בס"ד. יום ו' ערב שבת קודש פ' בא, יו"ד שבט, אחרי חצות, תש"ל*

251

– סיום כתיבת ספר תורה לקבלת פני משיח צדקנו –

– שעורר בזה והותחל בכתיבתה – בפני כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו –

להבין ענין כתיבת ספר תורה, כמ"ש ברמב"ם1 שמצות עשה על כל איש ואיש2 מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו3 שנאמר4 ועתה כתבו לכם את השירה5, והמלך מצוה עליו לכתוב ספר תורה אחד לעצמו לשם המלך יתר על ספר שיהי' לו כשהוא הדיוט שנאמר6 והי' כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת וגו' והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו גו'7. והראשון שכתב ספר תורה הי' זה משה רבינו, שהוא הרעיא מהימנא של כל ישראל8, ואתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא9, וסיים אותה בערב שבת קודש, כמבואר בכ"מ10 – הנה כותב בזה כ"ק אדמו"ר הצ"צ11, שענין כתיבת ספר תורה יובן ע"פ מה שמבאר כ"ק אדמו"ר הזקן בענין ויכתוב משה, וכדלקמן.

ב) והנה כתיב12 אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים, ומדייק בזה כ"ק אדמו"ר הזקן בדרושי אלה מסעי13, שצלה"ב לשון אלה מסעי שהוא

252

לשון רבים, ומסיים אשר יצאו מארץ מצרים, והרי מארץ מצרים הוא רק יציאה ונסיעה ראשונה (שנסעו מרעמסס לסוכות). ומבאר בזה14, שכל המ"ב מסעות עד חנייתם מעבר לירדן יריחו, בארץ הקודש תבנה ותכונן במהרה בימינו ע"י משיח צדקנו, הכל נקרא אשר יצאו מארץ מצרים. וע"ז אומר15 ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם גו' ואלה מסעיהם למוצאיהם. ומדייק בזה כ"ק אדמו"ר הזקן16, דצריך להבין למה גבי ויכתוב משה הקדים מוצאיהם למסעיהם (ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם) ואח"כ הפך הסדר ואמר ואלה מסעיהם למוצאיהם. ומבאר, ע"פ הידוע דתכלית כוונת ירידת הנשמה בגוף, שהנשמה ירדה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא17, שהו"ע מצרים דעולם, או עכ"פ מצרים דקדושה18, הוא צורך עלי'. והעלי' היא לדרגא שלמעלה מהמקום שממנו ירדה, כמבואר בכ"מ19, שדוקא בזה מובן למה היתה הירידה, כי ע"י הירידה היא מגעת לדרגא שלמעלה ממקום ירידתה. וזהו ואלה מסעיהם למוצאיהם, העלי' מלמטה למעלה, לבחינת מוצאיהם20. וההקדמה והנתינת כח ע"ז הוא ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם, היינו21 שמשה [הרעיא מהימנא, הרועה נאמן של  כל ישראל בכל הדורות] כתב (וכתיבה ענינה המשכה22) והמשיך מבחינת מוצאיהם, מקור נשמות ישראל, למסעיהם, בחינת הנשמה המלובשת בגוף. ואומר בזה מוצאיהם (ולא – יציאתם וכיו"ב), שענינו הוא כמו מוצא23, שהענין שנמשך ממנו הוא כאילו בדרך ממילא. כי מוצאיהם היא דרגא כזו שאין שייך לומר עלי' שממנה נשפע איזה ענין ונעשה בה שינוי, כ"א מוצא, בדרך ממילא24. ומ"מ, משם דוקא נמשך הענין למטה, כמ"ש25 ויפח באפיו נשמת חיים, ומאן דנפח מתוכי' נפח מתוכיותו ומפנימיותו26. ויתירה מזו, דבענין ויכתוב (משה) נכלל גם ענין

253

החתימה, כדאיתא בגמרא27 בפירוש וכתב לה ספר גו'28, שלדעת ר' מאיר [שנקרא כן ע"ש שהוא מאיר עיני חכמים בהלכה29] וכתב פירושו וחתם30. היינו, שמשה פעל ענין הכתיבה והחתימה דבחינת מוצאיהם למסעיהם. ועי"ז הי' אפשר להיות אח"כ והי' בפועל ואלה מסעיהם למוצאיהם, העלי' מלמטה למעלה, כנ"ל.

ג) וביאור הענין הוא (כמבואר בדרושים הנ"ל), דהנה איתא בזהר31 שתיקון השביעי שבי"ג תיקוני דיקנא הוא תיקון ואמת. דאף שכל הי"ג תיקוני דיקנא נמשכים מלמעלה מסדר ההשתלשלות לגמרי, שלכן י"ג מדות הרחמים הם מתקנים כל הפגמים, כמבואר באגה"ת32, מ"מ ה"ה נקראים תיקוני דיקנא, שערות דדיקנא. דענין השערה הוא33, דעם היות שיניקתה הוא מהמוחין שבתוך הגולגולת, מ"מ אופן המשכת החיות בהשערה הוא ע"י הפסק עצם הגולגולת, שזהו"ע צמצום עצום ביותר, ועד שאם יחתוך האדם שער ראשו לא ירגיש כאב כלל. והדוגמא מזה יובן למעלה, דאע"פ שההמשכה שבבחינת שערות דדיקנא היא למעלה מעלה מסדר ההשתלשלות, מ"מ אופן ההמשכה הוא בבחינת הארה בלבד שבא ע"י צמצום גדול הנקרא בשם שערות. משא"כ בתיקון השביעי די"ג תיקוני דיקנא, שהוא תיקון ואמת, בו נמשך ומתגלה האור שלא ע"י צמצום דבחינת שערות. אשר דוגמתו בהאדם למטה הוא חלק הפנים הפנוי משערות, כמבואר בזהר34. ועוד זאת, שעז"נ חכמת אדם תאיר פניו35, דבמאור פניו של האדם ניכר החידוש של ההמשכה החדשה מבחינת החכמה, וכמו ר' אבהו36 שצהבו פניו מפני שמצא תוספתא חדתא37. והשינוי שבפניו הוא באופן שגלוי לכל, וכדאיתא בגמרא38 גבי ר' יהודה שאפילו האינו-יהודי הכיר בו שהיו פניו צהובין, מפני שחכמת אדם תאיר פניו. וזהו מהחילוקים שבין ההמשכה שבשערות לההמשכה שבפנים, דאע"פ שהשערות נמשכים מהמוחין שבראש, וגם לאחר זה הן מקבלות חיות מהמוחין שבראש, ועד שעי"ז הן צומחות וגודלות, בכ"ז, מה שנראה ונגלה הם רק השערות לבד, והחיות שבתוכן אינו ניכר בהן, ועד שגם זה שהן מקבלות חיות ג"ז אינו ניכר בהן. משא"כ ההמשכה שבפנים דחכמת אדם תאיר פניו, הרי בפניו ניכרת החכמה. וזהו מה שתיקון הז' נקרא ואמת,

