בס"ד. ש"פ ויצא, ט' כסלו, ה'תשל"ב*

441

(הנחה בלתי מוגה)

אתה אחד1 ושמך אחד ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ כו', הנה נוסח זה אומרים בתפלת מנחה דשבת, רעוא דרעוין. וצריך להבין מהי המעלה של תפלת מנחה דשבת על כל התפלות, גם על (שאר) התפלות דשבת גופא, שאז דוקא אומרים אתה אחד כו' דמדבר בקוב"ה עצמו2. ובפרט על פי המבואר בד"ה זה לבעל ההילולא3 דבנוסח זה מבוארים כל המדריגות שבאצילות ולמעלה מאצילות, כל בחי' ההשתלשלות ושלמעלה מהשתלשלות.

ב) והנה בפרשת השבוע (פ' ויצא4) נאמר5 והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהי' בית אלקים גו', דמ"ש והאבן הזאת קאי אמ"ש לפני זה6 ויקח את האבן אשר שם מראשותיו וישם אותה מצבה ויצק שמן על ראשה. וידוע הדקדוקים בזה (וראה גם כן מאמר בעל ההילולא ד"ה וידר יעקב נדר שבתורת חיים7), מהו החידוש ועילוי בזה ששם את האבן מצבה ובזה שיצק שמן על ראשה. גם צריך להבין מ"ש8 וידר יעקב נדר לאמר אם גו' והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהי' בית אלקים, והיינו דכאשר יתקיימו כל התנאים שמונה לפני זה – יהי' אלקים עמדי וגו', הנה אז דוקא יהי' האבן בית אלקים, דנוסף על העילוי שמאבני המקום (לשון רבים) נעשית אבן אחת9, ונוסף להעילוי דוישם אותה מצבה והעילוי דויצק שמן על ראשה, הנה נוסף על כל עילויים הנ"ל, תהי' עלי' גדולה יותר בהאבן, אשר יהי' בית אלקים. והנה פירוש והאבן גו' יהי' בית אלקים הוא, דכמו שבית כפשוטו מוסיף עילוי ושלימות בהאדם הדר בהבית (כמבואר בכמה דרושים, ובפרט בהדרושים המבארים ענין ביהמ"ק, ד"ה מזמור שיר חנוכת הבית לדוד10), כן גם האבן הזאת גו' תוסיף עילוי ושלימות כביכול באלקים. וצריך להבין, איך שייך שהאבן תוסיף עילוי באלקים. והנה כיון שוהאבן גו' יהי' בית אלקים בא בהמשך למ"ש לפנ"ז11 והי' הוי' לי לאלקים, מובן, שהכוונה


*) התחלת וסיום המאמר – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א. וראה לקמן הערה 28.

1) ראה לקמן הערה 74.

2) ראה אבודרהם.

3) נדפס (ברוקלין, תשכ"ה [ולאח"ז במאמרי אדמו"ר האמצעי קונטרסים ע' ג ואילך]).

4) להעיר שהקביעות דט' כסלו חל [בכו"כ שנים כמו בשנה זו ובשנת הגאולה – תקפ"ז] בפ' ויצא. ראה של"ה חלק תושב"כ ר"פ וישב שבפרשת השבוע מרומז הענין שבהשבוע. וראה לקמן בפנים ובהערה 75.

5) כח, כב.

6) שם, יח.

7) ריש פרשתנו.

8) שם, כ.

9) חולין צא, ב. פרש"י שם, יא.

10) לקו"ת ברכה צח, ג ואילך.

11) שם, כא.