בס"ד. אור ליום ג', יו"ד כסלו ה'תשמ"א*

45

פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי1, ומבאר בעל הגאולה במאמרו ד"ה זה (שנדפס בספרו שערי תשובה2)3, דפירוש פדה בשלום (בשלום דוקא) הוא שהפדי' היא באופן שהמנגד מתבטל לגמרי, שלכן אין צריך למלחמה כלל. וע"ד שהי' בימי שלמה, שכל הגוים נתבטלו לגבי שלמה, שלא ע"י מלחמה, שלכן נקרא בשם שלמה כי שלום הי' בימיו כו'4. אלא שהשלום שבימי שלמה לא הי' עדיין בשלימות5, ותכלית השלימות שבזה יהי' בימות המשיח שאז יתבטל הרע לגמרי (כמ"ש6 ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ), שלכן יהי' אז ונהרו אליו כל הגוים גו'7 (ונהרו מעצמם), וכמו"כ בנוגע לבע"ח – לא ירעו ולא ישחיתו גו'8 וארי' כבקר יאכל תבן9, ואולי י"ל, דמזה שמביא בהמאמר הפסוק וארי' כבקר יאכל תבן, מובן, דבימות המשיח גופא, השלימות דפדה בשלום תהי' בתקופה השני' דוקא10. וכמבואר במק"א11 תיווך הדעות12 בפירוש וגר זאב עם כבש וגו'13, שבתקופה הראשונה דימות המשיח יהי' זה בדרך "משל וחידה"14, והכוונה לאומות העולם, ובתקופה השני' יהי' זה כפשוטו (בנוגע לבע"ח).

46

ב) וביאור הענין (דהגם שענין הפדי' בשלום הי' גם בימי שלמה, מ"מ, תכלית השלימות שבזה יהי' בימות המשיח, ובהם גופא בתקופה הב'), יובן מזה שמבאר בהמאמר15, דגם ע"י עסק התורה (עכשיו) נעשה פדי' בשלום16, כי הבירור שע"י עסק התורה הוא "בחי' ביטול הרע בעצם". וכמבואר בכמה דרושים17 ההפרש בין תורה לתפלה, שהבירור דתפלה הוא בדרך מלחמה, שעת צלותא שעת קרבא18, והבירור דתורה הוא בדרך מנוחה. דהחילוק שבין בירור בדרך מלחמה לבירור בדרך מנוחה הוא שבבירור שבדרך מלחמה צריך המברר להתלבש בלבושי המתברר, משא"כ בהבירור שבדרך מנוחה, המברר נשאר במקומו, וע"י הגילוי אור (דהמברר) שמאיר על המתברר, הוא מתברר ממילא. וכמו שהי' בימי שלמה, דשלמה הי' במקומו, וע"י גדולת שמו שנשמע גם במקומות הרחוקים, נמשכו אליו מעצמם, כמ"ש19 ומלכת שבא שומעת את שמע שלמה גו' ותבא ירושלמה גו'. דכמו"כ הוא החילוק שבין הבירור דתפלה להבירור דתורה, שהבירור דתפלה הוא באופן שנפש האלקית מתלבשת בנפש הבהמית (וכידוע20 שבכדי שההתבוננות דתפלה תפעול בירור נה"ב, צריכה להיות ההתבוננות בענינים כאלו ובאופן שגם נה"ב יכולה להשיג), משא"כ הבירור דתורה הוא בדרך ממילא, דע"י שלומדים בתורה שדבר זה מותר ודבר זה אסור, הם מתבררים ממילא.

