בס"ד. יום ד' חמשה עשר בשבט ה'תשל"א*

411

ארבעה ראשי שנים הם באחד בניסן כו' באחד באלול כו' באחד בתשרי כו' באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי, בית הלל אומרים בחמשה עשר בו1, והלכה כבית הלל2. וצריך להבין טעם השינוי דר"ה לאילן מג' ראשי שנים הראשונים, שג' ראשי שנים הראשונים הם בראש חודש ור"ה לאילן הוא בחמשה עשר. ולהוסיף, דע"פ המבואר במק"א3 שהשייכות דג' הרגלים4 ליום הט"ו בחודש הוא כי ביום הט"ו הוא שלימות הלבנה, שזה מורה גם על השלימות דישראל שמונין ללבנה ודומין ללבנה5, צריך לומר, דזה שרובם של הראשי שנים [ולדעת ב"ש כל ד' הראשי שנים] הם בראש חודש, בעת מולד הלבנה שאז הלבנה היא רק נקודה, הוא לפי שענין ראש השנה הוא שבו נמשך הענין שהוא ר"ה אליו, והענינים כמו שהם בתחלת המשכתם הם רק נקודה, ועפ"ז צריך להבין עוד יותר מה שר"ה לאילן הוא בחמשה עשר6.

ב) ויובן זה בהקדים המבואר בכמה דרושים7, דזה שהרגלים נקבעו בזמני גמר ואסיפת התבואות [דחג הפסח צריך להיות בזמן האביב (זמן גמר שעורים)8 ויתרה מזה בחג השבועות שנקרא בשם9 חג הקציר10 על שם בכורי קציר חטים11, וכן חג הסוכות שנקרא בשם חג האסיף12], המכוון הוא (בעיקר) לתבואה


*) יצא לאור בקונטרס ט"ו בשבט – תנש"א, "לקראת חמשה עשר בשבט . . מוצש"ק שירה, שנת ה'תנש"א".

1) משנה ריש מס' ר"ה.

2) רמב"ם הל' תרומות פ"ה הי"א. הל' מעשר שני פ"א ה"ב.

3) ראה זהר ח"ב קצד, א (הובא באוה"ת ואתחנן כרך ו ע' ב'קצד) "מועד כו' יום חדוה דסיהרא לא שלטא בה פגימותא".

4) גם דחג השבועות כיון שאינו יום קבוע בחודש סיון, וקביעותו הוא יום הנ"א מט"ו בניסן (ר"ה ו, ב. שו"ע אדה"ז או"ח ריש סימן תצ"ד). וראה אוה"ת דברים ע' ב "פסח וסוכות הם בחמשה עשר לחודש . . ושבועות זהו עצרת של פסח".

5) סוכה כט, א. ב"ר פ"ו, ג.

6) בפע"ח שער חג השבועות בסופו – "דרוש על סוד ט"ו באב וט"ו בשבט", דבט"ו בשבט "הוא מילוי הלבנה . . תתחנט עלים של פירות אילן". וצריך ביאור, דלכאורה חנטת העלים הוא רק התחלת הצמיחה, ומהי השייכות למילוי הלבנה.

7) ד"ה שלש רגלים באוה"ת משפטים (ע' א'קעח ואילך). ד"ה קדש ישראל לה' באוה"ת פינחס (ע' א'ריב ואילך). ד"ה כי תבואו גו' ושבתה וד"ה קדש ישראל לה' תר"ל (סה"מ תר"ל ע' קלב ואילך. שם ע' רה ואילך). ד"ה וחג האסיף תשמ"ג (לעיל ח"א ע' קעב ואילך).

8) משפטים כג, טו. וראה ראב"ע שם פסוק טז.

9) דשמו של כל דבר מורה על ענינו, ועד שהוא החיות שלו (שעהיוה"א פ"א. ובכ"מ).

10) משפטים שם, טז. ולהעיר שבפירוש רש"י שם "שהוא זמן הבאת ביכורים". אבל בפירוש הבחיי שם (הובא בהדרושים שבהערה 7) שג' המועדים הם על התבואה, וחגה"ש הוא בזמן ביכורי קציר חטים. וכ"מ בפירוש הראב"ע שם.

11) תשא לד, כב.

12) משפטים ותשא שם.