254

דענין האמת הוא שאין בו שינויים39, כי החידוש (העילוי) דתיקון זה הוא שאינו משתנה (מתעלם) ע"י ההמשכה, שגם בהיותו נמשך הוא מאיר בגלוי.

ואולי י"ל, דזה שתיקון הז' נקרא ואמת (דענין האמת הוא שאינו משתנה) הוא גם מצד שרשו, דהבחינה שממנה באה ההמשכה דתיקון הז' היא אני הוי' לא שניתי40.

ד) והנה ע"פ הידוע41 שכל הגבוה גבוה ביותר נמשך למטה מטה ביותר, מובן, דתיקון השביעי, תיקון ואמת, נמשך בעיקר למטה. והענין הוא, דהנה אמיתית הענין דאני הוי' לא שניתי הוא בעצמותו ומהותו ית' שמציאותו42 הוא מעצמותו ואינו עלול מאיזה עילה שקדמה לו ח"ו. כי בהגילויים43, שקדמה להם עילה וסיבה, אין לומר אמיתית הענין דלא שניתי, וזה גופא שקדמה להם עילה וסיבה, הרי זה שינוי, שהרי ישנו שינוי בין לפני שנמשכה מהעילה וסיבה, ובעת שנמשכה מהעילה וסיבה, ולאחר שנמשכה מהעילה וסיבה. משא"כ בעצמותו ומהותו ית' שאינו עלול מאיזה עילה שקדמה לו ח"ו, הרי אין בו שום שינויים ח"ו, אמיתית הענין דאני הוי' לא שניתי. וענין זה נמשך בעיקר למטה, וכמו שמבאר כ"ק אדמו"ר האמצעי44, דזה שהיש דלמטה מרגיש שמציאותו מעצמותו, ובהרגשתו לא קדמה לו עילה וסיבה, הוא מפני ששרשו הוא מעצמותו ומהותו ית' שמציאותו הוא מעצמותו ואינו עלול מאיזה עילה שקדמה לו ח"ו, דאמיתית המציאות דיש הנברא הוא יש האמיתי. וכמבואר בארוכה בד"ה מי כמוכה לכ"ק אדמו"ר מהר"ש45

[אשר, כפי שגילה כ"ק מו"ח אדמו"ר46 – לכל אחד מהרביים היו מאמרים קבועים אשר פעם בשתים או בשלש שנים היו חוזרים עליהם ברבים, ואחד ממאמרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש אלה – הי' ד"ה מי כמוכה],

ועד"ז מבואר ג"כ בהמשך מים רבים שלו47 בענין אין עוד מלבדו48 [נוסף על המבואר

255

שם49 בענין הגדול הגבור כו'50 (ואמרז"ל51 הגדולה52 זו מעשה בראשית) המבואר בשער היחוד והאמונה53, שזה בא בהמשך להמבואר שם בתחלת ההמשך, דאע"פ שהנשמה יורדת למקום שישנם מים רבים ונהרות המבלבלים, הרי אעפ"כ מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה54, הנה נוסף לזה מבואר שם55], דאף שהעולם הוא מציאות, בכ"ז אמיתית ענינו הוא אלקות, ודוקא למטה נראה ענין זה, כמבואר שם בארוכה. ועד"ז מבואר במאמרי כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע56 שדוקא למטה בעוה"ז נראה ונגלה איך שאין ערוך לך, ועי"ז אנו יודעים שגם העולמות העליונים הם בבחי' אין ערוך לגבי העצמות. ועד"ז הוא גם בענין איך עוד מלבדו.

ה) והנה אמיתית הענין שהיש הנברא אמיתית מציאותו הוא יש האמיתי, עצמותו ית', קאי על נשמות ישראל כמו שהם למטה, שהרי דוקא עליהם שייך לומר התואר דיש (כי הם בבחי' מציאות), משא"כ אוה"ע וכו' אינם בבחי' מציאות57, כי כל ענינם הוא רק מה שהם טפלים לנש"י58 (כמבואר בכ"מ), ומה שאומרים דהיש הנברא הוא יש האמיתי, קאי על נשמות ישראל למטה ששרשם בעצמותו ית'. ואף שכל הנמצאים לא נמצאו אלא מאמיתת המצאו (וזהו יסוד היסודות ועמוד החכמות כו')59, בכ"ז, הנשמות הם חלק אלוקה ממעל ממש60, וידועה תורת הבעש"ט61 שכשאתה תופס במקצת מן העצם אתה תופס בכולו. ובזה יובן גם זה שבהיות הנשמה למטה הנה אַ איד ניט ער וויל און ניט ער קען זיין אָפּגעריסן פון געטליכקייט ח"ו62, כי גם כמו שהוא נמצא למטה הרי באמיתת מציאותו נרגש בו כביכול אמיתית המציאות דעצמותו ומהותו ית' שמציאותו הוא מעצמותו ואינו עלול מאיזה עילה שקדמה לו ח"ו.