ג) והנה בהבירור דתורה יש חילוק בין הבירור שע"י גליא דתורה להבירור שע"י פנימיות התורה21. דבהבירור שע"י לימוד גליא דתורה צריך להיות הלימוד בענינים אלו שצריכים לבררם, ומהטעמים על זה שהתורה נתלבשה בדברים גשמיים וגם בדברים האסורים ועד לטענות של שקר22, הוא, בכדי לפעול הבירור גם בענינים אלו23. וזה שגם הבירור שע"י גליא דתורה נק' בשם בירור בדרך מנוחה24

47

הוא מפני שגם ענינים אלו (דברים האסורים וגם טענות של שקר) כמו שהם בתורה25, הם תורה, תורת אמת, ומכיון שגם דברים אלה שבתורה הם דבר ה'26, הלא כה דברי כאש27 מה אש כו' אף דברי תורה אינן מקבלין טומאה28, הרי שהתורה היא תמיד במקומה ומדריגתה (דבר ה'), והבירור הוא בדרך ממילא. אלא שאעפ"כ אין זה דומה להבירור שע"י פנימיות התורה, דבהבירור שע"י גליא דתורה הרי זה גופא שהתורה מדברת בנוגע לדברים גשמיים וכו', הרי זה ענין של ירידה29 כביכול, אלא שגם לאחרי ירידתה והמשכתה למטה היא תורה, דבר ה' (ולא שיורדת ומתלבשת בענין אחר). משא"כ הבירור שע"י פנימיות התורה, מכיון שפנימיות התורה היא אילנא דחיי (שאינה מלובשת בטו"ר)30, הרי הבירור שנעשה עי"ז הוא שלא בדרך התלבשות כלל.

ד) ואולי יש להוסיף בהחילוק שבין גליא דתורה לפנימיות התורה, דאמיתית הענין דמנוחה ושלום הוא דוקא בפנימיות התורה, הוא לא רק בענין הבירורים שע"י לימוד התורה, אלא גם בלימוד התורה גופא. דהלימוד בנגלה דתורה הוא באופן דקושיות ותירוצים, שבתחלה קס"ד שהסברא היא כך וכך, ואח"כ מגיעים להבנה עמוקה יותר ושוללים את הסברא הקודמת, ועד שאומרים עלי' בדותא היא31. דשלילת סברא הקודמת הו"ע "דם לרוב שפכת" (שנאמר גבי דוד32) כמו שהוא בעולם השכל. ואמיתית ענין השלום הוא דוקא בפנימיות התורה, דלית תמן לא קושיא ולא מחלוקת33. ויש לומר, דחילוק זה שבין גליא דתורה לפנימיות התורה שבאופן הלימוד גופא, היא הסיבה להחילוק שביניהם בענין הבירור שעל ידם, דכל פועל פועל בדוגמתו, ולכן, דוקא פנימיות התורה, שבה עצמה לית תמן לא קושיא ולא מחלוקת, גם הבירור שעל ידה הוא בדרך שלום ומנוחה.

ה) והנה גם בפנימיות התורה גופא יש שני אופנים בכללות. כמו שנתלבשה בהבנת והשגת השכל, דבחינה זו שבפנימיות התורה ישנה גם עכשיו, וכמו שהיא בבחינת ראי' (למעלה מהבנה והשגה), שבחינה זו תהי' לע"ל, כידוע34 שמשיח ילמד (פנימיות) התורה לכל ישראל באופן דראי'. וההפרש שבין השגה

48

לראי' הוא, דבהשגה, גם כשהיא בהתאמתות, אפשר שע"י קושיא יהי' אצלו שינוי או חלישות עכ"פ. משא"כ בראי', גם כשיקשו לו קושיות הכי חזקות, לא יהי' אצלו שום ספק במה שראה. והטעם לזה הוא, כי כשאדם משיג בשכלו איזה דבר, הרי זהו דבר נוסף עליו, משא"כ כשהוא רואה איזה דבר, הדבר נחקק בפנימיותו וכאילו שנעשה חלק מעצמותו ולכן אין שייך בזה שינוי.

