בס"ד. ש"פ ויצא, ט' כסלו, ערב יו"ד כסלו, ה'תשמ"ב*

53

אתה אחד1 ושמך אחד ומי כעמך כישראל2 גוי אחד בארץ כו', ומבאר כ"ק אדמו"ר האמצעי בעל ההילולא דט' כסלו (ובעל הגאולה דיו"ד כסלו3) במאמרו ד"ה זה4 [שכנראה הוא הדרוש אתה אחד שאמרו בש"ק האחרון בשבתו במאסר (ש"פ ויצא, ט' כסלו, תקפ"ז5) קודם תפלת המנחה6], שבכללות נוסח זה נתבארו ג' הקוין חג"ת ד' פעמים, בד' המדריגות הכוללים כל סדר ההשתלשלות, מתחיל מלפני הצמצום. אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ הם ג' הקוין חג"ת כמו שהם לפני הצמצום, דגם לפני הצמצום יש ההתחלקות דג' קוין, באופן ששייך ענין ההתחלקות לפני הצמצום. תפארת גדולה ועטרת ישועה יום מנוחה וקדושה לעמך נתת הו"ע ג' הקוין כמו שהם לאחרי הצמצום, אבל בעולמות הא"ס שלמעלה מאצילות ואינם בבחינת הגבלה ממש (כבאצילות, שיש שם כלים המגבילים), ולכן אומר על זה לעמך נתת, דנתינה הוא שניתן מיד ליד בלי שינוי (בין קודם הצמצום ללאחר הצמצום). ולאחרי זה (אברהם יגל כו' מנוחת אהבה ונדבה כו') מדבר בהג' קוין כמו שהם באצילות, דבאצילות הם בבחינת הגבלה, עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר7. ובזה גופא יש ב' מדריגות, אברהם יגל יצחק ירנן יעקב ובניו ינוחו בו קאי על חג"ת דאצילות, מנוחת אהבה ונדבה מנוחת אמת ואמונה מנוחת שלום השקט ובטח קאי על נה"י דאצילות. וכמבואר בארוכה בדרוש הנ"ל.

ב) והנה ע"פ הידוע הדיוק בדרושי רבותינו נשיאינו, שכל הענינים שבהם, כולל גם זמן אמירתם, הם בדיוק, יש לקשר ד' מדריגות הנ"ל עם הפסוק (שבפרשת ויצא8, דיש לומר שזהו מהטעמים על זה שמאמר זה נאמר בש"פ ויצא9)


*) יצא לאור בקונטרס ט'-יו"ד כסלו – תשמ"ז, "לקראת ט' כסלו – יום ההולדת דאדמו"ר האמצעי (בשנת תקל"ד) ויום ההילולא שלו (בשנת תקפ"ח), ויו"ד כסלו יום הגאולה דאדמו"ר האמצעי (בשנת תקפ"ז) . . ג' כסלו ה' תהא זו שנת משיח".

1) תפלת מנחה דשבת. וראה שער הכולל פכ"ט אות ה.

2) כ"ה ("כישראל" בכ"ף) בשמואל ב ז, כג (משא"כ בדברי הימים א יז, כא). וכצ"ל במנחת שבת – ראה שער הכולל שם אות ו, מפע"ח שער השבת פכ"ג. וראה לקוטי לוי"צ לזח"ג ס"ע שכב ואילך.

3) ראה לקמן סעיף ז ובהערה 35.

4) נדפס בקונטרס בפ"ע (קה"ת, תשכ"ה). מאמרי אדמו"ר האמצעי – קונטרסים ע' ג. וראה ב"פתח דבר" להמאמר ובהערה שם (מאמרי אדמו"ר האמצעי שם ע' יד).

5) "התמים" חוברת ב ע' פד [פט, ד]. מבוא לקונטרס "בד קודש" ע' 9.

6) "התמים" שם ע' עז [פו, א].

7) ספר יצירה פ"א מ"ד.

8) כח, יב.

9) וכמו שדובר כמ"פ, שהדרושים דרבותינו נשיאינו, גם אלה המתחילים בפסוק שלא מהפרשה, (חלק חשוב מהם, עכ"פ) יש להם שייכות להפרשה שבה נאמרו.

השייכות דאתה אחד וכו' לפרשת ויצא (וגם להגאולה דיו"ד כסלו – ראה לקמן סעיף ז ובהערה 35) ראה גם ד"ה אתה אחד ה'תשל"ב (נדפס לקמן ע' תמא ואילך), אבל המבואר שם הוא רק בהשייכות דענין אתה אחד כו'. משא"כ במאמר זה מבואר גם השייכות דדרוש זה לפרשת ויצא (ולהגאולה).