ו) וזהו ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם ואלה מסעיהם למוצאיהם, שמשה רבינו המשיך בחינת עצמותו ומהותו ית' (מוצאיהם) בהנשמה למטה

256

(מסעיהם), ועי"ז נעשה אח"כ עליית הנשמה, ואלה מסעיהם למוצאיהם. וכמבואר בארוכה במאמרי יום ההילולא דיו"ד שבט63 (ובפרט בפרק העשרים שבו64) בענין ירידת הנשמה, דלהיות שהנשמה ירדה למטה מטה, בגוף ונה"ט, לכן, בכדי שתוכל לעמוד בכל הנסיונות, ותמלא שליחותה ותפקידה, צריכה היא למדת הנצחון דוקא, ומדת הנצחון מביאה המשכת והתגלות אוצר העליון שהוא גילוי פנימיות ועצמות אין סוף ב"ה. ויתירה מזו, דע"י עבודת האדם נעשה עילוי, כביכול, גם למעלה. וכידוע תורת הרב המגיד65 בפי' המשנה66 דע מה למעלה ממך, פי' דע כל מה שלמעלה, בפרצופים וספירות העליונות, הכל הוא ממך, שתלוי בעבודת האדם. ובפרטיות יותר, מבואר בתורתו67 עה"פ68 עשה לך שתי חצוצרות כסף [שזה נאמר במשה רבינו רעיא מהימנא], חצוצרות הוא שתי חצאי צורות, שע"י עבודת האדם למטה הרי הוא פועל שלימות למעלה כביכול שתהי' צורה שלימה.

ז) והנה המשכת בחינת ואמת, תיקון הז', ע"י התיקוני דיקנא, ואח"כ ע"י העשר ספירות דאצילות וכל סדר ההשתלשלות עד לעולם הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו69, הוא ע"י התורה, וכמארז"ל70 אין אמת אלא תורה. והנה על התורה נאמר71 הלא כה דברי כאש, ודרשו רז"ל72 מה אש אינו מקבל טומאה אף דברי תורה אינן מקבלין טומאה, היינו, שהתורה נמשכת בכל מקום, גם למטה מטה. ולא זו בלבד שהתורה נמשכת גם למטה מטה, אלא עוד זאת, שגם בהיותה למטה הרי היא כמו שהיא למעלה, באופן דכה דברי כאש. שזהו בחינת אמת, שענינה הוא כדאיתא בירושלמי73 [בפי' חותמו של הקב"ה אמת], שאל"ף הוא תחילת כל האותיות, ותי"ו סוף כל האותיות, ומ"ם אמצעיתם, ואין בזה שינויים כלל, שזהו"ע אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי (גם באמצעיתא) אין אלקים74. ולכן ע"י התורה (שהיא אמת) נמשכת בחי' ואמת, תיקון הז', לעוה"ז התחתון שאין תחתון למטה ממנו.

ח) וזהו ויכתוב משה גו', שקאי על ענין התורה, דענינו של משה הוא (כמבואר בלקוטי תורה) ענין התורה, משה קיבל תורה כו'75, ונקראת על שמו,

257

כמ"ש76 זכרו תורת משה עבדי, הנה ע"י התורה המשיך בחינה זו, ואמת, מי"ג תיקוני דיקנא (י"ג מדות הרחמים), מרצון העליון ב"ה, עד למטה מטה, ועד לאופן דכתיבה (ויכתוב) בדיו על הקלף. והיינו, דאף שכתיבת דבר שכל בכלל, ועאכו"כ חכמתו של הקב"ה, היא ירידה גדולה77, וצריך להיות כו"כ צמצומים עד שיומשך בדיו על הספר כ"ב אותיות התורה, כמבואר בתניא78, בכ"ז לא נשתנה כאן ע"י המשכתה, ונמשכת בחינה זו עד לעולם הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו. וזהו גם שבויכתוב (משה) נכלל (לדעת ר' מאיר) גם ענין החתימה, כנ"ל.

ובענין החותם ישנם ב' ענינים. ענין הא', שהוא נחתם על הדבר לבל ישונה79, בחינת אני הוי' לא שניתי [וענין זה ישנו גם בכאו"א מישראל, דזהו מ"ש80 אני הוי' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם, שאחד הפירושים בזה הוא81, דמכיון שאני הוי' לא שניתי לכן גם אתם בני יעקב לא כליתם]. וענין הב' שבחותם הוא82, דלא זו בלבד שאינו עצם האדם, כ"א שם וסימן בלבד להאדם (שהשם אין לו ערך לגבי עצמיות דבעל השם), הנה עוד זאת שכשחותמין בחותם על השעוה, הרי הוא נפרד ונבדל ממנו. שהנמשל מזה בעולמות הם עולמות בי"ע, דלאו איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון83, ובפרט עולם העשי' שאין למטה ממנו. והיינו, שבחינת אני הוי' לא שניתי (מוצאיהם), ענין הא' דחותם, נמשך ונחתם למטה מטה (מסעיהם), וכן ענין הב' שבחותם. וכ"ז נעשה ע"י ויכתוב משה, ע"י משה רבינו רעיא מהימנא.

ט) וזהו ענין מצות כתיבת ספר תורה, שע"ז כותב כ"ק אדמו"ר הצ"צ שהוא כענין ויכתוב משה גו', כנ"ל, כי בכל אחד ואחד מישראל ישנה בחינת משה שבו84 [וכמ"ש85 ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה, והקשה על זה בגמרא86, אטו יראת שמים מילתא זוטרתא היא (ובפרט שאח"כ מפרט בכתוב כו"כ פרטים87, ועד לדרשת חז"ל88 אל תקרי מה אלא מאה, שהוא תכלית השלימות89,

258

עשר כלול מעשר90, וגם כמבואר בכ"מ91 שיש מאה אותיות בפסוק זה), ומתרץ, אין לגבי משה מילתא זוטרתא היא, דמכיון שבכאו"א מישראל ישנה בחינת משה, לכן יראה היא מילתא זוטרתא אצל כאו"א92]. ומכיון שבכאו"א מישראל ישנה בחינת משה שבו, לכן, ביכלתו להמשיך ע"י כתיבת ס"ת בחינת ואמת כמו שהוא באמיתית המציאות [כמ"ש ברמב"ם93 שהוא לבדו האמת ואין לאחר אמת כאמיתתו], ולהמשיכה עד למטה מטה, ובאופן דחכמת אדם תאיר פניו, שכל העולם כולו יכיר בו שמצא תוספתא חדתא. ונמשך גם בכתיבה, בדיו על הקלף, שהקלף הוא קלף של בהמה (ובע"ח) והדיו נעשה מצומח ודומם, ומכל זה נעשה ספר תורה שלימה, ועד לעיני כל ישראל94.