ו) וע"פ כל הנ"ל יש לבאר, דהגם שענין פדה בשלום הי' גם בימי שלמה, מ"מ, השלימות שבזה יהי' בימות המשיח, ובימות המשיח גופא בתקופה הב', דיש לומר, שג' דרגות אלו בשלום (בימי שלמה, בתקופה הא' דימות המשיח ובתקופה הב') הם דוגמת ג' הדרגות הנ"ל שבתורה. והענין הוא, דזה שמלכת שבא שמעה את שמע שלמה הוא ע"י ששמו (דשם הוא הארה) נמשך ונתפשט למרחקים עד לארץ שבא, ששלמה עצמו הי' במקומו והשם שלו (שמע שלמה) נמשך והגיע לשבא, וכל מה שההמשכה נמשכה למקום רחוק יותר היא מתקטנת יותר. ועד"ז גם בנוגע להבירור גופא, דגם לאחרי שמלכת שבא שמעה את שמע שלמה, הוצרך להיות ותבוא ירושלמה35 (שההליכה משבא לירושלים לוקח משך זמן וטרחא כו'), ורק אז נעשה הבירור (בדוגמת הבירור שע"י גליא דתורה). משא"כ הבירור שיהי' בימות המשיח, כיון שאז36 יהי' הגילוי דאוא"ס הבל"ג שקודם הצמצום, דאור זה הוא בכל מקום בשוה37, לכן יהי' אז הבירור (לא באופן של המשכת וירידת האור למטה, והעלאת המתברר למעלה, כי אם) שהאור כמו שהוא יאיר בכל מקום, שלכן אז38 אהפוך אל עמים (כמו שהם במציאותם ובמקומם) גו' כולם גו' לעבדו שכם אחד.

אלא שבזה גופא יש חילוק בין תקופה ראשונה לתקופה השני'. דבתקופה הראשונה לא יהי' חידוש במע"ב, הגילוי אלקות שיהי' בהעולם יהי' מצד גילוי אוא"ס הבל"ג שמאיר בכל מקום, אבל לא מצד העולם גופא, מכיון שעולם כמנהגו נוהג. ולכן יהי' אז הגילוי דהנבראים (והביטול שלהם) כמו דבר נוסף על מציאותם. [וע"ד39 ההבנה וההשגה דפנימיות התורה, שהיא כמו דבר נוסף על האדם, שלכן שייך בזה שינוי או חלישות עכ"פ, כנ"ל]. משא"כ בתקופה השני' דימות המשיח שיהי' שינוי וחידוש במע"ב, יש לומר, שהגילוי בעולם (והביטול בהנבראים) יהי' גם מצד טבע וגדר העולם גופא.

49

ז) והנה ג' פירושים (ודרגות) הנ"ל דפדה בשלום נפשי, כיון שכל הפירושים הם באותו הפסוק, הם שייכים זל"ז40, ובאים בהמשך אחד. דנוסף על זה שכל הדרגות הם תורה [דכמו שבתפלה, גם התפלה דשבת, עם היות שהבירור דשבת הוא בדרך מנוחה41, מ"מ, גם התפלה דשבת ענינה הוא תפלה, עד"ז הוא גם בנוגע לתורה, שגם גליא דתורה שבבחי' התלבשות, ענינה הוא תורה], הנה כל הדרגות דתורה הם ענין אחד42, תורה אחת. שלכן, ע"י לימוד התורה עכשיו (גם הלימוד דנגלה שבתורה) יזכו לתורתו של משיח דבחי' ראי', כידוע בענין ותלמודו43 בידו44.

