בס"ד. כ"ד טבת*, ג' פ' וארא, תשל"ב**

238

וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני הוי', ומסיים לכן אמור לבני ישראל אני הוי'1. וידוע הדיוקים בזה מבעל ההילולא2, מהו החידוש באני ה' שבזה מתחיל הדבור וכמו שמבאר וממשיך בכתוב (החידוש באני הוי') שהגם שוארא (גם) אל אברהם אל יצחק ואל יעקב הי' זה רק בא-ל שדי אבל שמי הוי' לא נודעתי להם. גם צריך להבין בכללות תוכן הענין דוארא אל אברהם גו' ושמי הוי' לא נודעתי להם, שמצד אחד מורה זה על העילוי והחידוש שבמשה לגבי האבות, שדוקא בימי משה נתגלה שמי הוי', משא"כ להאבות לא נתגלה הידיעה וההשגה בשמי הוי', וביחד עם זה איתא במדרש3 על פסוק וענין זה (הובא בפרש"י עה"ת) שאמר הקב"ה חבל על דאבדין ולא משתכחין שוארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב כו' ולא הרהרו אחר מדותי ואתה אמרת כו', שלכאורה הרי זה שני ענינים הפכיים. ועד"ז צריך להבין במשארז"ל4 (הובא בד"ה החודש הזה לכם, ה'ש"ת5) בנוגע למשה כל השביעין חביבין, דיש בזה דבר והיפוכו, דכשאומר שהשביעין חביבין הרי זה חביבות יותר מכל אלו שקדמו לו, וביחד עם זה, הרי מזה שאומרים שחביבותו של משה הוא להיותו שביעי, הרי מובן מזה (וכמבואר בד"ה הנ"ל) שחביבותו הוא מצד זה שהוא שביעי לראשון. ובפרט לפי דברי המדרש6, המובא בהמאמר (שם), דבשעה שביקש משה ענין ששייך לגדולים אמר לו הקב"ה במקום גדולים אל תעמוד, שובמקום גדולים קאי על אברהם.

ויובן בהקדים, דהנה ידוע המאמר של בעל ההילולא, בתו"א פ' שמות7, וגם באחד הביכלאַך שיצאו לאחרונה לחירות מן השבי' ד"ה להבין הביאור במרז"ל


*) יום ההילולא דכ"ק אדמו"ר הזקן.

וז"ל כ"ק אדמו"ר הצ"צ (נדפס בסיום ה"פסקי דינים" שלו – ברוקלין ה'תשל"ב): "במוש"ק דשמות כ"ג אור לכ"ד טבת כחצות שעה י"א נשבה ארון הקדש מאור ישראל משיח ה' ונתבקש כו'". דיוק ג' לשונות אלו – ארון הקדש, מאור ישראל, משיח ה' – (בינה, חכמה, כתר) נתבאר בארוכה בההתועדות (וראה לקו"ש חט"ז ע' 33 הערה 3).

**) יצא לאור לקראת כ"ד טבת ה'תשל"ד . . "כ"ג טבת, ה'תשל"ד" (בהוספת מכתב* בקשר לל"ג בעומר, הילולא דרשב"י**).

1) ר"פ וארא.

2) ראה גם מאמרי אדמו"ר הזקן פרשיות ח"א ע' רכח. רלג.

3) סנהדרין קא, א.

4) ויק"ר פכ"ט, יא.

5) סה"מ ה'ש"ת ע' 29.

6) דב"ר פ"ב, ז.

7) בתחילתו.

*) נדפס לאח"ז בלקו"ש ח"ז ע' 341.

**) ראה לקוטי לוי"צ אגרות-קודש (ע' רמט ואילך) – ע"ד הילולא דאדמו"ר הזקן ודרשב"י, כ"ד טבת וכו'.