בס"ד. יו"ד שבט ה'תש"מ*

397

הנחה

באתי לגני אחותי כלה1, ומביא ע"ז כ"ק מו"ח אדמו"ר בעל ההילולא במאמרו ליום ההסתלקות וההילולא שלו, דאיתא במדרש רבה2 לגני לגנוני, למקום שהי' עיקרי [היינו עיקר דירתי] בתחלה, דעיקר שכינה בתחתונים היתה, וע"י ז' הענינים הבלתי רצויים נסתלקה השכינה מלמטה למעלה, קוב"ה סליק לעילא ולעילא3, עד לרקיע השביעי, ואח"כ עמדו שבעה צדיקים והורידו את השכינה מלמעלה למטה, עד שבא משה שהוא השביעי וכל השביעין חביבין4 והורידה למטה בארץ. וזהו צדיקים יירשו ארץ וישכנו לעד עלי'5, דעבודת הצדיקים היא להשכין ולהמשיך את השכינה מלמעלה למטה, בחי' עד (כמו שהיא בבחי' שוכן עד מרום וקדוש) ישכינו עלי', למטה בארץ, בעוה"ז התחתון שאין תחתון למטה ממנו. והנה התחלת ההמשכה למטה שע"י משה היתה בעת מ"ת כמ"ש6 וירד הוי' על הר סיני, אבל בקביעות7 ובגילוי הי' זה בעשיית המשכן כמ"ש8 ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. וממשיך בהמאמר, שהמשכת עיקר שכינה בתחתונים (ושכנתי בתוכם) נעשית ע"י העבודה דאתהפכא חשוכא לנהורא. וזהו מה שהמשכן הי' מעצי שטים, שמהם נעשו הקרשים, כמ"ש9 ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עומדים, קרש הוא אותיות שקר והוא השקר דעולם, הבא מהשטות דלעו"ז, אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות10, וע"י העבודה דועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עומדים, שמהפכים השטות דלעו"ז לשטות דקדושה (עצי שטים), את השקר דעולם לקרש המשכן (קרשים למשכן), עי"ז נעשה ושכנתי בתוכם, המשכת (עיקר) שכינה בתחתונים. ומוסיף בהמאמר דיוק לשון הכתוב ושכנתי בתוכם, בתוכו לא נאמר אלא בתוכם בתוך כל אחד ואחד11, דבכאו"א מישראל ע"י העבודה דאתהפכא חשוכא לנהורא, עי"ז שוכן בו עיקר שכינה כמו שהי' בתחלת הבריאה, באתי לגני לגנוני, למקום שהי' עיקרו בתחלה, ונעשה עיקר דירה בתחתונים.


*) יצא לאור בשעתו, "עש"ק ט"ו בשבט ה'תש"מ".

1) שה"ש ה, א.

2) שהש"ר שם. וש"נ.

3) ראה זח"ג כ, ב. עה, רע"א.

4) ויק"ר פכ"ט, יא.

5) תהלים לז, כט.

6) יתרו יט, כ.

7) אף שבערך ביהמ"ק נקרא אוהל (שמואל-ב ז, ו. שהש"ר פ"א טז [ג]), ואדרבא – דוקא מעשה משה נצחיים (סוטה ט, א).

8) תרומה כה, ח.

9) שם כו, טו.

10) סוטה ג, א.

11) של"ה סט, א. רא, א. שכה, ב. שכו, ב. ובכ"מ.