ח) ואולי יש לומר בעומק יותר, שגם הדרגא דפדי' שבדרך מלחמה, כיון שנקראת בשם פדי', היא שייכת לפדי' בשלום (עד לדרגא הכי נעלית שתהי' בימות המשיח בתקופה השני'). ובלשון חז"ל45 מלחמה נמי אתחלתא דגאולה היא, כיון46 דשם גאולה עלה. ועפ"ז יש לבאר יותר הקשר של הגאולה דיו"ד כסלו וי"ט כסלו עם הפסוק פדה בשלום נפשי47, דלכאורה, הרי ידוע מהלך הענינים בגאולת אדמו"ר הזקן, ועד"ז בגאולת אדמו"ר האמצעי, שהיו ענינים של אתכפיא, השתדלות וכיו"ב, היינו ענינים של מלחמה, ומקשרים זה עם הפסוק פדה בשלום נפשי שקאי (כמו שמבאר אדמו"ר האמצעי בדרוש הנ"ל) על פדי' בשלום כמו שהיא בתכלית השלימות. ויש לומר הביאור בזה, דכל הדרגות שבפדי' קשורות עם הפדי' בשלום בתכלית השלימות שתהי' לע"ל. ויובן זה ע"פ מה שמבאר בעל הגאולה בהמאמר48 דענין פדה בשלום נפשי בעבודת האדם [שהפדי' דנפש האלקית מהגלות דנפש הבהמית היא באופן דשלום, שנה"ב אינה מנגדת כלל] הוא כשהעבודה היא במס"נ, ובמס"נ גופא – מס"נ דיחידה. דע"י המס"נ שמצד חי', נעשה רק אתכפיא נה"ב, וע"י המס"נ שמצד יחידה דוקא, היא מתבטלת לגמרי. ועפ"ז יובן הקשר דפדי' שבדרך מלחמה [העבודה שמצד חי', ולמטה יותר העבודה שמצד נר"נ] לפדה בשלום נפשי (יחידה), כי בכל עבודה ועבודה יש בה (בהעלם) המס"נ שמצד יחידה. וכדאיתא בתניא49 דעסק התורה והמצוות והתפלה הוא ענין מס"נ ממש. דכיון שאמיתית הענין דמס"נ (מס"נ ממש) הוא המס"נ שמצד יחידה, הרי נמצא, שבכל ענין דתורה ומצוות

50

[אפילו הענינים הפשוטים דתומ"צ שאלמלא ניתנה תורה (ח"ו) היו למדים אותם מבהמת הארץ50] יש כח המס"נ דיחידה. ויתירה מזו, שגם ההבנה והשגה דתורה היא ע"י הענין דהקדמת נעשה לנשמע כמ"ש51 תומת ישרים תנחם52, דענין הקדמת נעשה לנשמע הוא הביטול לבעל הרצון (שלמעלה מהביטול להרצון)53, דביטול זה בא מעצם הנשמה (שלמעלה מהגילויים דהנשמה), בחינת יחידה.

והגם דענין המס"נ המבואר במאמר הנ"ל דבעל הגאולה הוא שנתבטלו כל רצונותיו (ועד שכל הענינים הם בהשתוות)54, יש לומר, שכל הדרגות דמס"נ הם ענין אחד. וע"ד הידוע55 בענין היראה, דכיון שיראה היא ביטול (שלילת המציאות), לכן כל הדרגות שביראה הן יראה אחת, עד"ז י"ל בענין הביטול דמס"נ. ואדרבא, כיון שהביטול דמס"נ הוא מצד כללות ועצם הנפש, ודלא כהביטול דיראה שהיא רק מדה אחת, הרי ענין זה [שכל הדרגות הם ענין אחד] במס"נ הוא עוד יותר מאשר ביראה. ויובן זה ע"פ משל ממלכותא דארעא56, שכשאדם נכנס לצבא (אף שעדיין לא שירת בהצבא, ועאכו"כ שלא הי' במלחמה) הוא מוסר את עצמו לגמרי און ווערט אויס בעה"ב אויף זיך. דכמו"כ הוא בצבא הרוחני, שישראל הם צבאות הוי'57, דזה שכל אחד מישראל יש לו קבלת עול [כפתגם הידוע58 אַ איד איז אַ קבלת-עול'ניק], שבזה הוא נכנס לצבאות השם, הרי עי"ז הוא מוסר את עצמו לגמרי לאלקות, ומסירה זו היא קשורה ומאיר בה המס"נ שמצד יחידה בדרגא הכי נעלית.

ט) וע"פ הנ"ל יש לבאר גם הא דאיתא בירושלמי59 עה"פ פדה בשלום נפשי גו' כי ברבים היו עמדי, דקאי על אנשי אבשלום שהתפללו לשלומו של דוד. דלכאורה, הרי מבואר לעיל דפדי' בשלום הוא בתורה דוקא משא"כ תפלה היא בדרך מלחמה, ותפלתם של אנשי אבשלום היתה בנוגע למלחמת אבשלום. ועד"ז צריך להבין בהקשר של הגאולה די"ט כסלו עם הפסוק פדה בשלום, הרי הגאולה דאדמו"ר הזקן היתה (כפי שכותב באגה"ק שלו60) כשקריתי בספר תהלים, דענינה של אמירת תהלים (אע"פ שספר תהלים הוא מכ"ד ספרים דתנ"ך, תורה) הוא תפלה, ובלשון הכתוב61 נעים זמירות ישראל (דזמירות שייכים לתפלה62), ובפרט ע"פ הידוע