ויש לומר בדרך אפשר, דזהו מה שכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורינו התחיל בכתיבת הספר תורה (ואנחנו זכינו לסיימה), כי ארז"ל95 משה הוא גואל ראשון הוא גואל אחרון, שלכן שילה, שקאי על משיח96, הוא בגימטריא משה97, וכשמצרפים אחד98 לשילה ה"ז בגימטריא משיח, כמבואר בשיחה הידועה מכ"ק מו"ח אדמו"ר99. דהיינו, שכאשר ממשיכים בחינת אחד, שיאיר הא', אלופו של עולם, בהח' והד', שהם ז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם100, ובאופן גלוי (דכמו שאני נכתב כך אני נקרא101), ה"ז גילוי המשיח. ולכן כמו שענינו של משה הו"ע כתיבת ס"ת, כנ"ל בארוכה, י"ל שעד"ז הוא גם ענינו של משיח. ויש להוסיף בזה, דהנה משיח צדקנו נקרא מלך המשיח102, כמ"ש103 ועבדי דוד מלך עליהם, ובס"ת של מלך נאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו, והרי דרשו רז"ל104 עה"פ105 למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, ימי חייך הימים כל ימי חייך להביא הלילות106, וחכמים אומרים ימי חייך העולם הזה כל ימי חייך להביא לימות המשיח, עוה"ז ועוה"ב, שמזה מובן גם בנוגע למה שנאמר בו וקרא בו כל ימי חייו, שקאי גם על ימות המשיח.

259

י) והנה במעשה הרי כבר סיימנו את הספר תורה, שכ"ק מו"ח אדמו"ר קרא לו ס"ת של משיח, ואינו רק מחוסר זמן, ובקרוב ממש נזכה לביאת משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, ואז יהי' גילוי תורתו של משיח. דאע"פ שג"ז כבר ניתן למשה מסיני בעת מתן תורה, כי מתן תורה לא יהי' עוד הפעם, כמבואר בכ"מ107, הרי במ"ת הי' זה בהעלם, ולעתיד לבוא יהי' גילוי תורתו של משיח, ישקני מנשיקות פיהו108. וההכנה לזה היא, טועמי' חיים זכו בערב שבת קודש אחר חצות דהשיתא109 אלפי שני דהוה עלמא110, שאז הי' כ"ק מו"ח אדמו"ר, לאחרי גילוי האריז"ל, ואח"כ גילוי הבעש"ט והה"מ, ואח"כ גילוי כ"ק אדמו"ר הזקן וממלאי מקומו עד לכ"ק מו"ח אדמו"ר, שכל זה הוא ההכנה וההקדמה והכלי אשר, בקרוב ממש, כשכאו"א ישלים את עניניו, נזכה שתתגלה בפועל הנתינת כח של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורינו, ויקויים תקותו ורצונו, שעם ספר תורה זה נצא לקבל פני משיח צדקנו, ובשמחה ובטוב לבב, ושמחת עולם על ראשם111, ובאופן דבנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו112, בקרוב ממש, וגם בלשון תרגום, בעגלא דידן113.

**********

260

– הוספה

סקירה קצרה ע"ד ספר התורה לקבלת פני משיח צדקנו

ע"ד כתיבת ספר תורה זו הודיע כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע בהתוועדות ליל שמחת תורה (קודם הקפות) ה'תש"ב. וז"ל1

"מיט דער הילף פון השי"ת און אין דעם זכות פון מיינע אבות הקדושים זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, האָב איך זוכה געווען צו דעם געדאַנק פון ווערן, בל"נ, אַ שליח לטובת ולזכות פון כלל ישראל און שרייבן אַ ספּעציעלע ספר תורה – "קבלת פני משיח ספר תורה" – אויף מקבל זיין משיח צדקנו במהרה בימינו, מיט איהר".

ובאגרת ב' אייר תש"ב2

"עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות, יתברך ויתעלה, בזכות הוד כבוד קדושת אבותינו רבותינו הקדושים זצוקללה"ה סיבב סיבה טובה לזכותני בשליחות מצוה רמה ונשאה, להתעורר ולעורר לאלתר לתשובה ולהכין עצמנו לאלתר לגאולה ולכתוב ספר תורה ביחוד לקבלת פני משיח צדקנו, והי' דבר כתיבת ספר התורה כמוס עמדי לעשות הדבר באופן פרטי, אמנם בסעודת שמחת תורה בשיחתנו במעלת אהבת ישראל . . עלה בדעתי האם צדקתי במשפטי לכסות על האמת ולמנוע רבים ושלמים התמימים מלהשתתף בזכות הגדולה והקדושה . . החלטתי להודיע ברבים כי בעזרתו ית' הנני מתעתד לכתוב ספר-תורה ביחוד בשביל קבלת פני משיח צדקנו, בב"א".

ובאגרת כ"ד טבת תש"ג3

"כשהיינו מסובים בסעודת יו"ט בימי החג, בנוכחות ידידינו אנ"ש שי', דברנו על אודות חבלי משיח וביאת משיח צדקנו בקרוב ממש, ובתוך הדברים אמרתי אשר בדעתי לכתוב בעזה"י ס"ת . . ביחוד בשביל לקבל פני משיח צדקנו בקרוב ממש, ומפני אהבת ישראל הנה כל החפץ להשתתף בכתיבת אותיות הרשות בידו".

התחלת הכתיבה נועדה לכ' מרחשון, יום הולדת כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, כפי שנמסר ב"הקריאה והקדושה"4, ובמכתב כללי מהמזכירות של רבינו. ואז היתה אמורה להיות התחלת הכתיבה בפרסום, שלכן נתפרסם תאריך ההתחלה. אך לפועל נדחה לב' אייר, ככתוב באגרת ב' אייר הנ"ל

"לסיבות מסיבות שונות נתאחרה האפשרות להתחיל בעזה"י בכתיבת הס"ת, והיום בשני לחודש אייר – תפארת שבתפארת – יום הולדת הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק מוהר"ש זצוקללה"ה נבג"ם זי"ע הנה עלה הגורל להתחיל בכתיבת הספר תורה לזכותם של כלל ישראל בגשמיות וברוחניות".

