בס"ד. ש"פ בשלח, י"א שבט ה'תשמ"ח*

404

באתי לגני אחותי כלה1, ומביא ע"ז כ"ק מו"ח אדמו"ר בעל ההילולא בהמאמר דיום ההסתלקות ויום ההילולא שלו2, דאיתא במדרש רבה (במקומו) לגני לגנוני, למקום שהי' עיקרי בתחלה, דעיקר שכינה בתחתונים היתה, אלא שע"י הענינים הבלתי רצויים נסתלקה השכינה מלמטה למעלה עד רקיע השביעי, ואח"כ [והותחל תיכף לאחרי זה] עמדו שבעה צדיקים והורידו את השכינה מלמעלה למטה, עד שבא משה שהוא השביעי (דכל השביעין חביבין3) והורידה למטה בארץ. וענין זה (ירידת והמשכת השכינה למטה בארץ) נעשה בעיקר ע"י המשכן שעשה משה [ועד דהמשכן נק' מעשה משה4], כמ"ש5 ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.

ב) וממשיך בהמאמר6, שהמשכת עיקר שכינה למטה (ושכנתי בתוכם) נעשית ע"י העבודה דאתהפכא חשוכא לנהורא. וזהו מה שבמשכן כתיב7 ועשית את הקרשים למשכן, קרש הוא אותיות שקר, וע"י שמהפכים את השקר דעולם לקרש המשכן, עי"ז נעשה ושכנתי בתוכם, המשכת עיקר שכינה בתחתונים. [ויש להוסיף, דזהו גם מה ששקר אותיות קשר8, כי העבודה שעל ידה נעשה ושכנתי בתוכם היא לא באופן שהאדם העובד פורש עצמו מעניני העולם, כי אם, שיש לו קשר עם העולם9, ומהפך את העולם גופא לקדושה, אתהפכא חשוכא לנהורא], וזהו10 גם מה שהמשכן הי' מעצי שטים7, שטים מלשון שטות11, היינו שטות דלעו"ז, והעבודה שעל ידה נעשה ושכנתי בתוכם היא להפוך את השטות דלעו"ז לשטות דקדושה. דבכדי שיהי' ושכנתי בתוכם המשכת עיקר שכינה למטה [דעיקר שכינה הוא עצמות אוא"ס שלמעלה משייכות לעולמות12] אינו מספיק העבודה שע"פ טעם ודעת, וצריכה להיות העבודה דשטות דקדושה שלמעלה מטעם ודעת. כמאמר רז"ל13 אהני לי' שטותי' לסבא, דמאמר זה הוא בנוגע לאמורא שהי' מגדולי ישראל (גם


*) יצא לאור בשעתו, "ט"ו שבט שנת הקהל, שנת תשמ"ח".

1) שה"ש ה, א.

2) ד"ה באתי לגני ה'שי"ת (נדפס בסה"מ ה'שי"ת ע' 111 ואילך), שניתן על ידי בעל המאמר ליו"ד שבט ה'שי"ת, יום הסתלקותו.

3) ויק"ר פכ"ט, יא.

4) סוטה ט, א. שמו"ר פל"ה, ג.

5) תרומה כה, ח.

6) פ"ו ואילך.

7) תרומה כו, טו.

8) ראה בהמשך ההילולא רפ"י.

9) ראה רמב"ם הל' דיעות פ"ג.

10) בהבא להלן – ראה בהמשך ההילולא פ"ג ואילך.

11) ראה סנהדרין קו, א. ספרי ר"פ בלק. במדב"ר פ"כ, כב. תנחומא בלק טז.

12) ראה ד"ה באתי לגני ה'תשי"א (לעיל ע' רסג ואילך).

13) כתובות יז, א. הובא בהמשך ההילולא פ"ה.