51

מסיפורי רבותינו נשיאינו שגאולת אדמו"ר הזקן באה ע"י התפלות דתלמידיו וחסידיו וכל ההולכים בעקבותיו, וגאולה זו שבאה ע"י תפלה, שעת צלותא שעת קרבא, באה באמירת הפסוק פדה בשלום. ויש לומר הביאור בזה, דכיון שעסק התורה ומצוות הו"ע מס"נ ממש (כמובא לעיל מתניא), לכן, גם תפלה63 קשורה עם פדה בשלום. ויש לומר, שאדרבה, ענין המס"נ הוא בתפלה יותר מבתורה. כי זה שעסק התורה הוא מס"נ ממש, הרי הרגש זה דמס"נ צריך להיות "קודם שיתחיל ללמוד" [וכשלומד הרבה שעות רצופות יש לו להתבונן בזה בכל שעה ושעה]64, אבל בעת הלימוד, כשהוא עוסק בהבנת והשגת הענין שלומד, אינו מרגיש הביטול דמס"נ. ואדרבא מאן מלכא רבנן65 ואורייתא הוא דקא מרתחא לי'66, משא"כ בתפלה, צריך להיות כעבדא קמי מרי'67, תכלית הביטול68 (ביטול דמס"נ).

יו"ד) וע"פ כל הנ"ל יובן זה שדוקא ע"י העבודה עתה בהזמן דעקבתא דמשיחא כאשר החושך יכסה ארץ69 באים להגילויים של הגאולה העתידה. כי דוקא בזמן זה, כשצריך להתעסק עם ניצוצי קדושה שנפלו למקום בלתי טהור, וצריך להפך מרירו למיתקא וחשוכא לנהורא, ועד שמזמן לזמן יוצאים מן הד' אמות של תורה, או מן הד' אמות של תפלה, לצאת מבית הכנסת ומבית המדרש, ובלשון השו"ע הנהג בהם מנהג דרך ארץ70, מ"מ ע"י העבודה עכשיו דוקא מביאים את הגאולה העתידה, דאז יקויים מ"ש71 ואתם תלוקטו לאחד אחד, כאו"א מישראל וכל ישראל, וכספם וזהבם אתם72, עם כל ניצוצות הקדושה השייכים להם וגם הנמצאים בכספם וזהבם כפשוטם. לפי שבעבודה זו בזמן הגלות ישנו ענין המס"נ בתכלית. וכידוע תורת רבינו הזקן (ובארוכה במאמרי נשיא דורנו כ"ק מו"ח אדמו"ר73) עה"פ74 והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה, שהענוה דמשה (משה אמת ותורתו אמת75) היתה במיוחד בקשר לדרא דעקבתא דמשיחא, בראותו את המס"נ שלהם בקיום התומ"צ בענין אל יתבייש מפני המלעיגים76 וכו' וכיו"ב.

52

וזה מביא לקיום היעוד ויספו ענוים בה' שמחה77, שמחת עולם על ראשם78, שמחת הגאולה האמיתית והשלימה, הבאה במיוחד ע"י הפצת המעינות חוצה79, ובאופן של נגאלין מיד80 ובאופן דפדה בשלום, בלי שום טירחא, עד שיקויים היעוד81 והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך, והביאו82 את כל אחיכם גו' מנחה לה' גו' בכלי טהור גו', בקרוב ממש, בימי הגלות האחרונים83, ואח"כ ומיד ובשלימות בפועל בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, במהרה בימינו ממש.