ואכן באותו יום התחילה כתיבת ספר- התורה בחשאי, כאמור במודעה מיוחדת, מטעם "ועד ספר תורה לקבלת פני משיח"5, ב"הקריאה והקדושה"6: פאָרגעקומען לויט

261

דעם רבי'נס (שליט"א) [נ"ע] וואונש אָהן פרסום7.

כתיבת ספר-התורה היתה ע"ג קלף מיוחד של עור שחוטות וכשרות8. ועוד רצה כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע שהקלף יהי' מעובד בארה"ק, ופנה בבקשה זו במברק למוה"ר שלמה יהודה ליב אליעזרוב9. ובאגרת מפורטת יותר אליו, בב' מ"ח10

"שלחתי תלגרמה לידידי שי' על אודות השגת קלף מעורות שחוטות וכשרות מעובדים לשמה – במדת ששה טפחים – בשביל לכתוב בעזה"י ספר תורה לקבל בה את פני משיח צדקנו בקרוב ממש".

אמנם בג' כסלו כותב לו שוב11

"אדות הקלף להס"ת הנה יעלה ביוקר ולכן בדעתנו לעשות זאת פה".

את הקלף אמנם השיגו בארה"ב, על אף הקשיים בהשגת קלף באותה שעה, כי רוב העורות נלקחו באותה שעה ע"י הממשלה (עבור צרכי המלחמה). ולאחר התחלת הכתיבה פנה בנד"ז, בו' אייר תש"ב, למוה"ר אלי' נחום שי' שקליאר12

"בזה הנני למלאות את ידו להתענין אדות העורות הדרושים לעיבוד הקלף בשביל הס"ת שכותבים בעזה"י ביחוד בשביל קבלת פני משיח צדקנו בב"א, שיהיו משחוטות וכשרות ויואילו להשגיח על זה בדיוק, והשי"ת יזכנו לקבל פני משיח צדקנו בב"א בחסד וברחמים".

כל ההוצאות בקנין הקלף ושכר הסופר (הרה"ח שמרי' פאַקטאָר ע"ה), הכל הי' על חשבונו הפרטי של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, והנדבות שנדבו עבור זה מסר לקופת ה"מרכז לעניני חנוך" וקופת "מחנה ישראל"13.

את ספר התורה התחילו וכתבו אז, אך סיומה התעכב שנים רבות.

***

בהתוועדות ש"פ וארא, ג' שבט, ה'תש"ל הודיע כ"ק אדמו"ר שליט"א ע"ד סיומה בימים הקרובים. וז"ל בהשיחה שנאמרה בעת סיומה

"מטעמים מובנים האָט מען געוואָלט, אַז דער סיום פון דער ספר תורה וואָס כ"ק מו"ח אדמו"ר האָט אָנגעהויבן שרייבן – זאָל זיין בסיום תקופת עשרים שנה פון זיין הסתלקות.

און ווי ער זאָגט אין ירושלמי14 וועגן שמשון [וואָס "שמשון על שמו של הקב"ה נקרא שנאמר15 כי שמש ומגן ה' אלקים"16, און דוקא ווי הקב"ה איז "שמש", אן דעם מגן17]: "כתוב אחד אומר וישפוט את ישראל ארבעים שנה18 וכתוב אחד19 אומר והוא שפט את ישראל עשרים שנה כו' מלמד שהיו הפלשתים יראים ממנו כ' שנה לאחרי מותו כדרך שהיו יראים ממנו כ' שנה בחייו"20.

און דערפאַר איז דער סיום אויך לאחרי

262

חצות היום, וואָס דאָס איז בסמיכות הכי אפשרית צו יו"ד שבט, וואָס בקביעות שנה זו איז עס חל בשבת קודש (כבשנת ההסתלקות).

ואכן ביום ו' ערב שבת קודש פ' בא, יו"ד שבט, אחר חצות, ה'תש"ל, סיימוה בסעודה חגיגית.

לאחר שיחה קצרה מאת כ"ק אדמו"ר שליט"א, קריאת פסוקי "למנצח יענך" ע"י הרר"ש הלוי לויטין ע"ה ועניית הקהל פסוק אחר פסוק, וניגוני רבותינו – סוימה כתיבת ספר-התורה.

ולאחר אמירת פסוקי "אתה הראת"21, ניגון "פרזות תשב ירושלים", גלילת ספר- התורה לבישת ה"כתר"22 ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, נשיאת ספר-התורה לארון הקודש תחת חופה ובלוית נרות – ברך כ"ק אדמו"ר שליט"א ברכת "שהחיינו" בקול, ואכל פרי חדש.

אח"כ אמר מאמר ד"ה "להבין ענין כתיבת ספר תורה", הנדפס בזה, ושיחה קצרה.

ויהי רצון שתקויים תקוותו ורצונו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, שעם ספר תורה זה נצא לקבל פני משיח צדקנו, בקרוב ממש, בעגלא דידן, "נאַו"!

**********


*) יצא לאור "בסמיכות לחה"ש זמן מ"ת . . נאמר בקשר עם סיום כתיבת ספר תורה לקבלת פני משיח צדקנו, ביום ו' ערב שבת קודש פ' בא, יו"ד שבט, אחר חצות ה'תש"ל – בתור הוספה באה סקירה קצרה ע"ד ספר התורה לקבלת פני משיח צדקנו [נדפסה לקמן ע' רס ואילך]* . . ימי הגבלה, סיון ה'תשמ"ו".

1) הל' (תפילין ומזוזה ו)ס"ת פ"ז ה"א. וראה בארוכה לקו"ש חכ"ג שיחה א' לחג השבועות (ע' 17 ואילך). חכ"ד שיחה ב' לפ' וילך (ע' 207 ואילך).

2) כ"ה ברמב"ם שם. ובשו"ע יו"ד ר"ס ער "כל איש" (פעם אחת). ואכ"מ.

