלות הוא ע"י אחיך, ראובן שמעון ולוי [האחים של יהודה שנולדו לפניו]. וזהו יודוך אחיך, שאחיך [ראובן שמעון ולוי] הם הגורמים ומביאים בחי' ההודי' דיהודה (שתהי' בהתגלות). ומבאר שם, שראובן ושמעון הו"ע ב' פרשיות דק"ש ולוי הו"ע אמת ויציב (שלאחרי ק"ש), ועי"ז באים אח"כ לשמו"ע, בחי' ההודי' והביטול דבחי' יהודה.

ב) והענין הוא (כמבואר בתו"א שם), דהנה ראובן הוא על שם כי ראה גו'4, שמעון על שם כי שמע גו'5. וענינם בעבודת ה' (בכאו"א מישראל), בחי' ראובן הוא שעבודתו לקונו היא לא בבחי' השגה לבד כ"א בבחי' ראי'. והיינו שההתאמתות שלו באלקות היא בוודאות הכי גדולה, בדוגמת אדם שרואה איזה דבר שאין שייך שיהי' אצלו שום ספק בזה, מכיון שהוא עצמו ראה את הדבר6. ועד"ז הוא בעבודת ה', שההתבוננות שלו [ובפרט בענין דהשגחה פרטית7] היא באופן (דהסתכלות8) שהענין מתאמת אצלו כאילו הוא רואה בראי' חושית ממש. ומראי' זו הוא בא לבחי' אהבת הוי', וכמ"ש4 (גבי קריאת שם ראובן) כי ראה גו' כי עתה יאהבני. והו"ע פרשה ראשונה דק"ש, ואהבת את הוי' אלקיך גו'9.

ובחי' שמעון (על שם כי שמע גו') הוא שהעבודה שלו היא בבחי' שמיעה והשגה לבד ולא בבחי' ראי'. ומכיון שאז הוא עדיין בבחי' ריחוק [בדוגמת אדם


*) יצא לאור בקונטרס עשרה בטבת – ה'תשל"ח, "טו טבת ה'תשל"ח".

1) ויחי מט, ח.

2) ד"ה זה (מה, א ואילך). וראה הגהות וביאורי הצ"צ באוה"ת (שסא, ב ואילך. תתקצז, א ואילך. תתשלח, ב ואילך). ד"ה זה תרפ"ח [סה"מ תרפ"ח ע' מח ואילך].

3) ויצא כט, לה.

4) שם כט, לב.

5) שם כט, לג.

6) ראה אוה"ת וירא קד, א. ד"ה פדה בשלום תשי"ג [תורת מנחם – התוועדויות ח"ז ע' 199 ואילך]. לקו"ש ח"ו ע' 121. וראה גם ד"ה כל מאמינים תרס"ג [סה"מ תרס"ג (הוצאת תשנ"ד) ע' יב ואילך]. כי חלק תש"ט [סה"מ תש"ט ע' מד ואילך]. ולהעיר ג"כ מאגה"ק סי"ט.

7) מכיון שענין זה רואים במוחש (ראה סה"ש תש"ג ע' 119 החילוק שבין ההתבוננות בענין יש מאין לההתבוננות בהשגחה פרטית).

8) ראה בארוכה ד"ה יהודה אתה תרפ"ח [סה"מ תרפ"ח שם]. וראה גם תו"א (מה, א), שענין ראובן הוא "לאסתכלא ביקרא דמלכא".

9) ואתחנן ו, ה.