**********


*) יצא לאור בקונטרס ט'-יו"ד כסלו – תשמ"ח, "לקראת ט' כסלו, יום ההולדת דאדמו"ר האמצעי (בשנת תקל"ד) ויום ההילולא שלו (בשנת תקפ"ח)*, ויו"ד כסלו יום הגאולה דאדמו"ר האמצעי (בשנת תקפ"ז)** . . ערב ט' כסלו, שנת הקהל, שנת תשמ"ח".

1) תהלים נה, יט.

2) ח"א (שער התפלה) מט, א ואילך.

3) פי"א. וראה שם נה, ד. נו, א.

4) כמ"ש (דברי הימים-א כב, ט) שלמה יהי' שמו ושלום ושקט אתן על ישראל בימיו.

5) כמפורש בהמשך תער"ב ח"ב פשע"ד (ע' תשסט). וראה גם שערי תשובה שם (נו, א) "וכה"ג הי' בימי שלמה", שהשלום שהי' בימי שלמה הי' רק דוגמת השלום דלע"ל.

6) זכרי' יג, ב.

7) ישעי' ב, ב.

8) שם יא, ט.

9) שם, ז.

10) שהרי ההכרעה היא (וגם בחסידות –) שפי' כתובים אלה כפשוטם. אף שבדוחק קצת י"ל שבמאמר זה לא נחית לחילוקי דעות אלה, כ"א רק להכתוב בכלל.

11) לקו"ש חט"ו ע' 417. "סיום הרמב"ם" יו"ד שבט תשמ"ז (תורת מנחם – הדרנים על הרמב"ם וש"ס ע' קל). וש"נ.

12) דהרמב"ם והראב"ד – הל' מלכים רפי"ב.

13) ישעי' שם, ו.

14) ל' הרמב"ם שם.

*) ע"ד הסתלקותו – ראה הקדמה לתורת חיים בראשית. "בית רבי" ח"ב פרק ו. קובץ "יגדיל תורה" חוברת סח (תשרי-כסלו ה'תשמ"ו) סי' יד.

ביאור שייכות הסתלקותו לט' כסלו ה'תקפ"ח, ואופנה – ראה לקוטי לוי"צ אגרות-קודש ע' שכז. שם ע' שלט ואילך.

**) ע"ד גאולתו – ראה בארוכה "התמים" חוברת ב' ע' עז [פו, א]. שם ע' פא [פח, א] ואילך. מבוא לקונטרס "בד קודש". "בית רבי" ח"ב פרקים ד-ה (נעתקו גם – בקיצור לשון קצת – בהוספה לקונטרס הנ"ל ע' 20 ואילך).

15) שם נו, א.

16) להעיר מזח"א (קנא, א. וראה לקוטי לוי"צ שם, שיחת ש"פ ויצא שנה זו (סה"ש תשמ"ח ח"א ע' 8-127)), דע"י עסק התורה תמשיך ירושלים בקיומה – די"ל הכוונה בזה שאין צורך בעוד מה שהוא ובפרט מלחמה.

17) ראה בארוכה המשך פדה בשלום תרנ"ט (סה"מ תרנ"ט ע' קסב ואילך) ותש"ד (פי"ט ואילך – סה"מ תש"ד ע' 106 ואילך).

18) זוהר הובא בלקו"ת ר"פ תצא. ובכ"מ. וראה זוהר ח"א רמ, ב. ח"ג רמג, א.

19) מלכים-א יו"ד, א-ב. וראה תו"א בראשית ו, ד. לקו"ת במדבר ד, א.

20) ראה תו"א וישב כט, ב. המשך תרס"ו ס"ע קלה ואילך. סה"מ תש"י ע' 56. ובכ"מ.

21) המשך תרס"ו ע' שו-ז. המשך תער"ב ח"ב פשע"ז. סה"מ עטר"ת ע' קלז. ובכ"מ.

22) שהם למטה גם מדברים האסורים – כמובן מתניא פכ"ד (ל, ב).

23) ראה קונטרס עץ החיים פי"א (ע' 38).