3) בשו"ע שם: לכתוב לו ספר תורה.

4) וילך לא, יט.

5) כן הוא ברמב"ם שם (תיבת "ועתה" ובהשמטת תיבת "הזאת"). אבל מההמשך "כלומר כתבו לכם תורה שיש בה שירה זו", משמע לכאו' שזוהי השמטת הדפוס וצ"ל גם תיבת "הזאת". ובפרט שכ"כ במנין המצות בריש ספר היד (מ"ע י"ז) "כתבו לכם את השירה הזאת", ובסהמ"צ מ"ע יח. וראה צפע"נ לרמב"ם שם.

6) שופטים יז, יח-יט.

7) רמב"ם שם ה"ב. וראה גם רמב"ם הל' מלכים פ"ג ה"א.

8) ראה תניא רפמ"ב.

9) תקו"ז תס"ט (קיד, א). וראה שם קיב, רע"א.

10) כי פטירת משה (בז' באדר) היתה במנחת שבת (זח"ב פח, סע"ב. קנו, א. טור או"ח סרצ"ב (בשם ר' שר שלום גאון)**. שו"ע אדה"ז שם ס"ה. ועוד), ועפ"ז צ"ל שסיים את כתיבת הס"ת בערב שבת קודש, ו' אדר (תוד"ה מכאן – מנחות ל, א). – נתבאר בארוכה בשיחת ש"פ פקודי, ו' אדר שני תש"ל.

11) באור התורה וילך ע' א'תנז.

12) מסעי לג, א.

13) בלקוטי תורה רד"ה אלה מסעי הב' (פח, ג). וראה גם אוה"ת מסעי שם ע' א'שנב. שם ס"ע א'שנז.

*) מאמר זה נדפס גם בקונטרס סיום והכנסת ספר תורה וכ"ק אדמו"ר שליט"א חילקו בידו הק' לכאו"א מאנשים נשים וטף באור ליום ג' כ"ח מרחשון תשנ"ב.

**) בטור שם כתב, "יש מדרשים שמוכיחים שלא מת באותה שעה" (ראה ב"ח שם ד"ה ומ"ש), אבל בשו"ע אדה"ז שם הובא שמשה מת בשבת – ולא הזכיר חולק בדבר. – שקו"ט בכל הנ"ל: שאילת יעב"ץ ח"א סל"ג. חת"ס ח"ו סכ"ט. ס' נפש חי' (להרב ראובן מרגליות) סרצ"ב. מקור חסד (להנ"ל) לס' חסידים סשנ"ו. וראה גם ס' עשרה מאמרות מאמר חיקור דין ח"ב פי"ג.

14) בלקו"ת שם פט, א. וראה גם שם צא, א. אוה"ת שם ריש ע' א'שנח.

15) מסעי שם, ב.

16) ברד"ה אלה מסעי הג' (צא, סע"א). וראה גם אוה"ת שם ע' א'שנב.

17) ל' חז"ל – חגיגה ה, ב.

18) ראה תו"א יתרו עא, ג. לקו"ת שם פט, ג. ועוד.

19) ראה תו"א נח ט, א. בשלח סב, סע"ד ואילך. יתרו עא, א. לקו"ת ר"פ בלק. ועוד. ובלקו"ת מסעי שם צא, ד: הנשמות עם היות שעלו במחשבה הרי נמשכים מבחי' אותיות המחשבה וע"י ירידתן בגוף . . בחי' גילוי ממכ"ע וסוכ"ע בעל המחשבה.

20) וראה לקו"ת שם צו, א: ואפשר שהעלי' למוצאיהם היא למעלה יותר מההמשכה בתחלה ממוצאיהם כו', עיי"ש.

21) לקו"ת שם צב, א. שם, ד. צג, ד. צו, א. אוה"ת שם ע' א'שעג.

22) לקו"ת שם צה, ד. אוה"ת שם ע' א'שנח. שם ע' א'שסה.

23) לקו"ת שם צו, א.

24) וע"ד המבואר בכ"מ החילוק בין "ברא" ל"נברא", ד"לשון ברא משמע שיש כח הפועל בנפעל ולא שייך זה אלא בשמותיו ית' . . אבל עצמותו ומהותו כביכול הוא רק כאילו צוה ונבראו ממילא שאין להם ערך ויחוס כלל אליו ית'" – תו"א מג"א צו, ג. וכ"ה גם בלקו"ת ראה כ, סע"ג. שם כו, ד. שה"ש יד, ג. שם מא, ד. ובהמשך הענין שם: כמ"ש והחכמה מאין תמצא נזכר לשון מציאה שאין המוצא מציאה יודע ממי בא לו המציאה והוא ענין אחד עם בחי' ונבראו.

25) בראשית ב, ז.

26) תניא רפ"ב אגה"ק רסט"ו – בשם הזהר. וראה אגה"ת רפ"ה. לקוטי הגהות לתניא פ"ב שם.

27) ראה גיטין כא, ב. כג, א (ובפרש"י שם ד"ה לאו מילתא היא דאמרי). וראה פרש"י שם ג, ריש ע"ב ד"ה חתימה.

28) תצא כד, א. ולהעיר מלקוטי לוי"צ לתניא ע' כ.

29) עירובין יג, ב.

30) לקו"ת מסעי שם צב, ד. ושם "ויכתוב היינו כמו כתב סופר שבמשנה סוף גיטין (פז, ב) ופי' בגמרא (שם פח, א) חתם סופר".

31) ראה זח"ג קלא, א-ב. פע"ח שי"ב (שער הסליחות) פ"ח ד"ה אמר יצחק.

32) פ"ח.

33) לקו"ת שם צב, ד ואילך.

34) זח"ג שם, א. קלג, ב.

35) קהלת ח, א. לקו"ת שם צג, ב. וראה גם שם צה, סע"ד.

36) ירושלמי שבת פ"ח ה"א. פסחים פ"י סוף ה"א. שקלים פ"ג ה"ב. קה"ר פ"ח, א (ד).

37) (בירושלמי וקה"ר שם "תוספתא עתיקתא", אבל) כ"ה בלקו"ת שם צג, ב. ובכ"מ בדא"ח.

38) נדרים מט, ב. וכ"ה גם במקומות שבהערה 36.

39) ראה לקו"ת שם, מספר קול ברמה.

40) מלאכי ג, ו. לקו"ת שם.

41) ראה לקו"ת שלח מז, ב. בלק עג, ד. שה"ש כג, א. שערי אורה ד"ה יביאו לבוש מלכות פי"ב. פל"ב ואילך. ד"ה באתי לגני ה'תשי"ט פ"ד (לקמן ס"ע רצז ואילך).

42) אגה"ק ס"כ (קל, ריש ע"ב).

43) בהבא להלן ראה גם לקו"ש חי"ז ע' 153 הע' 43.

44) ביאוה"ז בשלח מג, ג. וכ"ה גם בד"ה ולקחתם לכם תרס"א (סה"מ תר"ס-סב ע' קצא ואילך). וראה גם שערי אורה שם פמ"ה-נא. ס' מאמרי אדה"ז-מארז"ל ס"ע תפג.

45) תרכ"ט. נדפס בסה"מ תרכ"ט ע' קמג ואילך.

46) "היום יום" כ"ח תמוז. סה"מ תרנ"ט ע' רכד. אגרות-קודש לכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ כרך ו ע' רסז.

47) תרל"ו.

48) ואתחנן ד, לה. – פסוק זה הוא מפסוקי "אתה הראת", שבעת שמסיימים ומכניסים ספר תורה לבית הכנסת "מכריזים פסוקי אתה הראת – כמו בשמחת תורה" – מכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר, נדפס בקובץ מכתבים קובץ ג (נ.י. תש"י) ע' 7 ואילך. נעתק גם בקובץ "יגדיל תורה" (נ.י.) שנה ג' חוברת ג (כח) סל"א. קונטרס "סיום והכנסת ספר תורה" (קה"ת, תשמ"א) ע' 25 ואילך. אגרות-קודש לכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ שם ע' עג ואילך.

49) פ"ח ואילך (ע' טו ואילך).

50) עקב י, יז. נחמי' ט, לב.

51) ברכות נח, א.

52) דברי הימים-א כט, יא.

53) פ"ד.

54) שה"ש ח, ז.

55) פקנ"ח ואילך (ע' קעה ואילך).

56) המשך תער"ב ח"א ספ"ז (ע' יב). ח"ב פשכ"ט (ע' תרעו). שם ע' א'קנה. ח"ג ע' א'תמב ואילך. סה"מ פר"ת ע' נ. ועוד.

57) ראה גם לקו"ש חי"ח ע' 165 ואילך. ח"כ ע' 139 ואילך.

58) כמו כל עניני הבריאה, כולל עולמות עליונים, שאין הם עצמם תכלית בריאתם, אלא "בשביל ישראל ובשביל התורה" – ראה ב"ר פ"א, ד. תנחומא באבער בראשית יו"ד. אותיות דרע"ק אות ב. פרש"י עה"ת בתחלתו. – וראה לקו"ש ח"י ע' 25. ח"כ שם.

59) רמב"ם ריש הל' יסוה"ת.

60) תניא רפ"ב.

61) המשך תרס"ו ע' תקכב. המשך תער"ב ח"א ע' תקנג. וראה גם שם ע' תטו. ח"ב ע' א'פא.

62) "היום יום" כ"ה תמוז. אגרות-קודש לכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ ח"ד ע' שפד. וראה גם ד"ה באתי לגני ה'שי"ת פ"ג (סה"מ תש"י ריש ע' 115) ופ"ד (שם ע' 117). סה"מ תרפ"ד ע' רטו. שם ע' רמג. ועוד.

63) ד"ה באתי לגני ה'שי"ת. נדפס בסה"מ שם ע' 111 ואילך.

64) דפרק זה מכוון לשנה זו (תש"ל) – שנת העשרים. וי"ל בדא"פ שכל פרק מעשרים הפרקים של ההמשך מכוון לשנה אחת. – פרק זה נתבאר בארוכה בד"ה זה דש"ק (ומוצש"ק) פ' בא. – לקמן ע' שלג ואילך.

65) לקו"א להרב המגיד (הוצאת קה"ת) סקצ"ח (נ, סע"ג). או"ת קיב, ב.

66) אבות פ"ב מ"א.

67) או"ת מה, ד ואילך. הובא ונתבאר ביהל אור לתהלים צח, ז (ע' שנז ואילך). ובארוכה – המשך תער"ב ח"ב פשפ"ד ואילך (ע' תתעד. תתקא).

68) בהעלותך י, יב.

69) תניא רפל"ו.

70) ירושלמי ר"ה פ"ג ה"ח. איכ"ר פתיחתא ב. תקו"ז תכ"א (נ, א). וראה גם ברכות ה, ריש ע"ב.

71) ירמי' כג, כט.

72) ברכות כב, א. רמב"ם סוף הל' ק"ש.

73) סנהדרין פ"א ה"א.

74) ישעי' מד, ו.

75) אבות רפ"א.

76) מלאכי ג, כב. וראה שמו"ר פ"ל, ד. וש"נ.

77) ראה לקו"ת מסעי שם צא, ד. צה, ד. אוה"ת שם ע' א'שנח. א'שסה.

78) פ"ד (ח, ב).

79) לקו"ת ד"ה אלה מסעי הג' צא, ד. וראה גם בהביאור שם – צג, ג.

80) מלאכי ג, ו.

81) המשך תרס"ו ריש ע' רמו. ובכ"מ.

82) ראה גם לקו"ת שם צא, סע"ד.

83) אגה"ק ר"ס כ.

84) תניא פמ"ב.

85) עקב י, יב.

86) ברכות לג, ב.

87) וראה מדרש תהלים ויל"ש עה"פ תהלים כז, ד. נתבאר בלקו"ת מסעי ד"ה איתא במדרש תהלים (צו, סע"ב ואילך). ועם הגהות – באוה"ת עקב ע' תקעח ואילך. שם ע' תקפג ואילך. מסעי ע' א'תטז ואילך. וראה גם ד"ה זה וביאורו בסה"מ תקס"ג (ח"ב) ע' תדש ואילך.