24) בהמשך תער"ב שם כותב בזה בירור "בדרך מלחמה". ובדוגמת הארון שהי' מהלך במדבר והי' הורג נחשים שרפים ועקרבים, "כמו שהמלך יוצא ממקומו והולך למדינת האויב להלחם בו". דכמו"כ הוא גם בהבירור ע"י גליא דתורה ע"י שהיא מתלבשת בענינים הגשמיים וכו', דאף שהבירור הוא לכאורה בדרך ממילא, הרי ההתלבשות כו' (הילוך במקום האויב) הו"ע של מלחמה.

אבל בהמשך פדה בשלום תרנ"ט (ע' קסג) ותש"ד (פ"כ – ע' 108) שהבירור שע"י גליא דתורה הוא "בדרך מנוחה", וזה בא בהמשך לענין הבירור בדרך מנוחה שמבואר שם לפנ"ז (סה"מ תרנ"ט ע' קסב. תש"ד ע' 107) שהי' בימי שלמה ושיהי' לע"ל. וראה ד"ה פדה בשלום שבשערי תשובה (פי"א – נו, א): ע"י עסק התורה . . כמו לע"ל . . וכה"ג הי' בימי שלמה.

25) ראה לקוטי לוי"צ (אגרות-קודש ע' רסו) דהא דר' אשי בדותא היא וכיו"ב תורה הוא. – ולהעיר מהמבואר במק"א (לקו"ש ח"כ ע' 341 ואילך. ח"ל ע' 145. ועוד) בענין "יעקב ועשו האמורים בפרשה" (פרש"י ר"פ תולדות).

26) זו הלכה – שבת קלח, ב.

27) ירמי' כג, כט.

28) ברכות כב, א.

29) להעיר מתניא פ"ד (ח, ב) "נסעה וירדה גו' עד שנתלבשה בדברים גשמיים כו'". ולהעיר מהמשך תער"ב ח"ב ס"ע א'מט "ועם היות דהבירור (דשם מ"ה) נעשה בדרך ממילא, מ"מ זהו שנמשך בכדי שיהי' הבירור כו'".

30) אגה"ק סכ"ו.

31) פסחים יא, א. וש"נ. וראה לעיל הערה 25.

32) דברי הימים-א כב, ח.

33) זח"ג קכד, ב (ברע"מ), הובא ונתבאר באגה"ק שם.

34) לקו"ת צו יז, א-ב. שער האמונה פ"ס. סד"ה וידבר אלקים (השני) תרצ"ט. ועוד.

35) אבל קודם שבאה – לא הי' בה הביטול. ועד אשר "לא האמנתי לדברים עד אשר באתי" (מלכים-א יו"ד, ז).

36) גם בתקופה הראשונה – ראה בארוכה ד"ה והי' עקב ה'תשכ"ז (לקמן ח"ד ע' קצג) סעיף ז, שי"ל שהחידוש דתקופה השני' הוא שאז יהי' גילוי אור חדש שלא האיר קודם הצמצום, אבל הגילוי דאוא"ס שהאיר קודם הצמצום יהי' גם בתקופה הראשונה.

37) ראה המשך תרס"ו ע' כג. ובכ"מ.

38) צפני' ג, ט. רמב"ם הל' מלכים ספי"א – ומדבר שם בתקופה הראשונה (ראה שם ה"ג).

39) אבל באופן נעלה יותר. כי גם בתקופה הראשונה, כיון שיהי' אז גילוי אוא"ס הבל"ג – יהי' גם ראי' באלקות [ראה בארוכה ד"ה ונחה גו' ה'תשכ"ה (לקמן ח"ד ע' קצב ואילך) דענין ההשגה הוא מצד אור הקו, וענין הראי' הוא מצד אוא"ס הבל"ג דקודם הצמצום], אלא שכיון דוראו כל בשר אז יהי' ע"י הגילוי דאוא"ס ולא מצד הבשר – ה"ז דוגמת ענין ההשגה שהיא בדרך הוספה וחידוש.

40) ראה לקו"ש ח"ג ע' 782. ועוד.

41) המשך פדה בשלום תרנ"ט (ע' קסב-קסג) ותש"ד (פי"ט – ע' 107). ובכ"מ.

42) להעיר מהמשך תער"ב ח"ב פשס"א ואילך.

43) פסחים נ, א. וש"נ.