88) תניא רבתי בתחלתו. פרש"י (ד"ה מה) ותוס' (ד"ה שואל מעמך) – מנחות מג, ב. שו"ע אדה"ז או"ח סמ"ו ס"א. וראה לקו"ת ד"ה אלה מסעי הג' פ"ב ואילך (צא, ב ואילך).

89) ראה לקו"ת שם צא, סע"ג, מזח"א קכג, א.

90) ראה גם תו"א תולדות כ, א (הובא בלקו"ת שם). אוה"ת עקב שם ע' תקפד. ועוד.

91) תוס' שם.

92) תניא שם.

93) הל' יסוה"ת פ"א ה"ד. הובא בלקו"ת ביאור לד"ה הנ"ל – צג, סע"א.

94) ברכה לד, יב.

95) ראה שמו"ר פ"ב, ד. זח"א רנג, א. שעה"פ להאריז"ל פ' ויחי. תו"א ר"פ משפטים.

96) כמ"ש (ויחי מט, י) "עד כי יבא שילה", ופירש רש"י: מלך המשיח שהמלוכה שלו. וגם "יבא שילה" בגימט' "משיח" – בעל הטורים עה"פ.

97) זח"א שם. כה, ב. בעה"ט שם. ל"ת ושעה"פ להאריז"ל פ' ויחי.

98) ד"יבא (שילה)" בגימט' "אחד" – שיחה שבהערה הבאה.

99) שיחת אחש"פ תרצ"ט (סה"ש תרצ"ט ע' 329). וראה גם לקו"ש חי"א ע' 8.

100) סמ"ק הובא בב"י או"ח סס"א. שו"ע (ואדה"ז) שם ס"ו. לקו"ת תזריע כג, ג. וראה ברכות יג, ב.

101) פסחים נ, א.

102) ראה גם רמב"ם הל' מלכים פי"א ופי"ב.

103) יחזקאל לז, כד. דקאי על מלך המשיח, כמו שפירש במצו"ד עה"פ, מלך המשיח הבא מזרע דוד יהי' מלך עליהם. וראה ד"ה ועבדי דוד תרצ"ט (הא'), סה"מ תרצ"ט ע' 191 ואילך.

104) הגש"פ פיסקא אמר ר"א, מברכות יב, ב (במשנה).

105) ראה טז, ב.

106) ראה הגש"פ עם לקוטי טעמים ומנהגים פיסקא להביא הלילות.

107) סה"מ תרנ"ו ע' שנו. המשך תרס"ו ע' כג. שם ע' תקמו. ובכ"מ.

108) שה"ש א, ב. וראה פרש"י עה"פ. וראה לקו"ש חכ"ב ע' 77 הערות 69-68.

109) ר"ה לא, א.

110) ראה שיחת כ"ק מו"ח אדמו"ר יום ב' דחה"ש תש"ט סי"ט (סה"מ תש"י ע' 245. סה"ש תש"ט ע' 311) "עס איז שוין ערב שבת נאָך חצות וכו'". וראה לקו"ש חט"ו ע' 282. וש"נ. שם ע' 42 ואילך. וש"נ.

111) ישעי' לה, י. נא, יא.

112) פרשתנו (בא) י, ט.

113) ראה לקו"ש ח"ט ע' 23 הע' 61.

1) נעתק כאן ממכתב "ועד ספר התורה לקבלת פני משיח צדקנו" – "הקריאה והקדושה" גליון 25 (תשרי ה'תש"ג) ע' ה. ובספר השיחות תש"ב ע' 14 (ע"פ רשימת השומעים, הנחה בלתי מוגה) "אמר, אשר צריכים להשיג סופר יר"ש וצריכים לכתוב ס"ת ביחוד, און מיט דער ס"ת אַרויסגיין אַנטקעגן משיח'ן".

2) אגרות-קודש לכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ כרך ו ע' רעח.

3) אגרות-קודש הנ"ל כרך ז ע' צז.

4) גליון 14 (מ"ח תש"ב) ע' יב.

5) לחברי הועד נתמנו מוה"ר שמואל לויטין, מוה"ר אלי' סימפסון ומוה"ר דוד שיפרין – אגרות-קודש הנ"ל הערה 2 ע' רעט.

6) הנ"ל הערה 1.

7) השיחה שנאמרה בעת התחלת כתיבתה נדפסה בספר השיחות תש"ב ע' 118 ואילך (ע"פ רשימת השומעים, הנחה בלתי מוגה). ב"הקריאה והקדושה" הנ"ל הערה 1.

הסיפור שבשיחה הנ"ל בשלימותו נדפס באגרות-קודש הנ"ל ע' רפ ואילך.

8) ראה אגרות-קודש הנ"ל ע' כח. מח. רפו.

9) אגרות-קודש הנ"ל ס"ע מז ואילך.

10) אגרות-קודש הנ"ל ע' כח.

11) אגרות-קודש הנ"ל ע' קד.

12) אגרות-קודש הנ"ל ע' רפו.

13) אגרות-קודש הנ"ל כרך ח ע' תקיט.

14) סוטה פ"א ה"ח.

15) תהלים פד, יב.

16) סוטה י, א.

17) ראה שעהיחוה"א פ"ד. וראה גם לקו"ת צו ח, א.

18) כ"ה בירושלמי סוטה שם. וכתב ע"ז בתוד"ה מעבירים – שבת נה, ב: ובכל ספרים שלנו כתיב כ' שנה ("וישפוט את ישראל גו' עשרים שנה" – שופטים טו, כ).

ובבמדב"ר פי"ד, ט: שני פעמים (ש)כתוב עליו שהוא שפט את ישראל עשרים שנה כו', ללמדך שעשרים שנה שפט את ישראל בחייו ועשרים שנה אחר מיתתו הי' מוראו של שמשון על פלשתים כו'.

וראה ג"כ יל"ש עה"פ (סוף רמז עא).

19) שופטים טז, לא.

20) ראה שיחת ש"פ שמות, מבה"ח שבט ה'תש"ל.

21) ראה מכתב כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ שנסמן לעיל בהמאמר הערה 48.

22) ראה זח"ג רנו, ב.