44) ראה לקו"ת (תזריע כג, א. ובכ"מ) בפירוש מחז"ל הנ"ל, שע"י הלימוד בעוה"ז "זוכה ללמוד ג"כ בג"ע כו'". וע"פ מ"ש בתניא פל"ז ש"תכלית השלימות הזה של ימות המשיח ותחיית המתים כו' תלוי במעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות כו'" – יש לומר, שעד"ז הוא גם בנוגע לתורתו של משיח, שההכנה לזה והכלי הוא לימוד פנימיות התורה במשך זמן הגלות.

45) מגילה יז, ב.

46) פרש"י שם ד"ה אתחלתא.

47) ראה אגרת הקודש דאדה"ז (נדפסה באג"ק שלו סי' לח. וש"נ) (וראה רד"ה פדה בשלום ה'תשל"ח (לקמן ע' קמב) ובהערה 4 שם. וש"נ) – בנוגע לי"ט כסלו. "בית רבי" ח"ב ספ"ה בהערה א – בנוגע ליו"ד כסלו (וראה לקו"ש חכ"ה שיחה ליו"ד כסלו – ע' 160 ואילך).

48) ספ"ו ואילך (נב, ג ואילך).

49) פמ"א (נח, א).

50) איוב לה, יא. עירובין ק, ב.

51) משלי יא, ג.

52) שבת פח, א.

53) סה"מ ה'תש"ט ע' 148 ואילך. ובכ"מ.

54) ראה בארוכה ד"ה פדה בשלום בשערי תשובה שם פ"ח (נג, ג ואילך).

55) ראה תו"א קיד, ד. לקו"ת ראה לא, א. ביאורי הזהר לאדהאמ"צ פא, א-ב. ביאורי הזהר להצ"צ ע' תכג. קונטרס העבודה פ"ג (ע' 18).

56) שהיא כעין מלכותא דרקיעא – ברכות נח, א.

57) כמו שנקראו מעת יציאתם ממצרים – בא יב, מא.

58) ראה סה"מ תש"ד ע' 5.

59) סוטה פ"א ה"ח. וראה ג"כ פרש"י עה"פ. פרש"י ד"ה כי ברבים – ברכות ח, רע"א.

60) נסמן לעיל הערה 47.

61) שמואל-ב כג, א.

62) ולהעיר ממש"נ זמירות היו לי חקיך. ובתניא קו"א ד"ה זמירות קרית להו כו'. לקו"ת במדבר יח, א ואילך. ועוד.

63) משא"כ תפלה מצ"ע.

64) תניא פמ"א (נח, ב).

65) ראה גיטין סב, סע"א. זח"ג רנג, ב.

66) תענית ד, רע"א.

67) שבת יו"ד, א.

68) משא"כ בתורה, הרי אדרבה – לימוד התורה צ"ל באופן ד"כל עצמותי תאמרנה" (ראה עירובין נד, א. תניא פל"ז – מז, א).

69) ישעי' ס, ב.

70) ברכות לה, ב. וראה שו"ע או"ח רסקנ"ה.

71) ישעי' כז, יב.

72) שם ס, ט.

73) סה"מ קונטרסים ח"א נג, ב ואילך. וראה ג"כ סה"מ עטר"ת ע' תסד. ובכ"מ.

74) בהעלותך יב, ג.

75) תנחומא קרח יא. וראה ב"ב עד, א. וש"נ.

76) ראה טור ורמ"א או"ח בתחלתו. שו"ע אדה"ז או"ח מהדו"ב ס"א ס"ג. מהדו"ק שם ס"א.

77) ישעי' כט, יט. וראה ד"ה ויהיו חיי שרה גו' שנה זו – תשמ"א (לעיל ח"א ע' רפ ואילך).

78) שם לה, י. נא, יא.

79) אגרת הבעש"ט הידועה – נדפסה בכתר שם טוב בתחלתו. ובכ"מ.

80) רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ה.

81) ישעי' מט, כג.

82) שם סו, כ.

83) ראה זבחים יט, רע"א. אלא שבפשטות יהי' לע"ל. ובשלימות.